מחווה לשמואל מיקולינצר

"מעשיך יקרבוך מעשיך ירחקוך", כך נאמר במסכת עדויות פרק ה' משנה ז (בהקשר לעקביא בן מהלל שהעיד ארבעה דברים. משנה ו) כלל ברזל זה נהוג בחיי אדם, ואנו פוגשים בו השכם וערב בחיי יומיום.

יש אנשים שהצניעות יפה להם ומתאפיינת בהם, כי נולדו עמה. מעשיהם הולכים לפניהם ומאירים לאחור על פניהם באור יקרות, שאי-אפשר שלא לראותו.

כך הוא בכל שמדובר בשמואל מיקולינצר, איש מהישוב, שבקרוב יחגוג את יום הולדתו ה-98. אדם שאני מכיר אותו ומלווה אותו, במעשיו, בערך כ-30 שנה. אדם שנולד עם צניעות מחויכת, והכלל של "לתת יותר מאשר לקבל", הוא נכס צאן ברזל לגביו, וכך הוא פועל כל ימיו.

עיקר דרכו של שמואל מיקולינצר, במשך רוב שנותיו, היא הנתינה שלא על-מנת לקבל פרס. מגמה זו מוצאת את ביטוייה בפעילויותיו הציבוריות. כך הוא מעביר שיעורי טאי צ'י ואירובי (לפני-כן עסק בג'ודו) בהתנדבות, במרחבי ירושלים ושכונותיה, במשך כ-30 שנה ויותר.

ההפעלה הספורטיבית היא לקהלים שונים; מבוגרים, נשים, גברים, קשישים, חרדים וחרדיות, ממאה שערים. שמואל מעולם לא מסרב להצעה להעביר שיעור כאן או שם, אם באופן חד-פעמי או בדרך קבע. יש והוא מסיים שיעור ורץ לשיעור שני. כך דרך משל היה מעביר שיעור טאי צ'י ואירובי ב"יד שרה" ובתום השיעור רץ במעלה המדרכה לבית וגן כדי להספיק לעמוד בזמן ולהעביר שיעור שם. כך גם בימי שלישי, במצב העכשווי, כאשר הוא מסיים את השיעור במתנ"ס של בית הכרם הוא ממהר (היום בהליכה איטית עד בינונית) לבית הוועד שבבית הכרם להעביר שיעור נוסף.

כמו-כן, הוא מתנדב בבית הכנסת בבית הכרם בקריאה בתורה, ודיבורים על פרשת השבוע. זה מחייב אותו ללמוד היטב, תיקון סופרים, כדי להיות מוכן לקריאה בתורה.

שיעוריו של שמואל מיקולינצר מתייחדים, בראש ובראשונה, בשיטה, היא השיטה השוודית שאינה מוכרת בארץ, והרקע או הבסיס ליצירתה היא בהתאמתה להתנהגות האדם בחיי היומיום שלו. דרך משל בניגוד לשיטה האירופית או האמריקנית (של קופר מטקסס) המעברים ממצב של LOW (מגע נמוך) ל-HIGH (מגע גבוה), הם חדים. כדי לאמן את הלב לתנועתיות האדם בחיי היומיום. למשל; אדם רץ לתחנה כדי להספיק לעלות לאוטובוס.

כאשר הוא עולה מתנשם ומתנשף ומשלם לנהג, הוא תופס מקומו ויושב ולא עושה תרגילים לוויסות דופק הלב או להרפיה. הוא רץ בלא חימום מוקדם, ומייד יושב. כך גם מותאם ובנוי השיעור; המעברים ממקצב איטי למהיר. הם חדים, כדי לאמן את הלב, בחיי יומיום למעברים חדים ומהירים ממצב מואץ למצב איטי.

השיטה גם מבקשת לשמור על הקפדה בתנועה נכונה (הגעה לטווח תנועה מקסימלי) נשימות נכונות והפעלת כל שרירי הגוף.

שמואל ניחן במעין חוש "ייקי". המדובר בדיוק אופטימלי בתנועה ובדיוק בזמן. השיעור מתחיל בזמן שנקבע ומסתיים בדיוק בדקת הסיום.

הטאי צ'י

שמואל מספר שכאשר היה מדריך בשוודיה, הציעו לו כמה שיטות של טאי צ'י, והוא בחר באחת מהן שהיא בת 18 תרגילים, ומתאימה לכל הגילאים, לרבות גיל הכסף והזהב. השיעור בן חצי שעה, וההקפדה היא על תנועות נכונות ושאיפה ונשיפה לאורך טווח התנועה המתבצעת, בהתאם ליכולת (נפח מתחלף = כמות אוויר שמכניסים או מוציאים בדקה) של כל אחד ואחד מהמתעמלים.

החלק האירובי של השיעור מתבצע בשיטה השוודית:

לעיתים מלווים התרגילים בהסברים (בעיקר למתעמלים החדשים), לגבי תנועה לפי המבנה האנטומי של הגוף, והצבעה על השריר/ים, הפועל/ים, בתרגיל. השיעור הקלאסי, מתחיל בחימום קל, עובר לאירובי בינוני, ממשיך לאירובי מהיר עד לשיא, ובבת אחת יורד לצורה מתונה, של תרגילי מתיחות סטטיות ודינמיות. לאחר-מכן שוב קטע אירובי עד לשיא, ולאחריו עבודת קרקע, תוך הקפדה על גמישות וחיזוק שרירים, ומייד שוב אירובי מהיר, ולאחריו עבודת ידיים ורגליים, עד למתיחות סוף שיעור והרפייה. ניתן לדמיין שלושה משולשים ראשון קודקודו גבוה, שני נמוך יותר, ושלישי שוב בעל קדקוד גבוה, בקו ישר עם הראשון. וסיום השיעור, ירידה בהדרגה בדופק עד למצב הטבעי, הרגיל, והסדר הנשימה רגילה ומתונה, ומסתיים באפס מעשה של הרפיה מנטלית על המזרונים.

ההתחלה הייתה בשוודיה, כאשר שמואל הגיע אל מורה שהמציא את השיטה השוודית הזו וכתב ספר על כך. הוא פגש במקרה את שמואל שהתלונן על כאבים בגופו. הוא אמר לו אין צורך בתרופות, בוא אליי ואני ארפה אותך על-ידי התעמלות.

מאותו יום ועד היום, שמואל לא פסק מלבצע את ההתעמלות השוודית, ולמרבה הפלא מעולם לא חלה במחלה כלשהי, מעולם לא היה זקוק לכדורים, ותוצאות הבדיקות הרפואיות שלו (שהוא מקפיד לעשותם מדי שנה) טובות למדי.

שמואל התקבל כמדריך מן השורה במועדון ההתעמלות בשטוקהולם. עד היום נהג לחלק זמנו בין ישראל ושוודיה. בכל פעם שהיה מגיע לשטוקהולם, היה מקבל קבוצה להדרכה. בארץ עיקר פעילותו רובה ככולה מתבצעת, כאמור, בהתנדבות מלאה לקבוצות שונות בירושלים ושכונותיה.

בימי חופשה שמוכרזים במרכזים השונים, שמואל לא ויתר וקרא לקהל המתעמלים להר הרצל. שם ברחבה, באזור מוצל, היה מביא רדיו טיפ ומעביר את שיעור התעמלות כהלכתו.

שמואל יליד צ'כוסלובקיה (1921) עבר את השואה, ונחשב לניצול שואה. בשואה איבד את הוריו ושלושה מאחיו שנספו במחנה אושוויץ הידוע לשמצה. דבק באמונתו ובאלוהיו הצליח לחמוק ממחנה המוות ולהצטרף לפרטיזנים. לאחר המלחמה עקר לשוודיה, שם פגש את אישתו שולמית, ויחד אתה הקים משפחה לתפארת. נולדו שלושה בנים ובת. אחד הבנים נפטר, בנסיבות טרגיות, ושמואל הוא אב שכול. לפרנסתו עבד בשוודיה כקונדיטור והיו לו שתי חנויות קונדיטוריות.

בשנת 1982 עלתה המשפחה לארץ. כאן המשיך בפעילות התנדבותית, במטרה לעניין ולהחדיר לתודעת הישראלי את נושא הספורט וחשיבותו לשיפור איכות חיים, אורך חיים בריאות טובה, ומצב רוח טוב. לפני כמה שנים עבר שמואל תאונת דרכים קשה. 10 ימים שכב בלא הכרה. אנו המתעמלים חשבנו שבכך נגמרה קריירת הספורט, אך טעינו! בשקט ובחיוך המאפיין אותו, חזר אט אט והפתיע אותנו, עד כדי כך, שהיום בגילו המתקדם הוא עוד מעביר טאי צ'י ומבצע את תרגילי האירובי. הסמל המסחרי של שמואל הוא החיוך הנצחי והאופטימיות שאתה הוא מופיע ומשרה שלווה ורוגע על האחר.

שמואל גם נבחר כמתנדב מצטיין מטעם איגוד העמותות לזקן בישראל, אשל ג'וינט משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי והסתדרות הגמלאים. בטקס מרגש ומרשים עלה על הבמה לקבל את מגן ההוקרה, והקהל קם על רגליו והריע לו.

היום בגיל 98, לאחר תאונה קשה (הרופאים אמרו שרק בזכות ההתעמלות בת שנים הוא הצליח בגיל כל-כך מתקדם להתגבר על פגיעות הגוף ולהחלים) ושיקום יחסית מהיר ומוצלח, שמואל ממשיך בפעילות של העברת שיעורים בכל יום מימות השבוע. (לפעמים שיעור אחרי שיעור באותו היום) להוציא יום שבת, שהוא גם מנוחה לגוף, וגם פעילות תורנית לטובת ציבור המתפללים. בבית הכנסת, הוא קורא בתורה ומדבר לפעמים על פרשת השבוע. לאחרונה קיימת מגמה מצד המתעמלים להגיש את מועמדותו לקבלת התואר של יקיר ירושלים.