אביחי מנדלבליט פסול מלשמש כיועץ המשפטי לממשלה. הוא אדם מוכשר מאוד, אדם חכם מאוד, אדם ישר מאוד, אדם ערכי מאוד. אבל היום (24.5.19) הוא ביצע מהלך פגום מן היסוד, המלמד על שיקול דעת לקוי בצורה שאינה מאפשרת לו להישאר בתפקיד - ובוודאי שאינה מאפשרת לו לקבל החלטה בנושא החשוב ביותר העומד לפתחו: תיקי בנימין נתניהו.

בידיעות אחרונות מתפרסם היום מאמר מאת מנדלבליט, שכותרתו "כשז'בוטינסקי ובגין הגנו על שלטון החוק". כשלעצמו, אין בו הרבה מן החדש. רבים מצטטים את דבריהם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין על הדמוקרטיה ושלטון החוק, במיוחד כאשר הם מבקשים לנגח את מי שמתיימרים להיות יורשיהם בליכוד. נדמה לי שמנדלבליט עצמו כבר עשה זאת מדי פעם.

גם המסקנה של מנדלבליט אינה חדשה, ונשמעה מפיו שוב ושוב: "עצמאותה של הרשות השופטת, הכוח המחייב של פסיקתה, יכולתה לשמש בלם מאזן לכוחן את הרשויות המחוקקת והמבצעת שעה שהוא מופעל בניגוד לחוק או בשרירותיות - היא ערובה שאין בלתה לכך שמדינת ישראל תהיה דמוקרטיה מהותית, ולא רק פורמלית, ברוח חזונו של ז'בוטינסקי", הוא כותב.

אז מה הבעיה? האכסניה. ידיעות אחרונות. העיתון השייך לאחד, נוני מוזס. העיתון שהעורך האחראי שלו הוא אחד, נוני מוזס. כן, אותו נוני מוזס העומד לצידו של נתניהו במרכז פרשת 2000, הנתונה להכרעתו של מנדלבליט. אז במקביל לשימוע שייערך למוזס, מתפרסם מאמר של מנדלבליט בעיתונו של מוזס.

פורמלית, אין קשר. המאמר לקוח מתוך ספר העומד להתפרסם בהוצאת ידיעות אחרונות ולא נכתב במיוחד לעיתון. השימוע למוזס ייערך בידי פרקליטת מיסוי וכלכלה, ליאת בן-ארי שווקי, ולא בידי מנדלבליט. אבל זו פורמליות שאין ביכולתה לטשטש את המהותיות. העיתון הוא העיתון; מוזס גם שותף בהוצאת הספרים הנושאת את אותו שם. וברור לגמרי שמנדלבליט הוא שיכריע גם לגבי מוזס, ולו משום שלא ניתן לנתק את ההכרעה בעניינו מזו שבנוגע לנתניהו, והנתונה כמצוות המחוקק בידי מנדלבליט לבדו.

חוץ מזה, מכל האנשים שבעולם - דווקא מנדלבליט זוכה למאמר בגליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות, עם הפניה בשער המוסף לשבת? מכל כותבי המאמרים שבאותו ספר - דווקא מנדלבליט זוכה לפרסום מוקדם בידיעות אחרונות, כולל תמונתו? מכל מי שיש לו מה להגיד על החקיקה המסתמנת מכיוון הימין - דווקא מנדלבליט הוא שדעתו מתפרסמת מעל דפי ידיעות אחרונות? ומכל המועדים שבלוח השנה - זה קורה דווקא ערב ההכרעה בעניינו של בעלי העיתון? ומכל הסוגיות שעל סדר היום - זה קורה דווקא כאשר ההכרעה היא בשאלה האם עיתונות אוהדת היא שוחד?

אולי הכי גרוע הוא, שמשרד המשפטים ממש לא מבין מה הבעיה כאן. "המאמר הוא מתוך ספר שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות. יחסי העבודה שלנו עם העיתון וההוצאה לאור הם יחסי עבודה שגרתיים לחלוטין", אומר דובר המשרד, משה כהן. תראו כמה בלופים והיתממות אפשר להכניס ב-20 מילים:

• הספר לא יצא; הוא אמור להתפרסם. וזה משמעותי, כי לא מדובר בציטוט מתוך משהו הזמין לכולי עלמא, אלא כזה שרק עיניים בודדות ראו אותו.

• לא מדובר ביחסים שגרתיים (1); מתי לאחרונה היה בידיעות אחרונות מאמר של מנדלבליט? מתי לאחרונה היה מאמר שלו בכל אמצעי תקשורת אחר?

• לא מדובר ביחסים שגרתיים (2); העיתוי הוא הכי לא שגרתי בעולם - ערב ההכרעה בתיק 2000.

• זו אותה הוצאת ספרים שפרסמה את ספרו של אהוד אולמרט, ובו 200 עמודים של הכפשות ושקרים על כל מערכת המשפט והאכיפה, מבית המשפט העליון ועד חוקרי המשטרה. אם למשרד המשפטים יש "יחסי עבודה שגרתיים לחלוטין איתה", אז או שהמשרד לא טרח לקרוא את הדברים, או שהוא חושב שההשתנה עליו הייתה גשם.

• שימו לב גם מה אין בדבריו של כהן: טענה ולפיה הפרסום לא תואם עם מנדלבליט. המסקנה: הוא תואם איתו. מה שהופך את התנהגותו של מנדלבליט לכל הפחות לפסולה מבחינה ציבורית, אם לא למעוררת תמיהות מבחינה אתית ואולי אף פלילית.

הוא אשר אמרנו: מנדלבליט פסל את עצמו מלשמש בתפקידו. אבל אנחנו לא תמימים: הוא יישאר בתפקיד, הוא יקבל את ההכרעות בתיקיהם של מוזס ונתניהו, וכולם יבטיחו לנו שההחלטות הן מקצועיות לעילא ואינן מושפעות משום גורם חיצוני. תחליטו אם להאמין לזה.