בליל 25-24 באוגוסט 2019 התרחש אירוע חריג שבמהלכו הושמד מן האוויר יעד של משמרות המהפכה האירניים בסוריה והופעלו מל"טים גם נגד יעדי חיזבאללה בבירות. קדמה לכך סדרת הפגיעות בשבועות האחרונים ביעדים של המיליציות הפרו-אירניות בעירק (הפועלות תחת מסגרת-העל של "אל-חשד אל-שעבי", כוחות ההתגייסות העממית, שמילאו בשנים האחרונות תפקיד משמעותי בלחימה נגד דאעש).
את שני המכלולים יש לראות בהקשר הרחב יותר של ההתמודדות עם שאיפותיה של אירן להגמוניה אזורית. בסוריה מתנהל מאבק ממושך נגד התבססות אירנית; בעירק, הפעילות שבה היו המיליציות מעורבות, ושבעטייה הותקפו, כוללת פריסה או העברה של מערכות נשק שמטרתן להציב איום על ישראל (ועל סעודיה).
פעילות זו של המיליציות אינה משרתת אינטרס עירקי כלשהו. נהפוך הוא: היא מציבה את בטחונה של עירק, המעורער ממילא, בסכנה נוספת. יש לראותה, אפוא, כחלק מדפוס רחב יותר של התבססות גורמים הנאמנים למשטר האירני, ומנוהלים על-ידי קאסם סוליימאני ו"כוח קודס" של משמרות המהפכה, במוקדי כוח בכמה ממדינות האזור, בשירות האינטרס האסטרטגי והיעדים האידיאולוגיים של משטר המהפכה האיסלאמית.
מול הלחץ האמריקני הגובר, המאיים כעת לקעקע את הכלכלה האירנית מיסודה, מתייצבת ההנהגה בטהרן בעמדת התרסה - תוך איומים בהשבתת נתיבי השיט במיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב, עידוד הג'יהאד האיסלאמי בעזה להסלים מול ישראל, ופרובוקציות נוספות. מדיניות "הסבלנות האסטרטגית" (המתנה "עד יעבור זעם" וממשל טראמפ יוחלף) ננטשה לטובת אסטרטגיה של התגרויות יזומות. זו מבוססת בין היתר על הטענה, כי המהפכה האירנית שולטת בפועל בארבע מבירות האזור: ביירות, דמשק, בגדד וצנעא, ויכולה להשתמש בכך כמנוף לערעור הסדר האזורי והבינלאומי כולו. זו אינה יומרה חסרת כיסוי.
בלבנון ובתימן
בלבנון, ארגון חיזבאללה ובעלי בריתו ב"מחנה 8 במארס" שולטים כיום בכל מוקדי הכוח הפוליטיים. עם כל האהדה - במערב ובסעודיה - כלפי הכוחות שמנגד ("מחנה 15 במארס" והסונים שבהנהגת סעד חרירי), אין ביכולתם לערער את אחיזתה של אירן. עוצמתו הצבאית של חיזבאללה, הפועל כשלוחה של המהפכה באירן (
חסן נסראללה מוגדר, בין שאר תאריו, כנציגו האישי בלבנון של המנהיג העליון
עלי חמנאי) עולה בהרבה על זו של הצבא הסדיר, שגם הוא שופע באלמנטים פרו-אירניים. מבחינתה של ישראל, אין סיכוי להשפיע על מאזן כוחות זה, אלא אם תיפול ההחלטה לפעול בהיקף נרחב נגד חיזבאללה, כולל תמרון לעומק השטח הלבנוני.
בתימן, אין איום של ממש על אחיזתם של המורדים החות'ים בבירה צנעא. באחרונה אף התגלע קרע בין סעודיה, הנתמכת בשטח על-ידי כוחות המזוהים עם האחים המוסלמים, לבין בעלת בריתה איחוד האמירויות, המתעבת את ה"אח'ואן" ונשענת כעת על התנועה הלאומית הבדלנית בדרום תימן. התפתחות זו גורעת מן הסיכוי לניצחון על המורדים החות'ים, שבשנות המערכה הפכו בפועל לגרוריה של אירן.
המערכה הארוכה, האכזרית וחסרת התוחלת (עד כה) שניהלו סעודיה והאמירויות למטרה זו, לא הניבה תוצאות מוחשיות. הקרב על עיר הנמל חודיידה הסתיים בתיקו עקוב מדם, שבמסגרתו חלקים של העיר נמצאים בשליטת הצדדים היריבים. קצרה ידה של ישראל מלהשפיע על ההתפתחויות בגזרה זו, מעבר להיערכות הנדרשת לתרחישים של הגנה על השיט בבאב אל-מנדב - כולל מול המצב שעשוי להיווצר אם אכן יפרוש הדרום ותימן תשוב ותחולק לשתי מדינות (לפחות).
בסוריה ובעירק
בסוריה פועלים במישרין כוחות של משמרות המהפכה, בסיוע מיליציות שיעיות ממדינות אחרות באזור, לסייע ל
בשאר אסד בחיסול מעוזי המורדים ובדיכוי עמו (וכן בשינוי הדמוגרפיה הסורית לטובת העלאווים). בתוך כך, "כוח קודס" פועל גם לבסס נוכחות המיועדת למערכה מול ישראל, ולקיים נתיב אספקה רציף לכוחות חיזבאללה בלבנון. יש לאירנים השפעה מרחיקת לכת בסוריה, ובמידה רבה אסד חייב גם להם את הישרדותו בשלטון.
עם זאת, המשטר הסורי - שצבאו משתקם בהדרגה, וממלא כעת תפקיד משמעותי מבעבר בלחימה שעדיין מתנהלת במחוז אידליב - הוא עדיין גורם אוטונומי, לא גרורה אירנית כדוגמת חיזבאללה (בספרי הלימוד הסוריים של השנים האחרונות בולטת הנטייה לטשטש את הזיקה לאירן, ולהבליט דווקא את התמיכה הרוסית). ניתן לתאר את סוריה - ליתר דיוק, את שטחי השליטה של אסד (שאינם כוללים את צפון מזרח המדינה, שבשליטה כורדית בחסות ארה"ב, ואת האזורים שעדיין בידי המורדים הסונים בחסות טורקית בצפון-מערב) - כמעין "קונדומיניון" אירני-רוסי, מצב שמותיר לאסד מרחב תמרון מסוים.
בעירק יש משקל רב ל"כוחות הגיוס העממי" - אל-חשד אל-שעבי - במאבק על השלטון ועל עיצוב זהותה הפוליטית והרעיונית של המדינה. מדובר במגוון של מיליציות שיעיות בעיקרן (יש גם קבוצות סוניות) שהעיקריות ביניהן, אם כי לא כולן, נתונות לחסות ולמעשה לשליטה של סוליימאני ואנשיו. התפקיד הבולט שמילאו בלחימה נגד דאעש, שעדיין לא הסתיימה, הקנה להן מעמד ייחודי, וכעת עושה בהן אירן שימוש הן לביסוס יכולותיה מול ישראל והן להגברת הלחץ על ארה"ב, סעודיה והמערכת האזורית והבינלאומית בכללותה, בתגובה לטבעת החנק הכלכלית ההולכת ומתהדקת.
בה בעת, ממשלו של עאדל עבד אל-מהדי מנסה בחודשים האחרונים לתמרן בין הכוחות הפרו-אירניים לבין עמדותיהן של ארה"ב וסעודיה, ואף נקט (לפחות על הנייר) צעדים להכפפת אל-חשד אל-שעבי לסמכות הצבא הסדיר. ניכר, כי הוא אינו נחפז, למרות הפרסומים בעיתונות הערבית והמערבית, להפנות אצבע מאשימה כלפי ישראל בעקבות ההתקפות בשטח ארצו.
איתותים רב-כיווניים
כל זה יש בו כדי להעיד כי הפעילות המוגדרת בישראל כ"המערכה בין המלחמות" (מב"מ) ממלאת תפקיד מדיני-אסטרטגי ולא רק צבאי. מעבר לפגיעה הישירה ביכולות המכוונות נגד ישראל, היא משרדת מסר: יש מחיר, שייתכן שאף ילך ויאמיר, למתן יד חופשית לאירן להתבסס בשטחן של שתי המדינות. שלא כבלבנון, או בחלקים מתימן שבשליטת החות'ים, יש בדמשק ובבגדד גורמי שלטון שמידת האוטונומיה שעדיין נותרה להם מאפשרת (בגיבוי רוסי - בסוריה; ובתמיכת גורמי מפתח במרחב הציבורי, כולל השיעי - בעירק) לעמוד מול לחצי אירן ולצמצם את יכולתה לפעול משטחן של שתי המדינות.
מכאן התועלת שבהמשך הלחץ הצבאי. יש בו כדי לתת טיעונים רבי עוצמה בידי אלו הפועלים להכפיף את פעילות משמרות המהפכה והמיליציות המסונפות להם לאינטרס הלאומי הסורי והעירקי - שאינו עולה בקנה אחד, בנסיבות הקיימות, עם החרפה בעימות עם ישראל.
שני יתרונות נוספים נובעים מהמשך הפעילות. כפי שאמרו בכירים ישראלים, הנכונות להלום ביעדים של אירן ושליחיה מבססת את מעמדה של ישראל בעיני גורמי מפתח באזור - ובראשם הסעודים - הרואים את עצמם כנתונים במאבק קיומי מול המשטר בטהרן. הפגיעות ביעדי אל-חשד אל-שעבי משרתות היטב את ריאד: הותקפו תשתיות המהוות מרכז עצבים אזורי ומשרתות את החתרנות גם בסוריה ותימן. פקידים אמריקניים העריכו לאחרונה שמתקפת הכטב"מים נגד סעודיה במאי 2019 בוצעה משטח עירק.
לפיכך, גם אם יש גורמים אמריקניים המביעים דאגה מהשלכות הפעילות הישראלית על היחסים בין וושינגטון לעירק, יהיו ככל הנראה אחרים שיעריכו את הנחישות הישראלית לפעול. היכולת לעשות זאת באופן שקול ומבוקר עשויה לבסס את מעמדה בעיני ההנהגה בארה"ב (וברוסיה). לכך יש השלכות מרחיקות לכת על מעמדה של ישראל הן באזור והן בזירה הבינלאומית. ראוי לזכור ולהזכיר, כי הקִרבה למדינות המפרץ פותחת בפני ישראל דלתות במדינות רבות שבעבר חששו מהשלכות הקשר איתה.
היבט נוסף נוגע להפגנת העליונות המודיעינית מרחיקת הלכת, העומדת ביסוד הפגיעות הנקודתיות ביעדים המזוהים עם אירן. לצד השלכותיה המבצעיות הישירות. בעידן של שכלול נמשך והולך של החימוש המונחה המדויק, יש לעליונות זו ככל הנראה גם תפקיד הרתעתי - לפחות בכל הנוגע להבנה בצד האירני, כי פעולותיהם במגוון תחומים חשופות למעקב מתמיד וחודרני.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
