עימותים צבאיים כבר מזמן אינם מוגבלים לשדה הקרב הפיזי, אלא מתנהלים גם במרחב הדיגיטלי – בעיקר בסייבר, אך גם ברשתות החברתיות. כך למשל נאבקים ישראל וחיזבאללה בטוויטר, סין מעסיקה צבא של טרולים נגד המפגינים בהונג-קונג, וכמובן – ההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב ב-2016. בעולם של 2019, כותבי מומחי חברת הייעוץ הביטחוני סופאן גרופ, מטושטשים מאוד הגבולות שבין מלחמה ושלום, כאשר גופים רבים עוסקים בלוחמת מידע.

אנשי סופאן מפנים את תשומת הלב לזירה הרבה פחות ידועה: סודן, שם מתנהל מאבק בין הצבא לבין התנועה הפרו-דמוקרטית על המעבר משלטון רודני לשלטון רב-קוטבי. ממשלות מצרים ואיחוד האמירויות תומכות בהמשך השלטון הצבאי, כחלק ממאבקן הכולל נגד הפיכות דמוקרטיות בעולם הערבי. שתי המדינות מפעילות קמפיינים אינטרנטיים נגד דורשי הדמוקרטיה, באמצעות חברות קש, במטרה לשכנע את הסודנים שמדובר במי שמאיימים על יציבות ארצם ושרק הצבא יכול להגן עליהם מפני אנרכיה. הקמפיינים הללו במדיה החברתית מהללים את "כוחות ההתערבות המהירה" של הגנרל מוחמד חמדאן, שעמד בראש המדינה, ואשר רצחו מפגינים בחודש יוני – בעודם טוענים שהמפגינים הם הסכנה האמיתית.

שליטים סמכותניים ברחבי המזרח התיכון מנהלים מלחמות מידע בתימן ובלוב, שם מתוארים כל גורמי האופוזיציה כטרוריסטים ומורדים. המטרה של כל הקמפיינים הללו היא ליצור בלבול כה רב, עד שהנוגעים בדבר לא יוכלו להבדיל בין אמת לבדיון. בהמשך, הדבר יכול להוביל לאדישות מצד המערב, שתמיכתו בתנועות הרפורמה הפרו-דמוקרטיות חיונית להצלחתן.

כל העימותים המודרניים כוללים חלק משמעותי, והולך וגדל, של לוחמה במדיה החברתית – התרחבות של התעמולה המוכרת מדורי-דורות. ההבדל הוא במהירות ובהיקף של הפצת המסר, כמו גם העדר כמעט מוחלט של חסמי כניסה לזירה זו. מעל הכל, קמפיינים כמו אלו המתנהלים נגד המפגינים בסודן, מיועדים להביא לאדישות ולהימנעות מפעולה דווקא במקומות בהם הלחץ הדמוקרטי זקוק להם במידה הרבה ביותר. קשה מאוד להיאבק נגד קמפיינים כאלה, שכן הם נשענים על כוחן של שמועות ומשתמשים בדיסאינפורמציה כדי להעצים פחדים ברחבי החברה. ובסודן יש לו עוד מאפיין: הוא אינו מבודד, אלא ניזון על כספים המוזרמים מקהיר, אבו דאבי וריאד.