בכל כלי התקשורת דיווחו על כך בהתרגשות. אמש צפיתי במקרה באתר החדשות הסיני (באנגלית) וגם שם דיווחו בהתלהבות על פתיחת התערוכה הבינלאומית בלובר בפריז: 500 שנה למותו של לאונרדו דה וינצ'י.
הביקור בתערוכה מוגבל למספר אנשים ולעשרים דקות בלבד, בהרשמה ותשלום מראש באינטרנט (17 ארו). למזלי, הוזמנתי לפתיחה עבור עיתונות, עם הרצאת מבוא של שני האוצרים, וללא הגבלת זמן. לאחר תיאור העמל הרב שהושקע בתערוכה (כעשר שנים), חלוקתה ל-4 פרקים (עניין לא משמעותי כלל), ציפיתי בכיליון עיניים למוצגים עצמם.
אך עוד קודם, חיכתה לי הפתעה ואכזבה עמוקה מדברי האוצרים. לדבריהם, הם בחנו הרבה מאוד כתבים של לאונרדו במשך כארבע שנים והגיעו למסקנה שהציור היה משאת נפשו העיקרית של לאונרדו וכל היתר רק התלווה להגשמת יכולת הציור שלו.
תזה זו שגויה מעיקרה ולא נכונה. זוהי טעות שלא ברור איך מוסד (מוזאון) כה מכובד כמו הלובר מרשה לעצמו (או אולי בוחר, מחוסר ברירה?) להעמיד בראש מפעלו.
תזה מופרכת של אוצרי התערוכה
לאונרדו התפרסם בעיקר בזכות ההמצאות שלו, בידע שלו בהנדסה, בפיזיקה, במתמטיקה, בתעופה, ובאדריכלות. העיסוק בציור ורישום היה בעיקר כדי להמחיש את אותם רעיונות טכנולוגיים שלו (המצאות כמו אופניים, הליקופטר, צוללת, מצנח, טנק, מכונת טיסה, מתקני גלישה לסקי מים, חליפת צלילה, אביר מכני, תוף...) . בכל מאמר ואנציקלופדיה בעולם לאונרדו מוזכר קודם כל כממציא, כמדען, כטכנולוג שהקדים את זמנו, ורק אח"כ כצייר
1. רק תוך ביקור בתערוכה הבנתי למה נבחרה התזה שבנו להם האוצרים
2.
אין בתערוכה כל זכר להמצאות ולתגליות הנשגבות של לאונרדו. יש המון רישומים בעיפרון שאולי מצביעים על הרעיונות הטכנולוגיים. כנראה היה זה מעבר ליכולתם של מנהלי הלובר (הממומן בחסות עיקרית של בנק אוף אמריקה) לשלב גם את ההמצאות הטכנולוגיות שלו, ולכן בנו תזה שלאונרדו החשיב את הציור מעל לכל.
ואם התמקדו בציור, יש לציין כי פאר היצירה של לאונרדו, הג'וקונדה, המונה ליזה, נשארה בחדר המיוחד לה, מחוץ לתערוכה. לאונרדו לא צייר הרבה ציורים. מתוך כעשרים הציורים שצייר, הוצגו כאן רק כארבעה ציורי צבע (The Virgin, eLa Belle Ferronnièr, Saint AnneSaint John the Baptist and the, the Rocks of), וההכנות לרישומן. המקור לציור הקיר "הסעודה האחרונה" נשאר כמובן במילנו. כאן הביאו ציור מחווה למקור. נחמת עניים.
בסוף ימיו לאונרדו הוזמן לעיר אמבואז (Amboise) בחבל הלואר על-ידי מלך צרפת פרנסואה הראשון, שאהב והעריץ אותו. הוא עבד שם כאומן, מהנדס ואדריכל, ושם נפטר.
חדשנות וגיוון ב-פיאק Fiac
כמדי שנה, במחצית חודש אוקטובר, מתקיימת בחצר הגרנד פלה תערוכה בינלאומית, מסחרית, של גלריות מכל העולם במשך כחמישה ימים. במקביל, מציגות גלריות פרטיות גם בביתנים לאורך השאנז אליזה. קשה לאפיין את המוצגים, הנעים מפופ ארט (
מרלין מונרו תמיד "הולכת"), מחוות לאולד מאסטרס ואמנים צעירים המפלסים דרכם בעולם האמנות.
מחוות נוספות ניתן עדיין לראות בגני הטווילרי, כמו פסל יד ענקית, דימוי חמסה, עם אייקונים המייצגים דתות שונות בקצה האצבעות. כלומר, איחוד אידיאלי של כל האמונות. בפטי פלה, הארמון הקטן מול הגרנד פלה, מוצגות מחוות לאמנים הקבועים. לאחר שכבר עיצב וקבע את מקומו בעולם התרבות, יש כאן מחווה למרסל דושן והאסלה הידועה שלו: באופן מגוחך, מוצגים כיורים צבעוניים רבים הזרוקים במבוא של הפטי פלה. לאחר שצייר מחוות לקרווג'יו ולאונרדו דה וינצ'י, האמן הסיני יאן פיי מינג, שכבר התאזרח בצרפת, מציג מחווה לקורבה ("מקור העולם", "נערות ישנות" בתצוגת הקבע) בציורים ענקיים אותם הוא מבצע בסטודיו של קורבה עצמו, מעל מנוף ועל-ידי מברשת ענקית דימוי מטאטא... Yan Pei-Ming
בחלק הבא: בייקון, לוטרק, דגה, סרטי ומפיר (בסינמטק), מרי אנטואנט ועוד בפריז עכשיו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
