שניהם היו ראשי ממשלה בישראל. שניהם כיהנו תקופות קצרות יחסית ושניהם סיימו את כהונתם באופן מביש. אהוד ואהוד, ברק ואולמרט. אין ספק, השניים מוכשרים, לשניהם פה גדול, דיבורם רהוט, נואמים היטב. לראשון רקורד צבאי מפואר, אבל רקורד פוליטי מפוקפק. השני כל כולו פוליטיקה ממלכתית ועירונית, פוליטיקאי בנו של פוליטיקאי, ונא לא להזכיר לו את שירותו הצבאי העלוב. ושניהם היו נכונים לנקוט כל צעד, לעשות כל ויתור, ובלבד שיגיעו למרום הפירמידה. תאוות השלטון שלהם בלתי נדלית.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
