תודה לאמונה אלון

בקיבוץ מעלה החמישה התכנסו ביום ששי ושבת 4-3 בינואר ו'-ז' בטבת מאות אנשים לסמינר ללימוד מורשת ישראל, שאורגן על-ידי קבוצה בשם "אבות מייסדים". הסמינר הוקדש ליצירותיו של הסופר עמוס עוז לציון שנה ללכתו מאתנו.

מכל גלריית המרצים שהופיעו בסמינר, אני מבקש להודות במיוחד לסופרת אמונה אלון על הרצאתה, שכותרתה הייתה - "אהבת ארץ ישראל ביצירתו של עמוס עוז".

אמונה אלון שבתה את לבי בשיעור הערכי, שנתנה לכולנו - איך אפשר לנהל דיון מכבד על מורשת תרבותית של הסופר עמוס עוז, שלה אישית היו חילוקי דעות עמוקים עם משנתו הפוליטית. הסופרת אמונה אלון, שהצליחה להרקיע עם השפה העברית בספריה "שמחה גדולה בשמים", "ותכתבו: אהבתנו", "במופלא ממני" ו"בית על מים רבים", חלקה כבוד בהרצאה למי שראתה בו מורה-כהן בהרקעת השפה העברית בספריה שלה.

אמונה אלון הביעה מלוא הערכה למי שידע לתאר אותה באופן מדויק כשהייתה נערה בקוראה בפעם הראשונה את ספריו של עמוס עוז. בת של רב וסופר עומדת על הבמה בקיבוץ מעלה החמישה ומצהירה: "שלמדתי מעמוס עוז הרבה על אהבת ארץ ישראל".

למרבה הצער, שכיחה בימים אלו תופעה כאובה, שלעבר מחנה פוליטי אליו היה שייך הסופר עמוס עוז מופנה בתדירות גבוהה ומדאיגה אוצר מילים בשפה העברית משופע בכינויים - "בוגדים", "עוכרי עם ישראל", "גיס חמישי", "מרעילים את ארץ ישראל". לכן רעייתי ואני חשנו משב רוח רענן, כשמעל הבמה הושמעו מפי אמונה אלו המילים: "אהבת ארץ ישראל של עמוס עוז מדברת מכל מילה מתוך התיאור של הקיבוץ", כשהתייחסה לסיפור "ארצות התן". היא הדגישה, שבמעגל החיצוני של תיאור הקיבוץ מגיעה אהבת ארץ ישראל עם תיאור "התגברות הרוח המערבית לפנות ערב, השרב נהדף מזרחה" ואנחנו הקוראים "מגיעים אל הרי יהודה ומהרי יהודה אל בקעת יריחו ומשם אל מדבריות-העקרבים מזרחה לירדן..."

חוויה מרגשת

אני כותב שורות אלו מתוך תחושה, שאם לא נקים מיד גשר, שדרכו ניתן יהיה להביא את הקטבים בחברה הישראלית לפחות להידברות מכבדת בניסיון לאחות את הקרעים, אנחנו עלולים לקרוס ולמוטט במו ידינו את הבית הלאומי השלישי שבעיצומו של תהליך בנייתו אנחנו נתונים".

את הנדבך הראשון לבניית הגשר המיוחל מצאתי בדבריה של הסופרת אמונה אלון בפני מאות מאזינים כשרבים מהם חובשי כיפות סרוגות. זו הייתה חוויה מרגשת לשמוע קריאה רהוטה של אמונה אלון על ריחה של ארץ ישראל בתיאור פתיחת המראות של ים המלח לסופר, שגר בעיר ערד מתוך ה"סיפור על אהבה וחושך".

רשות הדיבור לשורות שבחרה אמונה לקרוא: "כל בוקר, קצת לפני או קצת אחרי הזריחה, אני רגיל לצאת לבדוק מה חדש במדבר... יש ריח נעים של עפר, שרווה הטל... זהו ריח ארץ ישראל מאז ימי קדם". צודקת אמונה בהדגישה, שהשפה העברית השמימית של הסופר עמוס עוז מעניקה לקורא את אהבת ארץ ישראל. מי ששוהה בחו"ל הקריאה בספרי עמוס עוז, הטבולים בהומור חמלה ורוך כלפי המציאות, רק תעצים את געגועיו לארץ ישראל.

אני רואה בהרצאתה של הסופרת המחוננת אמונה אלון במסגרת "אבות ומייסדים", שהתקיים ב"מעלה החמישה", הנחת נדבך ראשוני לגשר של הידברות מכבדת ולאיחוי קרעים בחברה הישראלית. הכרחי לבנות את הגשר הזה שיחלץ את החברה הישראלית משרטון האימים עליו היא עלתה, שרטון בו גלי איבה יוצרים דה-לגיטימציה לחלקים מסוימים בחברה הישראלית.

עמוס עוז ב"בין חברים" מתאר את הריח העמום והמעיק של זיעת הצמחים בשרב הרובץ על חוצות הקיבוץ, הוא מתאר את האוויר החם והמאובק העומד בלי תזוזה, את המדשאות המתנשמות תחת מועקת הלהט הדחוס והדוחס. זהו תיאור כואב של סופר האוהב את המקום עליו הוא כותב. אנחנו מתוך אהבה למדינה, בה אנחנו חיים, המתנשמת כיום תחת מועקת להט השנאות והאיבות של חלק אחד בעם כלפי זולתו, חייבים להצילה. השלב הראשון הוא בהידברות מכבדת.