בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
חיסול אדריכל ציר ההתנגדות האיסלאמי קאסם סולימאני על-ידי ארה"ב וביחוד בתקופה שבה הסנקציות האמריקניות חונקות את הכלכלה האירנית, נחשב לתרחיש אפוקליפטי מבחינת המשטר השיעי באירן ושלוחיו בארגוני הטרור של ציר ההתנגדות.
לאחר סדרת האיומים וההתקפה על מתקני הנפט הסעודים (משטר בין ברית לאמריקנים) על-ידי אירן ומנגד התגובות המכילות (שנחשבות לחולשה בעין מזרח תיכונית) מצידה של ארה"ב, הסיקו בטהרן כי הנשיא טראמפ רק מאיים ולא יעז לבצע צעד אפקטיבי צבאי מול בכירי המשטר השיעי מלבד הסנקציות הכלכליות.
חיסול סולימאני בא ליצור אפקט של "לא מומלץ לבדוק את הגבולות של ארה"ב" ואירן לראשונה בתולדות המהפיכה האיסלאמית נמצאת במצב בו תגובה לא מידתית שלה מול ארה"ב או ישראל עלולה לגרור למלחמה שתוביל להפלת המשטר השיעי.
גם אירן וגם ארה"ב לא מעוניינות להסלים את המצב ולגרור את המזה"ת למלחמה ולכן האזור יכנס לתקופה בה ציר ההתנגדות ינסה להתיש וליצור יאוש אצל האמריקנים מול נחישות ההתנגדות וזו תהיה בעצם המדיניות האירנית שתוגדר כ"נקמה" על חיסול סולימאני.
ביבי הפך למשבש הגדול של מערכת המשפט בעניינו. הוא מתנהג כעבריין עם זכות חפות, משהו פרדוקסלי. אילו היה חף מפשע לא היה מבקש חסינות ולא היה מתנגד לדיון עליה בכנסת.
כשהילדים שלי היו קטנים לימדו אותם בבית הספר על ההבדל בין אמנות לאומנות. בעוד שאמנות התייחסה לריקוד, למשחק ולשירה, נהגו המורים (לפחות באותה תקופה) להדגיש את חשיבותה של אומנות המלאכה. פיסול, חריטה, נגרות.
אם נכונה הנבואה של מקלוהן: "המדיום הוא המסר", הרי שהייתה זאת החשיפה ללהקות רוק פופולריות מהעולם המערבי בשנות ה-60 שהולידה בישראל זמרים, ששיריהם הפכו לפסקול של חיינו. הבולטים שביניהם הם שלמה ארצי, זהר ארגוב ויהודה פוליקר.
שני המרכיבים של מחנה השמאל/תקשורת, אשר מנצלים כל במה וכל מיקרופון להעביר את המסר היחיד שלהם, מסר של שנאה - רק לא נתניהו! - לוקים בצביעות רבה בפרשנות הפוליטית שלהם לגבי חיבורים אפשריים במפלגות הלווין של שני הגושים. בעוד שלגבי הקצה הימני של הקשת הפוליטית הם מראים תיעוב ופסילה, הרי שלגבי הקצה השמאלני של אותה קשת עצמה הם מגלים כמיהה לשיתוף. במה דברים אמורים?
המתחם המיועד לשימור נבנה בשלבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
