נשיא חלש

את החמיצות של כמה פרשנים מובילים, כמו אברמוביץ' ורביב דרוקר, אפשר היה להבין. במשך שנים הם מסיתים נגד ראש הממשלה. מכנים אותו בכינויים מכינויים שונים. עולבים בו בכל דרך אפשרית - והנה הכל טופח על פניהם. הגעתם של עשרות מנהיגים, ראשי ממשלות, נשיאים. מלכים ונסיכים, לא באה להם טוב. הצונאמי המדיני שהם הבטיחו לנו, בפנים חמורות סבר, כדרכם, כשהם מדברים סרה בבנימין נתניהו, התפוצץ להם בפנים. גם ללא "תהליך שלום", מדינות ערב משחרות לפתחה של ישראל. ערב הסעודית מבקשת לרכוש ממנה מערכות נשק. ביתן ישראל מוקם בתערוכת האקפסו העולמית שמתקיימת השנה בדובאי. גז ישראלי זורם לירדן ולמצריים.

אבל כשהם שמעו על כך שנשיא ארצות הברית מתכוון לפרסם את תוכנית השלום שלו עוד לפני הבחירות ושהוא הזמין לוושינגטון גם את בני גנץ, על-פי המלצתו של ראש הממשלה, זה כבר הטריף עליהם את דעתם. למכה כזאת הם ממש לא ציפו. משהו השתבש להם. לא מדברים עוד על מאבקו של ראש הממשלה במערכת מושחתת שהתגייסה כדי לסייע במהפך שלטוני (שלא באמצעות ציבור הבוחרים...), אלא על השאלות שהן באמת חשובות לכל אחד מאיתנו; וזה כבר באמת היה יותר מדי עבורם. כאילו מתוך תיאום מוקדם, כולם החלו לדבר במושגים של "תרגיל בחירות".

אולם, כאמור, אין לי דבר רע לומר על מי שאף פעם לא הסתיר את סלידתו מראש הממשלה ומן הערכים שהוא מייצג. העובדה שהם דברו מתוך פוזיציה, לא הפריעה לעורכיהם; ולכן אני מניח שאיש לא היה מופתע מפניהם החמוצות. הם לא נשכרו, כנראה, בידי ערוצי התקשורת כדי להיות אובייקטיביים. אין דבר כזה באולפני החדשות המרכזיים. על איזון בכלל אין מה לדבר - ועל כן, לטעמי, שומר נפשו ירחק מהם.

אבל לא על אלה אני רוצה לדבר כאן. מה שלי חשוב לומר כאן הוא ששוב גיליתי, בימים אלה, בנשיא המדינה את העסקן הקטן; זה שהחל את דרכו בבית"ר ירושלים - ולמעשה נשאר עד היום עם המנטליות של אוהד כדורגל שיושב ביציע ומזכיר לשופט-המשחק כל הזמן את אימו.

המצלמה התמקדה אתמול, לפני פתיחת הטקס ב"יד ושם", בראובן ריבלין, ואז שמעתי אותו אומר, לנוכח העיכוב הקל שחל בפתיחת הטקס, ש"אין לי בעיה להתחיל גם בלעדיו". הדברים היו ברורים. בנימין נתניהו טרם הגיע למקום, לא בגלל שהוא שיחק גולף באיזה מקום, אלא בגלל התארכותו של טקס גילוי האנדרטה בגן סאקר, לזכר המיליונים שאיבדו את חייהם בקרב על העיר סנט פטרבורג, אז לנינגרד, והנאומים שנשאו שם. כן, גם ריבלין היה שם - אבל אתו איש לא רצה לדבר לאחר סיום הטקס. נשיא רוסיה נשאר שם - וגם בנימין נתניהו.
אולם לעסקן הקטן, ראובן ריבלין, אצה הדרך. הוא לא רצה להמתין לראש הממשלה. זאת לא הייתה רק חוצפה. זאת הייתה גסות רוח. ריבלין ידע שהמצלמות יקלטו את דבריו - אבל הוא לא יכול היה להתאפק. הוא גם נשמע אומר לנשיאת בית המשפט העליון דברים שלא עולים בקנה אחד עם עמדותיו הנחרצות רק לפני כמה שנים.

אז אם אבי ניסנקורן, המפא"יניק האולטימטיבי, אומר את הדברים אפשר עוד להבין אותו. הוא לא מתחזה להיות מה שהוא לא. הוא רוצה בשלטון. הוא רוצה לסלק את בנימין נתניהו בדרכים לא-דמוקרטיות. כמיטב המסורת של הבולשביזם העולמי. אבל כאשר ריבלין אומר את הדברים, אפשר רק לגחך. הוא הרי היה זה שכינה את רשויות אכיפת החוק "כנופיות שלטון החוק" כשהן פתחו בחקירה פלילית נגדו במטרה לסכל את מינויו לשר המשפטים בממשלתו של אריאל שרון; אז איך הוא מעז עתה להתריס כנגד בנימין נתניהו כשזה מדבר על "תפירת תיקים"? כלום לא היה זה "רובי" היקר מי שטבע, לראשונה, את הביטוי הזה?

חבל, מר נשיא, שכל כהונתך טבולה בשנאה לאיש שעשה עבור ביתו הלאומי של העם היהודי יותר ממה שאלף מנהיגים כמוך, חדלי אישים, בזויים. עשו עבורה מאז הקמתה.