עו"ד אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה הוא בשלב זה המפסיד הגדול בקרב על מינויו של דן אלדד לממלא-מקום פרקליט המדינה. אלא שמנדלבליט לא יודע להפסיד בכבוד. גם כשהוא הסיר את התנגדותו למינויו של אלדד, הוא בחר לבוא איתו חשבון לא מכובד שלא מוסיף לו נקודות. הוא עשה זאת כנראה, רק משום שאלדד הוא מועמדו של שר המשפטים אמיר אוחנה ולא המועמד שלו לתפקיד.

דן אלדד, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, בחר ללכת עד הסוף ולא הסיר את מועמדותו, כפי שעשתה עורכת הדין אורלי בן ארי גינזברג, המשנה לפרקליטת מחוז המרכז, שהייתה המועמדת הקודמת של השר אוחנה לתפקיד ומאסה בהתנהלות. עו"ד אלדד נקט דרך שונה וצעד מחושב שהוכח כנכון.

מנדלבליט העריך שאלדד לא יעמוד בלחצים ויחזור בו מהסכמתו לקבל עליו את התפקיד, אבל עו"ד אלדד לא הסכים מעולם לוותר על ההצעה שהוצעה לו על-ידי שר המשפטים, ועורר כנראה את כעסו של היועץ המשפטי לממשלה, שכתב שאלדד "שגה בכך שהסכים בנסיבות הקיימות לקבל על עצמו את התפקיד. צר לי כי בחר לפעול כפי שפעל".

שר המשפטים אוחנה הציע לתפקיד מ"מ זמני של פרקליט המדינה, את אחד מבכירי הפרקליטות, שעובד בפרקליטות המדינה 27 שנים. במהלכן הוא כיהן בתפקידים שונים, ובשנת 2013 נבחר למנהל המחלקה הכלכלית. אוחנה בחר להיות שר משפיע, וכאשר מדובר בבחירה עניינית, מקצועית, ולא פוליטית דעתו של השר אוחנה ראויה לא פחות מדעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

השבוע שמעתי את אוחנה משבח בשידור חי את עו"ד סיגל יעקבי, האפוטרופוס הכללי, שמכהנת כיום גם כממלאת-מקום מנכ"ל משרד המשפטים. השר אוחנה צודק. יעקבי היא נכס עבור שירות המדינה ומגיעים לה כל השבחים. היא נכנסה לתפקיד האפוטרופוס הכללי לאחר תקופה רוויית מתחים, שבה כיהן דוד האן בתפקיד, והצליחה להשרות רוח טובה ולשקם בהצלחה רבה את מערכת היחסים העכורה שהשאיר אחריו האן.

האן, בן למשפחת עסקני מפד"ל, אדם יהיר, מתנשא, חסר סגנון, שראוי שתקופת כהונתו תחקר ביסודיות על-ידי יחידת להב 433, ייצר רוח רעה במשרד. עזיבתו התקבלה בשמחה גלויה. מי שתבע מהכפופים לו להקדים פנייה אליו בציון התואר פרופסור והתנהל כתרנגול, גילה מהר מאוד שהדעה עליו בקרב רבים, שונה מהדעה שיש לו על עצמו. הבוז שהאן זכה לו בקרב עובדים בכירים מלמד מה חשב עליו הדרג המקצועי, ומה חשבו עליו אלה שלא בחרו בו לשום תפקיד שעליו הוא התמודד.

יחסי האנוש הבלתי נסבלים שמאפיינים אותו, ותחושת הכוח שנראה שתרגם בצורה לא נכונה, יצרה בקרב רבים את התחושה שהאן הוא מציאה שראוי לוותר עליה. עובדה.

נעמה יששכר מלכת הפסטיבל שבה הביתה. בחו"ל עצורים ישראלים שחשודים בכך שהם הכניסו למדינות שאליהן הם יצאו לחופשה תרופות שהם נוטלים יום-יום על-פי הנחיית רופא המשפחה שלהם.

אם אתם יוצאים לחו"ל כדאי שתדעו, שלכמה מהמדינות האטרקטיביות שאתם מתכוונים לטוס אסור להכניס תרופות, ובעיקר כאלה שיש בהן מרכיב נרקוטי. אם תתעלמו מהחוק המקומי ותיתפסו, טובים הסיכויים שתיעצרו מיד, ויתכן שתבלו במעצר. מה שבטוח שהסיפור יסתיים בקנס לא קטן.

מה שסוכני הנסיעות לא מספרים לכם הוא שהשלטונות המקומיים מקפידים מאוד על ביצוע החוק. אם אתם טסים לגאורגיה למשל, אתם יכולים להביא איתכם אספקה של תרופות נרקוטיות וחומרים פסיכותרפיים לשימוש אישי למשך 31 יום, אבל יש לכך תנאים ברורים שאסור לסטות מהם. אתם חייבים להציג ולהצהיר בפני המכס הגאורגי על המינון, מספר הטבליות, שמות מותג ושמות גנריים, מינון, משך השימוש בתרופות ואופן השימוש.

אבל כל זה לא מספיק. אתם נדרשים גם להצטייד בתעודה מאושרת ומתורגמת לאנגלית של הרופא המטפל, ובנוסף לכך גם מסמך חתום על-ידי מורשה על-פי חוק, המאשר את אותנטיות המרשמים שברשותכם.

אם אתם מתקשים להאמין עד כמה השלטונות הגאורגיים קשוחים, ועד כמה הם אינם מוכנים לגלות הבנה בעניין הזה, כדאי שתתעדכנו בסיפורו של משה בן דוד. הוא מרצה עונש של שנתיים וחצי מתוך שמונה שנים שנגזרו עליו בכלא בגאורגיה. זה קרה לאחר שבביתו נמצא כדור "סובוטוקס", תרופת מרשם שניתנת בישראל על-ידי רופא למכורים לסמים בתהליך גמילה.

בן דוד הואשם ביבוא התרופה מישראל ולא בסחר, בשל הכמות הקטנה במינון של 0.9 גרם, אבל למרות זאת נגזר עליו עונש חמור. באמצע השבוע התבשר בן דוד שהשלטונות הגאורגים החליטו לשחרר אותו ממעצרו, ויתכן שהוא ייאלץ לרצות את יתרת המאסר בישראל.

במרוצת השנה הקודמת נתפסו עשרה ישראלים בנמל התעופה של גאורגיה, בגלל תרופות אסורות. אחד הישראלים נעצר לאחר שבמזוודה שלו נמצאה התרופה "ריקוסט פלוס", להקלה בשיעול שמכילה מרכיב נרקוטי. בין התרופות האסורות לשימוש: קודאין, דקסמול, ורטלין, שאחד המרכיבים שלהם נרקוטי, ויש כמובן עוד תרופות נוספות.

גם בבטומי קיים איסור חמור להכניס תרופות. צעיר ישראלי שבתיק הגב שלו נמצאו כדורי "דקסמול" עוכב כחצי שעה בנמל התעופה. הפעם הוא יצא ללא קנס, אבל עם רישום במשטרת הגבולות המקומית.

את כל הפרטים הדרושים תוכלו למצוא באתר משרד החוץ באינטרנט. אל תסתכנו, ואל תכניסו תרופות למדינות שאוסרות זאת. ראש הממשלה לא יבוא לחלץ אתכם.

ניר פדן היה במשך הרבה שנים טייס קרב וטייס ניסוי בצה"ל. עד היום מטיס פדן מטוסים. עכשיו הוא עושה זאת כקצין ראשון בחברת אל על. אם יש דבר שפדן אוהב יותר מאשר לטוס זה שמן זית. לא שמן מהול, לא שמן מזויף ולא שמן בעל חומציות גבוהה, שנגרמת מכך שזיתים שנמסקים, לא מובאים באותו יום לבית הבד, אלא שמן זית אמיתי שלא הרבה יודעים להכין.

לפדן יש סטארט-אפ עם שני שותפים נוספים, שאם יצליח תהפוך ישראל חלוצה בעולם גם באצירת שמן זית. הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, ועכשיו המציאו פדן ושותפיו מכונה ביתית, שאם יצליחו להשיג את המימון הדרוש להגיע לשלב הסופי, נוכל לאצור בעצמנו שמן זית מזיתים, מכל זן שנבחר, בכל כמות שנרצה, במטבח שלנו.

פדן העלה סוגיה מעניינת. שאלתם פעם את עצמכם מה הקשר בין מיתוג שמן זית, לבין תווית שתפורה בגב של חולצה. אז אין שום קשר. בשני המקרים מגלה המאפיה הסיציליאנית, ה"קוזה נוסטרה" עניין מיוחד, ובשניהם היא גם שותפה.

על תווית החולצה ניתן לכתוב כל הרכב של בד שיעלה על דעתכם, ועל התווית שמודבקת על בקבוק שמן זית ניתן לציין כל מרכיב שחשוב לכם להוסיף. האכיפה כמעט שלא קיימת, ומה שמוצג בפניכם בשווקים כשמן זית במחיר מוזל, לא זכה אפילו לעמוד על יד שמן זית מקורי. גם כשאתם קונים שמן זית מיצרנים מוכרים, קיים חשש שלא תקבלו את המוצר שעבורו שילמתם את מלוא התמורה, וקיים יותר מחשש שהשמן שאתם מקבלים מהול.

פדן בדק ומצא ש-11 אחוזים מאלה שצורכים שמן זית, מוכנים לשלם יותר עבור שמן פרימיום. עבור אלה שלא מתפשרים על איכות, הוא המציא את המכונה החדשה, שלא רק אוצרת שמן זית מזיתים שתוכלו למסוק בעצמכם, אלא מאפשרת לקנות זיתים שעברו תהליך מיוחד, שעליהם נרשם פטנט, שמאפשר לאצור שמן זית טרי, באיכות וברמת חומציות של זיתים שנמסקו זה עתה מהעץ. הזיתים יגיעו באריזת ואקום במשקל של כמה קילוגרמים, וכל מה שצריך יהיה להכניס את הכמות הרצויה למכונה החדשה שתפיק את שמן הזית.

הטכנולוגיה שנרשמה כפטנט, מעוררת עניין בקרב חברות גדולות בעולם וגם בישראל. עד כה בוצעו שני גיוסים. הגיוס הראשון הניב מיליון וחצי דולר ממשקיעים יהודיים בארצות הברית, הגיוס השני באמצעות אתר אינטרנט הביא 400 אלף דולר, והשלישי נמצא עכשיו בעיצומו. המשקיעים מארצות הברית, שגייסו מיליון וחצי דולר, מחזיקים כ-20 אחוזים ממניות החברה. כיום מבוצע גיוס כספי בשווי 4.1 מיליון דולר.

פדן, קיבוצניק לשעבר מקיבוץ עין כרמל שבחוף הכרמל, מגדל זיתים כבר יותר מעשרים שנה. הוא מאמין שהצליח לפצח את השיטה. בקרוב מאוד נוכל לייצר שמן זית איכותי בבית, ללא תוספות וללא זיופים, וליהנות מאיכותו של הזית הישראלי או מכל זית אחר שנבחר.

אדי מור הוא בעל דף פייסבוק. שהוא מדמנה. מור, עצמאי, למד באוניברסיטת תל אביב, ומתגורר בתל אביב. בראש הדף שלו מופיעה אזהרה שהמדינה בסכנה, משום ש"גנץ מקבל טיפול פסיכיאטר, ופדיחה גדולה וסכנת קיום למדינה". אבל גנץ לא לבד. דעתו של אדי מור על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהוא איש דתי, לא פחות חריפה. "על אפך וחמתך. אל תשכח, לכל שבת יש מוצאי שבת, תיזרק כמו חזיר לדיר חזירים".

אבל מור לא מסיים בכך את החשבון עם מנדלבליט, ומוסיף: "זאת לא מדינת ישראל נגד אלא חלאה כמוך נגד נתניהו".

למור יש תיאוריה מוצקה גם לגבי מערכת המשפט: "כל כך הרבה נשואים בתוך המשפחה יצאו ילדים פגומים, כך גם מערכת המשפט במדינה תולדה של גילוי עריות".

גם ח"כ יאיר לפיד לא מצליח להימלט מגסות ליבו של מור, שכותב: "נא להכין ניידת מד"א ליד הבית של פילדמרשל לפיד. לדעתי בדרך לאירוע מוחי".

על הרמטכ"ל, ראש הממשלה, שר הביטחון, והחייל המעוטר ביותר בצה"ל, אהוד ברק, יש למור דעה ברורה: "ברק אהוד אתה לא כלב, כי כלב זאת חיה נעלה. אתה בהמה חזיר בן חזירים, ואל תשכח חבר של פדופיל. החקירות לא הסתיימו F.B".

באחד הפוסטים בוחר מור לארח חבר שמצטט את האמירה "האיש הכי בר מזל בעולם הוא לא זה שיש לו כסף, אלא זה שיש לו מישהי איתה הוא יכול לעבור את הסערות הכי גרועות". מור צודק. אלא שאיתו לא הייתי רוצה לעבור לא רק סערה, אלא אפילו לא מסתכן לחצות במחיצתו את הכביש.

עמוד הפייסבוק של מור ראוי להתערבות מידית מצד הנהלת פייסבוק, שעל הרבה פחות מזה נקטה צעדים משמעתיים נגד גולשים, שהפרו את כל הכללים.

קורונה בסין ודבר ביפו. לא עכשיו, זה קרה בחודש יולי 1922 בשכונת מנשייה ביפו. התפרצות מחלת הקורונה בסין הביאה את עובדי ארכיון המדינה לחפש חומר ארכיוני על מגפות קודמות ומחלות מדבקות שהיו בארץ. אחד המקרים שמתועדים בארכיון הוא על התפרצות מחלת הדבר בארץ בשנת 1922.

המקרה הראשון דווח בשכונת מנשיה מצפון ליפו. בתוך שלושה חודשים עד לסוף חודש אוגוסט 1922, נדבקו במחלה, בשכונת מנשייה ובאזורים הסמוכים לשכונה, 33 בני אדם, 24 מהם יהודים. שמונה חולים מתו מהמחלה.

שנה קודם לכן נדבק במחלה אדם שהתגורר בעיר העתיקה ביפו. התברר שבסמוך לבתיהם של קורבנות המחלה נמצאו חולדות ועכברים מתים. בארבעה בספטמבר 1922 שלח הד"ר עבדולעל, רופא מצרי במחלקת הבריאות המנדטורית, דיווח שסיכם את המצב, וכלל גם הסבר על הדרכים שבהן טופלו החולים שנדבקו במחלה. מתברר, שהטיפול בחולים נעשה באמצעות יוד, ותרופה בשם ניאו-סלברסן, ובסרום של חיידקי ירסנייה פרטיס. מדובר בטיפולים שלא היו יעילים והם נערכו לפני המצאת האנטיביוטיקה.

המבצע לביעור המחלה התנהל ב-7,911 בתים, ובמסגרתו נלכדו 1,003 חולדות ועכברים. אצל 23 מהעכברים, נמצא החיידק וגם אצל ארנב אחד.

הכרזות שפרסמו בשנת 1922 קראו "לכלות את העכברים שמסכנים את החיים והרכוש". למרות מאמצי השלטונות הבריטים, המשיכה המחלה להשתולל ופגעה בתושבי יפו ותל אביב.