איוב קרא הוא התקווה של כולנו לחיסול מגפת הקורונה. אם לא ידעתם, קרא אוחז בידיו את הסוד שיביא לעצירת התפשטות המחלה. ראש הממשלה נתניהו הורה למדעני המכון הביולוגי בנס ציונה לפתח תרופה למגיפה. לו נתניהו לא היה שוכח את עובדת קיומו של קרא, ייתכן שהיינו מצליחים מזמן למגר את המגיפה הקטלנית.

השבוע גיליתי ממש במקרה את ידיעת הזהב. זה קרה כשחבר שהוא עורך חדשות, לא עמד בפיתוי ועשה שיתוף לעמוד הפייסבוק של קרא, דבר שאפשר לי להיחשף לעוד המצאה שהיא לא פחות ממופלאה כמובן מבית מדרשו של קרא. הפעם מדובר במכשיר לעצירת מגפת הקורונה. אני יכול להמליץ בפני כל המדענים לעצור את כל המחקרים שהפכו למיותרים. כשאיוב קרא בשטח, אין מי שימגר את המגפה טוב יותר ממנו. קרא, שלא מוכר כמגלומן, החליט כידוע לעמוד בראש מרכז כלכלי לשלום, שיישא את שמו. לו שמעון פרס היה חי, אני בטוח שהוא היה מתקנא במרכז של קרא, שאומנם עדיין לא הוקם, אבל כשהוא יקום הוא יהיה הגדול ביותר במזרח התיכון.

כמחווה להקמת המרכז הכלכלי ע"ש קרא, החליטו הרוסים, לטענת קרא, להעביר לידיו מכשיר ל"ניקוי מי שתייה ואיזונם מבחינת תרכובתם", כפי שכותב קרא בדף הפייסבוק שלו, שהוא פרי המצאתו של המהנדס הרוסי איבגיני פרוטופובוב. קרא כבר קיבל את לידיו את המכשיר בעת ששהה לאחרונה ברוסיה. לכן, אני רגוע הרבה יותר. אני חייב להודות שמאז שקראתי שהוא ולא אחר מחזיק בידיו את המפתח למניעת התפשטות המחלה, אני ישן הרבה יותר טוב, וחבריי הקרובים מעידים שאני אדם אחר.

למרות שאף מחקר לא קבע שנגיף הקורונה יכול לעבור במים, בידי איוב קרא כבר נמצאת המצאה עולמית, שיתכן שתציל את האנושות. הייתי מציע להעמיד מיד את קרא בראש צוות החרום של משרד הבריאות. רק אישיות עם ניסיון מוכח כפי שיש לקרא יכולה לטפל במשבר במהירות וביעילות.

אני משוכנע שהחלטת הרוסים לבחור בקרא, ולא בראש הממשלה נתניהו, כמי שיזכה לקבל את הפיתוח החדשני, היא לא מקרית. היא נובעת מקשריו ההדוקים של קרא גם עם השלטון הרוסי, וגם משום שאין מי שבקיא יותר מאיוב קרא בטיפול במשברים עולמיים. חייבים להודות לאיוב קרא, אדם שטובת הכלל עומדת תמיד לנגד עיניו, גם כששולחן הממשלה ממשיך להתרחק ממנו, אין מי שנאמן יותר מקרא לא רק לבוחריו אלא לכל עם ישראל.

בועז גולן הוא המראיין שישב לצדו של ראש הממשלה בערוץ 20. אני מתנצל שלא ידעתי ולא זיהיתי בשבוע שעבר את המראיין הקשוח כשצפיתי בראיון. גולן הוא מראיין אדיב, מקצועי וחד כתער, שאפשר לראש הממשלה נתניהו להתנהל בראיון כאילו הוא גם בתפקיד המראיין.

עבור ראש הממשלה, מראיין כמו בועז גולן הוא מתנה. לכן, אני מציע שאם בני גנץ ישנה את דעתו, וייענה להצעתם של גולן וראש הממשלה, לבוא לעימות באולפן, העימות חייב להתקיים בערוץ 20 וגולן חייב להיות המנחה שלו.

צפיתי בקטע שבו סיפר גולן לצופים בעד מי הוא מצביע, למרות שהוא ידע שמדובר בעבירה על חוק הבחירות. התקשיתי להאמין שגולן מעז להשתין על כולם מהמקפצה, שבמקרה הזה הייתה הסט של ערוץ 20.

פחות מיממה לאחר שהתברר שגולן לא דופק חשבון לאף אחד, וזמן קצר אחרי הראיון עם ראש הממשלה, כשהוא עדיין נסער ומסוחרר מהכבוד שנפל בחלקו, לשבת באולפן לצדו, הזדרז גולן לטוס לאילת כדי להשתתף בלאומיאדה, שם הוא דפק את ההופעה האמיתית. שומרי חוק שצפו בו באולם באילת גילו איך המראיין גולן מחליף את חליפת המראיין בחליפה של תחקירן. גולן עלה במת הלאומיאדה, ובמשך דקות ארוכות עשה לכאורה צחוק מהחוק, כשחשף דברים שהוא נתן להבין שהם אסורים בפרסום. גולן התפאר בפני שומעיו שהטלפון הנייד שלו על מצב השתק, למקרה שמישהו מהפרקליטות יתקשר. האם הוא סיפר למשתפי הלאומיאדה פרטים אסורים שצו איסור פרסום חל עליהם או שהוא רק שיחק את הגיבור?

גולן מתקשט בנוצות לא לו. את תוכנן של הקלטות חשף, לפני ארבע שנים, העיתונאי יואב יצחק, העורך הראשי והמו"ל של אתר News1. תוכנן של הקלטות פורסם אז בהרחבה באתר, הרבה לפני שבית המשפט הוציא צו איסור פרסום שאוסר את פרסום תוכנן של הקלטות.

בועז גולן סיפק למאזיניו באילת הרבה אוויר חם. הוא לא חשף דבר. מי שחשף את הדברים הוא כאמור יואב יצחק, ומה שהוצג על-ידי גולן כפצצה שבה הוא אוחז, היה גלוי מספר שנים בפני גולשי האתר הזה. בועז גולן טוב אולי ביצירת דרמה, אבל גם לגילוי נאות יש חשיבות.

אם גולן פרסם את הדברים למרות צו תקף של בית משפט, האוסר לעשות זאת, יש להניח שהוא יידרש להסביר בקרוב מדוע הוא עשה זאת. נראה, שלאחר המפגש עם ראש הממשלה בערוץ 20 שאב גולן ביטחון, שהיכרותו עם ראש הממשלה תעניק לו אולי את ההגנה הדרושה, ותצליח לחלץ אותו מזרועות החוק בעת צרה. אחרת לא ברור האם גולן העז להסתכן באופן שעלול לסבך אותו מאוד.

גולן עשה מעשה חמור אם הוא חשף מעל בימה של אירוע פוליטי דברים שאסורים בפרסום בצו של בית משפט, למרות שניתן היה לפרסם אותם בעבר, הרבה לפני שהוצא צו כזה. אמצעי התקשורת הוזהרו שלא לחזור על הדברים, ולא לשדר את דבריו של גולן, למרות שהם תועדו באמצעות צילומים שנעשו באולם במכשירים סלולריים. הדברים שצולמו באולם התפשטו כשריפה בשדה קוצים. בעידן של רשתות חברתיות פורחות, ועוד לפני הבחירות, לא היה לאיש סיכוי לעצור את השריפה, ויש להניח שגולן ידע שכך יהיה.

בתי המשפט ערים לכך שבעידן של רשתות חברתיות קשה לאכוף צווי איסור פרסום גורפים. מי שקורא או צופה בחומרים ברשתות החברתיות, למד מזמן שהאיסור הוא בגבולות המדינה, ולאינטרנט ולרשתות החברתיות אין גבולות. בלוגרים ובעלי אתרי אינטרנט, ששרתים שלהם נמצאים בחו"ל, מצאו מזמן את השיטה שבאמצעותה הם עוקפים את כל החוקים והצווים, ומאפשרים גם לגולשים מישראל להגיע למידע שהוא אסור בפרסום.

למרות זאת, ממשיכים בתי המשפט להוציא צווי איסור פרסום לא מעטים, בעיקר כדי למנוע שיבושים בחקירה, וגם כדי למנוע פגיעה לא מוצדקת בעדים ונחקרים, שמאמינים שמערכת המשפט, מסוגלת עדיין להעניק להם את ההגנה הראויה. אם רשויות החוק, לא מתכוונות להפוך את צווי איסור הפרסום לבדיחה, הן חייבות להקפיד על אכיפה לא בררנית. המקרה של גולן, אם הופר צו איסור הפרסום, הוא בראש ובראשונה מבחן למערכת המשפטית, שחשוב שתחזיר את האמון לציבור.

אלירן טל מערוץ 20 חושב שבחירתו כאחד העיתונאים המוערכים בישראל ב"לאומיאדה ה-5", היא עבורו כבוד גדול. טל ועוד תשעה עיתונאים אחרים זכו בתואר המיוחד, בתום מדגם שערכו מארגני הוועידה שנערכה באילת.

טל, שנרגש מהבחירה יוצאת הדופן, הזדרז להעלות לדף הפייסבוק שלו את צילום הכרזה שהפיקו המארגנים ובה תמונתו. הוא הזדרז גם להודות לאלפי המשתתפים שבחרו בו, ולא שכח לציין שהכבוד כולו שלו.

לו כינוס שמזוהה עם אחת המפלגות הפוליטיות בישראל היה בוחר להעניק לי תואר כזה, הייתי מתבייש בכך, ובוחר מחוסר ברירה להצניע את הבחירה. בוודאי שלא הייתי רואה בכך שום כבוד - ההפך. לו הייתה לי דרך להשפיע על מארגני הכנס, הייתי מבקש מהם להשמיט את שמי מרשימת עשרת המאושרים, ולא לבחור בי.

אני חייב להבהיר. הייתי נוהג כך אם הייתי נבחר לעיתונאי מוערך, על-ידי כחול לבן, הליכוד, העבודה–מרצ. ישראל ביתנו. ש"ס או כל מפלגה פוליטית אחרת בישראל.

העיתונאים המוערכים ששמותיהם ותמונותיהם נמצאים ברשימה שפרסמה הלאומיאדה, אמורים לדווח באובייקטיביות, כשדיווחיהם לא נוטים לטובת אף מפלגה פוליטית בישראל. אני רוצה להאמין שיש ביניהם גם כאלה.

אם גוף שמזוהה פוליטית עם אחת המפלגות היה בוחר בי לעיתונאי מוערך, סימן הוא שאני נתפס בעיני אותו גוף, כמי שעבודתי העיתונאית מוערכת על ידו בעיקר משום שהיא משרתת אותו, נוטה לצדו, וכנראה לא אובייקטיבית, ולכן הוא רואה בי עיתונאי שיש להעריך את התנהלותו.

שיטה כזאת יכולה להביא בהפוך על הפוך, לא רק למבוכה אלא גם לפגיעה קשה באמינותו של עיתונאי מקצועי, אם יוחלט לעשות בה שימוש כדי לערער את אמינותם של עיתונאים. אם גוף פוליטי, ששבע מרורים מעיתונאי שמסקר אותו, יבחר בו לצד עיתונאים שלכאורה מזוהים איתו פוליטית, כמי שראוי להערכה רבה, ויחמיא לו בדרך שבה החמיאה הלאומיאדה לעשרה עיתונאים, הוא לא רק יביך כל עיתונאי רציני, הוא גם יערער את אמינותו.

אני לא אוהב עיתונאים צבועים בצבעים פוליטיים, לא בימין ולא בשמאל ולא במרכז. עיתונאי חייב להיות אובייקטיבי, גם עם דעתו נוטה לאחת המפלגות הפוליטיות, ואסור שדעתו הפוליטית תשפיע על עבודתו העיתונאית או תתבטא בדיווחיו.

כתב מדיני או פוליטי הוא האחרון שיכול להזדהות בגלוי עם מפלגה פוליטית בישראל. הוא רשאי להצביע ביום הבחירות עבור כל מפלגה שיבחר, אבל דיווחיו צריכים להיות מהימנים, מאוזנים, ואובייקטיביים, מבלי שהוא יזדהה עם המפלגות שהוא מסקר. בוודאי אין זה ראוי שיתגאה בבחירתו ויודה לגוף שבחר בו, כשהוא יודע שמדובר בגוף שמזוהה פוליטית עם אחת המפלגות.

כאשר הצופים, המאזינים או הקוראים ייחשפו מעתה לעבודתם העיתונאית של מי שזכו להערכה מיוחדת ברשימה שפורסמה, יש להניח שהם יטילו, ובצדק, ספק גדול באמיתות הדברים ובמהימנותם של מי שנזכרו ברשימה. כולם יודעים שאין מתנות חינם, ולדברי השבח יש כנראה כיסוי וסיבה טובה.

בין העיתונאים והשדרים יש לכאורה גם כאלה שנראה שאינם מסתירים את השתייכותם או נאמנותם הפוליטית. כל עוד עיתונאים מועסקים באמצעי תקשורת שלא נתפסים כאובייקטיביים בעיני הצופים או המאזינים, הם מצטיירים יותר תועמלנים מאשר עיתונאים. לאמירות ולדיווחים שלהם יש ערך רק בעיני מי ששותפים לדעתם הפוליטית.

כאשר מדובר בעיתונאים אמיתיים, לא בחנפנים, לא בחובבים ולא בעיתונאים מטעם, שמועסקים בעיתונים או בערוצים שמקפידים על איזון מלא, תוך הפרדה ברורה בין עובדות לדעות, פרסום כזה עלול להזיק להם, משום שהם יידרשו להתמודד עם דימוי בעייתי, ויידרשו להוכיח שההפך הוא הנכון.

מרואיינים שאינם מסכימים עם השקפתם הפוליטית של המראיינים שמזוהים פוליטית לא יתלהבו להעניק ראיונות למי שצבועים לדעתם בצבע פוליטי שבו הם לא תומכים, או כזה שהם מתנגדים לו. עיתונאים צבועים בצבע פוליטי, שיבקשו לעבוד בערוצים אחרים, יתקשו יותר במציאת עבודה. כשהדבר נתון להחלטת מנהלים מקצועיים, הם יעשו הכל כדי להימנע מהעסקת מי שדעתו הפוליטית ידועה ומוכרת בעיקר מדיווחיו העיתונאיים.

מנהלים מקצועיים יעשו זאת מחשש שעיתונאים שמזוהים פוליטית עלולים לצבוע בצבע פוליטי את אמצעי התקשורת שבהם הם ייקלטו. במקרה כזה, הם יפגעו בכך באמינות ובאובייקטיביות של הגוף החדש שבו הם יועסקו.

מעוזיה סגל הוא לא גיבור ישראל. הוא לא קיבל מעולם את התואר מאיש. אבל הוא לא טרח מעולם לתקן את מי שמציג אותו ככזה. סגל, רודף כבוד לא קטן, נפצע קשה במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, כשהמוצב שבו הוא שהה ספג הפגזה ארטילרית כבדה, ממנה הוא נפצע באורח אנוש.

השבוע רצה ברשת החברתית ובמסרונים הודעה שנכתבה לדברי מי שהפיץ אותה ברשת ב"דם ליבו של מעוזיה סגל, גיבור ישראל...". מעוזיה הוא לא גיבור ישראל, והעובדה שיש מי שעושה שימוש בפציעתו ובנכותו של מר סגל, ומעניק לו תארים שלא היו ולא נבראו, לא הופכת אותו לגיבור. סגל לא מטיף לגיטימי בשער, בעיקר משום שמי שמכיר את סגל יודע שהוא לא האיש שיכול להטיף מוסר, ובוודאי שלא לראש הממשלה.

סגל מצוטט בין השאר במסרון, שלא ברור אם נכתב על ידו, על דעתו או בהסכמתו, כמי שטוען בפנייה פומבית לראש הממשלה, שמר נתניהו התחפש לאמנון אברמוביץ', וכותב: "צחקת עליו, ביישת אותו למה. כי הוא עיתונאי ושמאלני ובעצם התרת את דמו". מי שמצטט את הדברים שפורסמו במסרון, בשמו של מעוזיה סגל, מעיד כי הוא ואברמוביץ' אושפזו יחד בבית החולים תל השומר.

מכאן עובר המסרון לתאר את סיפור גבורתו של אברמוביץ', ומזדרז לקשור לכך את סגל ולהאדיר את שמו. וכך זה נעשה: "אמנון ואני שביחד יש לנו מאות אחוזי נכות, כי נלחמנו להגנת העם והמדינה, שאנחנו כל כך אוהבים נלחמנו להגנת העם, נחשבים בעיניך כשמאלנים בוגדים. אנחנו? תתבייש".

אז מי הוא מעוזיה סגל האמיתי. סגל מוכר כאופורטוניסט לא קטן, שהחליף לא מעט נאמנויות. כשהאחרונה שבהן הייתה מרצ.

הוא נפצע באורח אנוש, אבל פציעתו, בעת הפגזת המוצב שבו הוא שהה, לא הופכת אותו לגיבור ישראל, ובוודאי שלא לדמות שיכולה להטיף מוסר. אל תקנו את המסכנות שסגל משדר. הוא מצליח לשווק את סיפור ילדותו סוחט הדמעות, כשגדל בפתח תקוה, כפי שרק אומן שיווק מקצועי יודע לעשות.

הוא עשה זאת על בימות שבת תרבות, שבהן אירחתי אותו כמרואיין, עד שחשפתי את פרצופו האמיתי, והפסקתי להזמין אותו. גם אותי לא טרח מעולם מעוזיה סגל לתקן שהוא לא גיבור ישראל, עד שגיליתי זאת בעצמי.

למונח גיבור ישראל יש בעיני משמעות שראויה להערכה ולהוקרה רבה. סגל לא גיבור, והוא לא היה כזה. הוא לא הפגין שום גבורה יוצאת דופן בשום קרב. סגל נפצע אנושות, בעת שמוצב שבו הוא שהה הופגז. סגל עבר תקופת שיקום קשה, כואבת וממושכת. אם מעוזיה סגל בוחר לטבול את ידיו במדמנה הפוליטית, ושמו וסיפור פציעתו משמשים כלי ניגוח בתקופת מערכת בחירות, בידיעתו ויתכן גם שלא בידיעתו או בהסכמתו, הציבור מחויב לדעת את האמת.

סגל רחוק מאוד מלהיות אמנון אברמוביץ'. למרות שהמסרון שהתפרסם מבקש לקשור בין שמו לזה של אברמוביץ', אולי בעיקר משום שלסגל אין הרבה מה למכור. בעוד שאברמוביץ' היה לוחם אמיץ שזכה לצל"ש, סגל בוחר, אם הוא זה שכתב את הדברים, להזכיר את גבורתם של אחרים. אולי כי כך הוא מקווה שמשהו מהסיפורים על גבורתם של אחרים ידבק גם בו.

לא ברור אם הדברים אכן נאמרו וצוטטו מפיו של מעוזיה סגל, כשם שלא ברור, אם הוא כתב את הדברים. מסקרן מי נזכר קצת יותר משבוע לפני הבחירות, לבוא חשבון עם ראש הממשלה, על כך שנתניהו התיר לכאורה את דמו של אברמוביץ'.

ראש הממשלה לא התיר את דמו של אברמוביץ'. אם זו אכן התבטאותו של מר סגל, כדאי שיבדוק היטב את המונחים שבהם הוא בוחר, לפני שהוא משתמש בהם. אני מתקשה להאמין שהעיתונאי אברמוביץ, זקוק להגנתו של מעוזיה סגל, גם אם השניים היו מאושפזים לאחר פציעתם באותה תקופה באותו בית חולים.

כדאי מאוד לבדוק, מה קרה בתקופה הקצרה שבה שימש מעוזיה סגל, כיושב-ראש תנועת אומ"ץ, שהוקמה כדי להילחם בשחיתות. סגל התפאר בכך שהעיתונאי אריה אבנרי ז"ל, שהקים את התנועה, ראה בו ממשיך דרכו בראשות התנועה.

לאלמנתו של אבנרי ז"ל, זיוה אבנרי, יש מידע ודעה שונים לחלוטין. יש לה גם מה לומר על אמינותו של סגל. הגברת אבנרי היא אישה ישרת דרך, שאין סיבה לפקפק באמינותה. היא יודעת כמה דברים שנקשרו בשמו של הצדיק סגל שלא יחמיאו לו.