כלכלנים אומרים ש"אין ארוחות חינם", אבל חבילת הסיוע הענקית – 2.2 טריליון דולר – תהיה כמעט חינם, טוען בעל הטור סטיבן פירלשטיין בוושינגטון פוסט. הסיבה: צעדים של הפדרל ריזרב ומה שמכונה "מוניטריזציה של החוב".
כדי לממן את הסיוע, משרד האוצר יטול הלוואות על-ידי הנפקת איגרות חוב בטריליוני דולרים לטווחים שונים. במקביל, הפדרל ריזרב ירכוש אג"ח ממשלתיות בערך באותו סכום, ובכך יממש את הבטחתו לספק את הנזילות הדרושה כדי לצלוח את הקורונה. ומהיכן ישיג הפד את הכסף? פשוט מאוד: הוא יכול להדפיס דולרים ככל שיידרש.
הפד מכחיש את הטענה שהוא מעורב בעסקה סיבובית שכזאת, ואומר שהוא רק ממלא את תפקידו: לקדם תעסוקה מלאה ויציבות מחירים. והוא עושה זאת תמיד באותה צורה: רכישה ומכירה של אג"ח ממשלתיות בשוק הפתוח. ההבדל הוא, שהפעם הפד קונה אג"ח מכל הסוגים ובהיקף חסר תקדים. אבל אם הממשלה יכולה להוציא יותר מהכנסותיה פשוט על-ידי הדפסת כסף, מדוע אין היא עושה זאת תמיד? התשובה הפשוטה והידועה: הדפסת כסף יוצרת אינפלציה, והמדינה עצמה תתקשה לרכוש טובין ולמכור אג"ח.
המחיר של "מוניטריזציה של החוב" עלול להיות היפר-אינפלציה, אבטלה קשה וגל של קריסות בנקים ועסקים. תשאלו את ארגנטינה. אבל במקרה של ארה"ב ברגע זה, הסכנה לכך היא נמוכה. לארה"ב יש הזכות להיות המנפיקה של מטבע היתרות הבינלאומי – המטבע שבנקים מרכזיים בכל העולם מחזיקים לשעת הצורך – והוא גם המטבע של הסחר העולמי. הבנקים המרכזיים והסוחרים כמובן אינם קונים דולרים במזומן, אלא אג"ח של ממשלת ארה"ב, הנושאות ריבית ושאותן ניתן להמיר במהירות למזומן. בכך הם מורידים את הריבית שארה"ב משלמת על הלוואותיה ומאפשרים לה להתנהל עם גרעונות תקציביים ומסחריים ענקיים בלא ירידה של ממש בערך הדולר.
בימים אלו, לא רק בנקים מרכזיים רוצים לרכוש אג"ח של ממשלת ארה"ב, אלא גם המשקיעים בשוק ההון המחפשים חוף מבטחים. למרבה המזל, הזינוק בביקוש מגיע בדיוק ברגע בו הממשל צריך למכור אג"ח בטריליוני דולרים. הדינמיקה ברורה, מתאר פירלשטיין: הדולר עלה בחדות בעוד הריבית על האג"ח הממשלתי צנחה. בנקים מרכזיים כל כך נואשים כעת לדולרים, עד שהם יעמדו בתור כדי לקנות את האג"ח.
הדולר הוא מטבע היתרות והסחר העולמי, משום שהכלכלה האמריקנית עודנה הגדולה ביותר, היצרנית ביותר והיציבה ביותר בעולם. סיבה מרכזית נוספת היא האמון שהעולם נותן במוסדות האמריקניים. "מוניטריזציה של החוב" בעת מגיפה של פעם במאה שנים – זה מה שמצפים מממשלה מתפקדת.
יש החוששים, כי אם הפד ירכוש אג"ח ממשלתיות, הציבור עדיין יצטרך לממן את הריבית עליהן ואת פרעונן כאשר יגיע המועד לשלם תמורת חבילת הסיוע. פירלשטיין טוען שגם זה חשש שווא. על-פי החוק, כל הכנסותיו של הפד מהריבית על האג"ח הממשלתי חוזרות למשרד האוצר. חוץ מזה, ההיסטוריה מלמדת ש-2 טריליוני הדולרים לעולם לא ייפרעו: כמו כל חוב, גם הם ימוחזרו שוב ושוב באמצעות הנפקת אג"ח נוספות. כדי לפרוע אותם בפועל, הממשל יצטרך להגיע למספר שנים של עודף תקציבי – ובמצב הפוליטי הנוכחי, זה ממש לא סביר.
ייתכן שיגיע היום בו החשבון יוגש לפרעון: כאשר הכלכלה תתאושש והפד יחליט שכל כך הרבה כסף בשוק מהווה סכנה לאינפלציה. במקרה כזה, הוא עשוי להתחיל למכור בשוק את האג"ח הללו במקום להדפיס כסף – מה שיוביל לעליית הריבית על מחזור החוב ולעליית הריבית במשק בכלל ולהאטה בפעילות. הפד ניסה לעשות זאת בעבר,
וול סטריט הגיב בירידות והוא חזר בו.
העבר הקרוב מלמד, ממשיך פירלשטיין, שבעידן הכלכלה הגלובלית (המאופינת בצמיחה איטית ובירידה בחיסכון) שוב אין קשר בין היצע הכסף של מדינה לבין שיעור האינפלציה. אבל הניסיון מלמד עוד דבר: הדפסת כסף בידי הפד עלולה להוביל לתופעות אחרות – זינוק בנטילת הלוואות וניפוח מחירי נכסים כמו מניות, אג"ח, נדל"ן והשקעות אחרות. וכאשר בועות אלו מתפקעות לבסוף, התוצאות קשות במיוחד.
לדעת פירלשטיין, המחיר של חבילת הסיוע לא ייגבה בצורה של מיסים גבוהים יותר או אינפלציה מהירה יותר. המחיר יהיה מילכוד בו היקף החובות, עומק המיתון ושיעור הסיוע הממשלתי יזינו זה את זה, עד שהעולם יאבד אמון בדולר וארה"ב תאבד את מעמדה הפיננסי המוביל – כפי שאירע לבריטניה לפני 100 שנים. איש אינו יודע מתי זה יקרה, אך יש לשים לב לכך שארה"ב כבר הפכה מן המלווה הגדולה ביותר בעולם ללווה הגדולה ביותר, וההובלה שלה ברשימה מפוקפקת זו גדלה מדי יום. לכן, גם אם ארוחת שני הטריליונים תהיה חינם, כדאי לזכור את דבריו של הכלכלן הרב שטיין: "אם משהו לא יכול להימשך לעד, הוא ייעצר".