חזק וברוך!

תודותיי לח"כ וואליד טאהא, מ"הרשימה הערבית המשותפת", שהביע את הסולידיות שלו עם העיר בני ברק בפרט ועם הציבור החרדי בכלל. ח"כ טאהא, השייך ל"תנועה האיסלאמית הדרומית", בתוך "הרשימה הערבית המשותפת", לא רק שעשה צעד הומניטרי חשוב אלא שהוא גם הרים כפפה פוליטית חשובה לא פחות. הציבור החרדי והערבי חיים מחוץ לקופסת הלגיטימציה הישראלית. הם נסבלים כי הם חיים כאן פיזית אבל אם ל"קונצנזוס החילוני" - ימין ומשמאל, הייתה אפשרות להקיאם לים הם היו עושים זאת בשמחה, ועם ברכה לשמה. החרדים מותקפים שהם אינם חלק מה"איטנגרציה הלאומית" אבל כשכבר מביאים אותם למרכז הבמה הרי שהתקשורת, האקדמיה, המשפט ושאר המושלים בלי הכיפה מכניסים לתוך ה"קונצנזוס" רק את אלה מבין החרדים שמתאימים לחברה החילונית, ואילו את אלה שבאמת מיצגים את ההשקפות החרדיות האמיתיות הם כמובן דוחים אותם.

מנגד, קיימת אותה סלקטיביות, ואפילו גדולה פי כמה, כשמדובר בייצוג ערבי. ה"תקשורת הערבית" וה"תקשורת החרדית" הם בבחינת גטאות שהוקמו לאנשי התקשורת הערבית והחרדית על-ידי אלה שעדיף להם ששמאלנים ייצגו את הערבים ושהימנים ייצגו את החרדים. מתחת לפני השטח קיימים לא פעם חיבורים בין החרדים לערבים, ואפילו מבחינה פוליטית זעירה, אבל הימין הציוני מהלך אימים על החרדים לא להרחיב את הקשר הזה ואילו השמאל, ציוני ולא ציוני כאחד, עושה הכל כדי לזרוע שנאה בקרב הערבים נגד החרדים, משום שאם לא תתקיים שנאה כזו הרי שלשמאל כבר לא יהיה תפקיד במסגרת ה"הפרד ומשול" שלו. ח"כ טאהא - כאיש "התנועה האיסלאמית", פרץ שוב פרץ לשיתוף פעולה בין שני הציבורים, שהם באמת "מלח הארץ" האמיתי, ואשר חיו ופעלו במשותף לפני שהקולוניאליזם הסוציאליסטי-ציוני הגיע מאירופה, ולפני שהרויזיוניסטם מימין החלו לחרחר פרובוקציות.

ליהודים השותפים ב"רשימה הערבית המשותפת" חלק גדול מאוד, אם לא הארי, בחוסר ההתקדמות הזה, של סולידיות של מדוכאים, בין ערבים לחרדים. רובם של היהודים בחד"ש, וגם רובם של היהודים בבל"ד, הם אנטי דתיים נגד הדת היהודית בלבד עם שנאה ליהדותם, ושחלקם אפילו אינם יהודים ממש אלא מתבוללים וצאצאי מתבוללים. ככאלה הם מעדיפים להפוך פיקציות מיעוט של רפורמים וקונסרבטיביים הזויים לסמל ה"דת היהודית", ולכן בוודאי שנוח לאנשי השמאל הללו שהחרדים והערבים יחיו בקונפליקט. טאהא איננו הפוליטיקאי הערבי הראשון שניסה לשבור את "תקרת הזכוכית" הזו ולהביא לחיבור, שבע"ה בעתיד יהיה אפשרי. הציבור החרדי הרבה יותר קרוב השקפתית ותרבותית לערבים, לדרוזים ולצ'רקסים מאשר ללציבור המהגרים הסלאבים הלא יהודים, שלחלקם יש שורשים היסטוריים אנטישמיים. ואילו הערבים קרובים יותר בהשקפת חייהם ותרבותם לחרדים מאשר לאנשי השמאל ההזויים, נושאי דגלי התועבות והאנרכיזם. יש לציין כי בעבר, דווקא בתחום הבריאות, היו הציבורים הללו מחוברים גם דרך משרד הבריאות, שבראשות ליצמן, וגם דרך הקמת ארגון "איחוד הצלה" בכפר קאסם, על-ידי הארגון המרכזי שלו, מהעיר החרדית אלעד. חיבור אמיתי ועל בסיס הומניטרי יפרוץ פרץ בעתיד גם למפץ פוליטי.

אני תקווה שהפרץ הערבי, שנפרץ מהפתח ההומניטרי, יזכה גם להבנה ולפרץ דומה מהצד החרדי, כשהצד הערבי יזדקק לכך בעתיד, אפילו במצבים פוליטיים. החרדים מעולם לא נשלו ערבים מאדמתם, החרדים היו הראשנים שיצרו קשר עם הערבים לשלום לאחר מלחמת העולם הראשונה, כנגד השמאל והימין הציוני גם יחד, ולימים גם לאחר מלחמת ששת הימים. החרדים לא השתתפו בטבח כפר קאסם ולא הנהיגו את הממשל הצבאי עד 1966. אבל השמאל הישראלי, בשיתוף עם הימין הישראלי, מציגים לערבים מצג שווא כמו שהימין מנסה להסית את הציבור החרדי על כך שכול צרותיו באות מהערבים ותו לא. החרדים צריכים לבוא בקשר עם ההנהגה הערבית באשר היא, ולאו-דווקא עם כזו שהליכוד וספיחיו מתמרנים את החרדים אליו. חזק וברוך לח"כ טאהא ולראש עיריית כפר קאסם. לא במקרה הפתח הגיעה מהעיר הזו, שאיננה שבויה בידי השמאלנים האנטי דתיים ואשר רוח האיסלאם האמיתי וההיסטורי מפעם בה, למרות צרות ההיסטוריה שעברו על תושבי העיר הזו בשנת 1956.

לפטר את יעקב נח ליצמן ולאלתר

יש לבדוק את הטענות בדבר האשמות נגד שר הבריאות - נח ליצמן, על מחדליו האישיים שהביאו להדבקתו במחלת ה"קורונה". ואם נכון הדבר הרי שיש לפטרו לאלתר. במקביל יש גם לחקור את התנהלותו של אברהם רובינשטיין - ראש עיריית בני ברק, בעניין המגיפה בעירו. אבל את הכשל הארגוני והאישי של השניים, אפשר היה לחוש ולהכיר עוד הרבה לפני שהמחלה פילסה את דרכה בממדים גדולים. מי שאשם בכול המינויים הקלוקלים הללו היא התנועה הפדרטיבית ששמה "יהדות התורה". שם ממנים על-פי התככן הפוליטי החשוב ביותר, שאחרת היו אנשי "יהדות התורה" מוצאים מספיק חרדים מוכשרים בתחום הרפואה (גם ללא תואר רפואי רשמי...) שינהלו את משרד הבריאות, מטעמה. הרב אלימלך פירר הוא הדוגמה הבולטת בנושא הזה אבל הוא בוודאי שאיננו יחידי. ארגוני ה"הצלה" ו"זק"א" הם רק ה"דובדבן שבקצפת" המוכשרים הללו, אבל מה לעשות ומי שנבחר לפרלמנט הישראלי ולמוניציפליות הישראלית, מטעם "אגודת ישראל" ו"דגל התורה" איננו נבחר על-פי כישוריו ולימים הוא הופך ל"מסמר בלי ראש" עד מאה עשרים בין שאר המאה העשרים.

ליצמן, אייכלר, גפני ופורוש תקועים בפרלמנט הישראלי עוד מימי האלף הקודם. מתחילת הפעילות נגד המחלה הזו נראה היה שליצמן, שר הבריאות, פשוט רוחו מרחפת מעל הנושא אבל רגליו במקום אחר. הוא היה ונשאר עב"מ בתחום משרדו. התקשורת כמובן שיודעת להסית נגדו בכיוון היותו חרדי, ולכן הוא איננו מתאים לדעתה אבל אם למשל היו דרעי או גפני צריכים לעמוד בראש המשרד הזה הרי שהכול היה נראה אחרת, ובוודאי שנתניהו לא היה צריך לשאת כל כך חזק בנטל. כדי למנוע גם את המשך האנדרלמוסיה המיניסטריאלית הזו, וגם כדי למנוע את המשך חילול השם, הרי שאת ליצמן צריך לפטר, ובעתיד על "יהדות התורה" להציג מועמד ראוי יותר, או לחלופין לוותר על תיק הבריאות לטובת תיק מיניסטריאלי אחר, שיהיה קל יותר עבור עסקן בא בימים להתמצא.

אבל עם כל הכשל של ליצמן אין עדיין שום הצדקה לבוא ולהאשים ציבור שלם בכשל הלוחמה במחלה הזו רק משום ששר כושל הגיע מהציבור הזה. כאשר גולדה מאיר ומשה דיין נכשלו במלחמת יום כיפור איש לא טען שזהו כשל החילוניים או לחלופין של האשכנזים. המומרים לשנאת חינם, ובראשם כמאל שמה (ראש עיריית רמת גן), איווט ליברמן והעיתונאית רינה מצליח, עטו על הכשל של ליברמן כדי שוב להסית נגד הציבור החרדי שעינם הרעה יוצאת מחורה בגלל התרבותו (בלי עין הרע...), פריצתו לארבע כנפות ארצינו הקדושה, והצלחתו להשתלב בפוליטיקה, על-רקע נפילת מפלגות העבר החילוניות שלהם, שבנו את הגזענות והאפליה בארץ הזו. צריך להזכיר לשונאים הללו כי הרפואה בישראל היא מוחזקת יום, יום על-ידי חרדים הנשלחים לסייע בחרום רפואי על-ידי "הצלה", "איחוד הצלה" וזק"א. החרדים הללו אינם בודקים מין וגזע, ובוודאי שלא על-פי עמדה פוליטית, למי הם מסייעים.

יש לזכור כי בתי האוכל של החרדים משרתים אוכלוסייה חילונית, ואף נכרית, שהמדינה הזו זרקה אותם לכלבי האפליה ולפחי הרווחה. בבני ברק, וגם בריכוזי החרדים בחלק מירושלים, המצב קשה משום שכאשר אחד נדבק הוא מדביק עימו עוד חמישה עד עשרה מבני ביתו. ליהודי בבני ברק יש, ברוך ה', משפחה גדולה והוא איננו מונה שתי נפשות עם כלב ו/או חתול מחמד. בבני ברק ישנו מצבור לא קטן של זקנים, וכך גם בשכונותיה החרדיות של ירושלים, משום שהחרדים בבני ברק אינם זורקים לבתי האבות את הוריהם ואת זקניהם, והם אינם כולאים את "ילדיהם המיוחדים" במוסדות, אי-שם בארץ.

אין ספק שזהו עוד דמיון בין החברה החרדית (שהיא באמת החברה היהודית האותנטית) לחברה הערבית. מעניין הוא שכאשר יוצאים לריכוזי החברה החרדית, אזי, מגלים שבני ברק ושתי שכונות בירושלים אינן כל הסיפור. בערד הדרומית - ובחצור הגלילית, שם קהילת חסידי גור של השר ליצמן היא הדומיננטית, אחוזי הנדבקים בקרב החרדים הם נמוכים. כך גם בשאר שכונות ירושלים וכך גם בחיפה, ששם ישנו ריכוז חרדי גדול, ואילו המחלה מקננת שם באחוזים נמוכים. גם בית שמש ואשדוד אינן תחת סכנה קשה, וכך גם צפת. אבל כנראה שכול זה איננו מעניין את ליברמן, מצליח ושמה.

אני בהחלט מגנה את אירועי ההתנגדות למשטרה ול"מגן דוד אדום" בשכונה חרדית אחת או שתיים אבל חוששני שהגורמים המלבים שם את האש נגד הממסד הם עצמם שליחי הממסד - בימים רגילים, שמטרתם להכפיש את ההשקפות החרדיות הרדיקליות. לא כאן המקום לפרט, אבל במרוצת השנים גילינו כיצד אותם "מנהיגים חרדים קיצוניים", שכונו "קמב"צים", עברו לפתע לצד השני של המתרס הפוליטי והפכו לציונים גדולים. ולסיום, הכללת החברה החרדית כשלילית על-ידי זרזירת המיקרופון, רינה מצליח, מחייבת לאחר המשבר הזה שהיהדות החרדית תדרוש את פיטוריה מהמסך, ומכול עמדה תקשורתית, בהיותה מסיתה ומדיחה במקום לעבוד כעיתונאית אובייקטיבית. לא כל יום אני מאמץ רעיון של יאיר נתניהו אבל הרעיון שלו, שהיהדות החרדית תחרים את מוצרי המפרסמים ב"ערוץ 12", עד שהערוץ יפטר את גב' מצליח, הוא רעיון מעולה.