תקציר חקירתה של תִיָה סוֹלֶה מאוסטריה, אשר הושבעה כחוק והצהירה:

אני בת 29, בעלת אזרחות אוסטרית ונולדתי בווינה שבאוסטריה. כתובתי הקבועה היא צירְקוּסְגָאסֶה 27, וינה. כעת אני מתגוררת בבלוק 15, חדר 34, מחנה הוֹהְנֶה ([ברגן-]בלזן), גרמניה.

גרתי בווינה עד אוגוסט 1942, כאשר נאסרתי משום שאני יהודיה ונשלחתי לגטו טרזיינשטט. ב-15 במאי 1943 נשלחתי למחנה הריכוז אושוויץ ונשארתי שם עד יולי 1944, כאשר הועברתי לאֵיְידֶלְשְטַט שליד המבורג. נשלחתי למחנה הריכוז בלזן ב-1 באפריל 1945.

הראו לי היום כמה תמונות וזהיתי את האיש הנראה בתמונה FC/25 כ-וולטר קימל, שהיה מפקד מחנה אֵיְידֶלְשְטַט והיה בעל דרגת אוּנְטֶרְשַרְפיהרֶר [סגן-משנה] בס"ס. קימל היה אכזרי מאוד, ולעיתים קרובות ראיתי אותו מכה אסירות עד שאיבדו את הכרתן והתמוטטו.

באֵיְידֶלְשְטַט, בדצמבר 1944, הייתי באגף החולים משום שסבלתי מדיפְטֶרְיָה, כאשר יהודייה הונגריה בשם רוֹז'י הובאה חסרת הכרה. היא נשארת חסרת הכרה במשך 48 שעות, ולאחר מכן היה עליה להישאר באגף החולים במשך שבועיים. היא אמרה לי ש-קימל היכה אותה במקום העבודה עד שהתמוטטה. היא אמרה לי שהסיבה לעונש הזה הייתה שהיא קיבלה אוכל מאזרח גרמני מחוץ למחנה.

כאשר הייתי באגף החולים, אישה צ'כוסלובקית בשם אליס דוּבּ ילדה בן בחצות הלילה של 22 בדצמבר 1944. הילד היה חי ומשום שהיה בחדר הסמוך שמעתי אותו בוכה. הרופאה שטיפלה בה, צ'כוסלובקית בשם רוֹז'י זימר, אמרה לי למחרת בבוקר שהתינוק נרצח ונלקח בידי קימל, זמן קצר לאחר הלידה, בתוך קופסת קרטון.

אני מזהה גם את האישה שבתמונה FC/21 כ-קריסטֶל שטראוס, שהייתה מפקחת באֵיְידֶלְשְטַט. ראיתי אותה במחנה ובמקום העבודה, אבל מעולם לא ראיתי אותה מכה אסירות או מתעללת בהן. להפך: מספר פעמים שמעתי אותה מבקשת ממפקחות הס"ס האחרות שלא להכות את הבנות. היא פעם סיפרה לי שהיא הייתה אחות, אבל גויסה לס"ס. כאשר הייתי חולה היא נתנה לי אוכל ממטבח הס"ס, דבר שהיה אסור.

תצהירה של דורה שפרן מרחוב אֵייסֶנְגָאסֶה 74, ורשה. הושבעה בפני מייג'ור סאביל ג'פרי צ'מפיון, הצוות המשפטי, קבוצת חקירת פשעי מלחמה מספר 1.

אני בת 22. נאסרתי ב-6 במאי 1942 בסְטַניסְלְבוּב שבפולין משום שאני יהודיה, ועם עוד 20,000 יהודים נשלחתי למחנה מיידנק שליד לובלין. הייתי שם שבעה שבועות.

כאשר הייתי שם, ראיתי את איש הס"ס אוּנְטֶרְשְטוּרְמפיהרֶר [סגן-משנה] ד"ר פישר, שאותו הייתי מתארת כבן 40, גובהו שישה רגל ושלושה אינטש [1.94 מטר], שיער כהה, עיניים חומות, פנים רזות ובעל מבנה גוף קטן. הוא היה אחד מאלו שבחרו אנשים לתא הגזים, ואין לי ספק שראיתי אותו שולח 120 [איש] מדי יום לתא הגזים. הבניין אליו נשלחו היה מורכב משני חלקים. פעם התרחצתי באחד החלקים ושמעתי צרחות בוקעות מהחלק השני וגם יכולתי להריח גז. גודלו של החדר היה בערך 30 רגל מרובע והוא יכול היה להכיל 50 איש בעת ובעונה אחת.

ב-25 ביוני 1943 הועברתי לאושוויץ וראיתי שם כמה סלקציות לתא הגזים. אני משערת שמיליון איש נשלחו לתא הגזים בתקופה בה שהיתי שם. אנשי הס"ס בסלקציה הזו היו: יוהנה בּוֹרמן (תמונה 3-19), ד"ר [יוזף] מנגלה, אליזבת פוֹלְקֶנְרָאת (תמונה 6-22), אוּנְטֶרְשַרְפיהרֶר ס"ס [סמל] טאובר, ד"ר ס"ס קֶניג וד"ר ס"ס שוורץ. ראיתי את יוהנה בורמן (תמונה 3-19) מכה מספר נערות במקל גומי עד לאובדן ההכרה, משום שהן התאספו ודיברו.

ראיתי אנשים נשלחים לתא הגזים. גרתי בבלוק מול תא הגזים ומהחלון שלי יכולתי לראות אנשים נכנסים לבניין. הייתה שם ארובה גבוהה ויכולתי לראות להבות יוצאות. יכולתי לראות בבירור, כי הדבר היחיד בין הבלוק שלי לבין תא הגזים היה חדר מחושמלת במרחק של 15 רגל [13 מטר] מהחלון שלי.

באושוויץ אני ואחרות היינו צריכות לעמוד עירומות בחצר, בזמן שד"ר קליין (תמונה 5-9), [יוזף] קְרָמֶר וטאובר ביצעו את הסלקציה. החזקות ביותר בינינו נלקחו לבצע עבודות נוספות, ואילו החלשות יותר נלקחו ושוב לא ראינו או שמענו אותן.

הגעתי ל[ברגן-]בלזן בערך ב-18 בינואר 1945. ביום בו הגיעו האנגלים, בערך שלוש שעות לפני הכיבוש עצמו, ראיתי את קְרָמֶר, ניקולס יֶנֶר (תמונה 4-24) וקרל פְּלָרָציך (תמונה 5-1) יורים בתת-מקלע "שְמֵייסֶר" בקבוצת אסירים. הם ירו דרך חלון המטבח ללא כל סיבה, ואני יכולה להגיד שהם הרגו בערך 22 איש.

• 25 במאי 1945