העולם, לעולם אינו עומד מלכת

דפדפתי במעריב מ-14.4.2020, המוסף לחג, עמ' 16, ונתקלתי בכתבתו של אייל לוי ("פרויקט מיוחד"): "כשהעולם עמד מלכת". כמה סימלי השם. עיינתי בשלושת עמודי הכתבה, ואכן - העולם עמד מלכת, אבל רק בכתבה זו. שוב רואיינו הנשיא ריבלין, השחקנית אלמגור, הסופר חיים באר והמשורר ארז ביטון - נכסי צאן ברזל של הווית המיעוט בישראל.

הנשיא, הוא נשיא; מה יש לדבר. אולם שמענו אותו בתקופה האחרונה "טוחן מים" באותן קלישאות, אותם דיבורים רכים ומחבקים כביכול, העומדים בסתירה מוחלטת לעשייה הפוליטית הבלתי-לגיטימית שלו כשהוא אינני מדבר.

אנשי האומנות והרוח, כולם נושקים לגיל 80, חוזרים ומדקלמים בפני הציבור את משנותיהם המוכרות - העולם אכן עמד מלכת... שום דבר אינו מרעיד אצלם את אמות הסיפים. המדינה מתפתלת פוליטית בשנאה תהומית של חלק אחד מהמיגזר היהודי לשני, רק מפני שזה תומך בראש הממשלה ביבי. הממשלה (הזמנית, כביכול) משותקת בהשראת גדולת נפשו של היועץ המשפטי לממשלה ואינה מסוגלת בשל הוראותיו למלא את חובותיה לציבור. הכנסת מתכנסת ומתפזרת חליפות, בית המשפט מנהל מלחמת אגו מול יו"ר הכנסת, ומבקש לעגן בתהליכים אגרסיביים את עליונותו על פני כל רשות אחרת במדינה - והאליטות שותקות, אצלן דמוקרטיה היא שלטון החונטה המשפטית. הקורונה מפילה חללים, דווקא בקרב האוכלוסייה המבוגרת והחלשה של החברה - ואין פוצה פה ומצפצף. בפתח דלתו של השיח הציבורי עומדים רעיונות עיוועים של העדפת הצלת המשק על שימור החיים - ואין לדובריו המובהקים של המוסר היהודי אפילו מילה אחת לומר על טיב העיסוק בסוגיות אלה: "טוב"? "רע"?; "נכון"? "לא נכון"? - יהודי ומוסרי או פשיטת רגל של הערכים היסודיים? - עיקר השיח הוא מס שפתיים ומלחמת אינטרסים.

האין במקומותינו בשנת ה-72 לעצמאות ישראל אנשים חושבים נוספים? מהפריפריה, מהאקדמיה, ממרכזי רוח כאלה ואחרים, צעירים יותר או אפילו מבוגרים יותר?! הללו כבר מזמן אינם מחדשים דבר - עם קורונה ובלעדיה. העולם עצר כביכול מלכת לא בגלל האתגר החדש, אלא בגלל החשיבה המאובנת הישנה!

שני חריגים סמי-אקטואליים מצאתי בכל זאת במאמר - ד"ר עליזה בלוך (אשת חינוך וראשת עיריית בית-שמש) ומורן סמואל (ספורטאית פאראלימפית ואלופת עולם); חצי נחמה.

לטעמי, היחיד שהתאים להוויה ולנסיבות היה דווקא יו"ר ארגון זק"א, יהודה משי זהב. הוא היה זה שידע לחבר כהלכה וכמצוות השעה בין העולם שלפני הקורונה לעולם הצפוי אחריה, או בשילוב עימה, ואמר בפשטות: "צריך לעבוד על שיקום היחסים" (בציבור הישראלי, יהודי ולא יהודי). מבחינה זו, העולם אכן עמד מלכת. המרוץ המטורף אחר שלל הגחמות שהעסיקו את תודעתנו בשגרה הטרום-קורוניאלית, אולץ לפנות את הבכורה לאיום הפרקטי הגדול ביותר על שלום העולם מאז המגיפות הגדולות של תחילת המאה ה-20. האדם הוא אולי הייצור האינטליגנטי ביותר בעולמנו, מול הטבע ויכולותיו הוא גמד שבגמדים.

כל בחירה שאנו עושים, או נמנעים מעשותה, מובילה, במוקדם או במאוחר, להתפתחות שאיום קיומי סמוי צפון בחובה. תודעת בני האדם ושימוש מושכל בה, שמחוללים התנהגות אחראית ואנושית, היא המפתח היחיד לתקומת האנושות; כך היה טרום עידן הקורונה וכך יהיה עד סוף הדורות.

העולם לעולם אינו עומד מלכת. כשבני האדם משתלבים בזרימתו, "אחרית הימים" היא רק חזון; כשהם מתפרעים ומתנהלים כאילו כל אחד מהם הוא בעליו, היא עשויה להפוך את יום המחר לאחרית אפוקליפטית גרידא.