ההדתה הרכינה ראשה מול המציאות

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורם של ישראל, יושב בוודאי תחת כסא הכבוד, עטרה לראשו וכולו התמוגגות של אושר ושמחה, "מי כעמך ישראל", אומר לעצמו, נושא מבטו לבורא עולם ושח כבינו לבינו, "ראה את עמך ישראל, זרע קדושים, מגיפת הקורונה, בתי כנסת סגורים, בתי מדרש נעולים, מלים, משיאים, קוברים רק במניין מצומצם, למרות הכל ליבם מתרונן ושמח, ששונם לא הפך ליגונם, ליל הסדר קודש, ל"ג בעומר ועוד רגע קט שבועות, ועמך ישראל, ריבונו של עולם, ממשיך למלא פיו שירה כים ולשונו רינה כהמון גליו, מתפלל מהמרפסות, תחת כל בניין, בתוך כל חדר, במרחק, עם מסכות ולב שמח. נו, ריבונו של עולם מה תאמר על זאת? סיים כבר עם המגיפה, עמך כולם צדיקים".

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב נפטר לפני 111 שנים, מנוחתו כבוד בעיר ברדיצ'ב, ברם, נדמה בימים אלה, ימי הלא נודע, הדאגה, החשש, ימי הבדידות, ההסתגרות, דמותו הייחודית של המכונה "סנגורם של ישראל", עולה וניצבת במלא עוזה ותפארתה.

בשנים האחרונות שטף את המרחב הציבורי במדינת ישראל גל עכור של התנגדות לנושאים יהודיים. מילה חדשה באה לעולם ושמה 'הדתה', אחותה הצעירה של 'הדרה'. רוח ההדתה ריחפה על פני הארץ, מברית מילה דרך אימא של שבת ואבא של יום טוב בגן הילדים, ועד לתפילין בדרכי העיר והברחת חמץ לבתי חולים בפסח, עבור סריקה יסודית, סיזיפית של שיעורי רבנים במכינות קדם צבאיות וכלה באיסור הבאת ריח של יהדות לתוככי בתי הספר.

מקהלת ההדתה זכתה לגיבוי ולהדהוד עוצמתי, הרבה הרבה מכפי כוחה. חלק מאנשי תקשורת מובילים ומעצבי דעה נרתמו ונכנסו מתחת לארון הקבורה היהודי, חלק מאנשי המשפט הצטרפו לסייע בנישאת ארון הקבורה היהודי, אנשי אנטי שאינם אנשי משפט ותקשורת, סתם שונאים, החלו לחפור את קבר הזהות היהודית, ואנשי ממון בעלי אג'נדה אנטי יהודית שתורתה אחת היא: מדינת כל אזרחיה ככל העמים בית ישראל, הזמינה זרי פרחים מרהיבים לכסות את קבר הזהות היהודית.

עוד רגע קט ויצאה ההלוויה לדרך. או אז התפרצה בסערה מגיפת הקורונה לחיינו, הבטנו בה מבועתים, ספרנו מתים, חולים, מונשמים, נשאים, וככל שהטילה מוראה, צמחו לפלא הזהות היהודית, הסיפור היהודי הישראלי, החבוטים, המוכים, אלו שביקשו לתלוש ולעקוד אותם בשם ה"הדתה".

ממרפסות הבתים התפללו בעלי כיפות שחורות, שקופות, וסרוגות. בחצרות הבתים שרו 'לכה דודי' בבליל מנגינות ושאריות שפות מהגולה, עולים חדשים ובני הארץ. מחלונות הבתים נצנצו באור זוהרם פמוטי חג ושבת. שיעורי תורה, מוסר, גמרא, הלכה, חיברו בזום בני תורה ומי שמעולם לא ראה בית מדרש מבפנים. בגני הילדים ערכו בזום קבלות שבת עם יין, גביע, אבא של שבת וכיפה לבנה לראשו, אימא של שבת ושמלה לבנה עם פרחים תכלכלים.

'בעזרת השם' הפך להיות צמד המילים המוביל, ההדתה הרכינה ראשה, שנאת הזהות היהודית התכווצה, היהודים המקפידים על קלה כבחמורה, הדשים מצוות בעקבם, בחרו בזהות היהודית, בסיפור של עם הנצח שתחילתו באדם, והמשכו בימנו אנו עד סוף כל הדורות. ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב סופק ידיו אל על, מביט כלפי שמייא ואומר: "ומי כעמך ישראל".