דחי

פעם העליבו את ביבי שלא כדין. כתבו מפיו כאילו ראה את החיילים הבריטיים - "הכלניות" - במחנה אלנבי בירושלים. ברור שהוא לא אמר כדבר הזה. הרי הוריו חזרו לארץ רק אחרי הקמת המדינה והוא נולד ב-1949, היישר אל תוך הריבונות.

אהרן ברק סיפר פעם כי מה שקסם לו בלימודי המשפטים היה פסק דין שניתן על-ידי הרכב שופטים, ולדברי ברק - הוא השתכנע שהן שופטי הרוב והן שופטי המיעוט צדקו בעמדותיהם. בדבריו אלה אמר ברק את מה שידוע היטב - גם אם אנשים נאורים לא יודו בכך: שבית המשפט יכול להחליט בכל עניין כאוות נפשו, ומומחיותו הגדולה היא לרפד את ההחלטה בשכבות עובדתיות ומשפטיות "נכונות". כזה היה גם פסק הדין של בג"ץ בעניין העתירה לפסול את נתניהו לראשות הממשלה בשל כתב האישום שהוגש נגדו. קובע בית המשפט בהחלטה:

בתחילת 1952 נאם בגין (בן 39) נגד השילומים. הייתי אז כמעט בן 10, תלמיד בזרם-העובדים, בית-חינוך ג' ליד התחנה המרכזית של אג"ד, בקצה המושבה הגרמנית. בעוד שנה לערך יאספו המורים את כל התלמידים בחצר בית-הספר והמנהל על המרפסת יודיע, דמעות בעיניו, שסטלין הגיבור, שהציל את העולם ואת היהודים באירופה, כבר לא שומר עלינו... עבור זרם העובדים הוא היה קדוש, אם תרשו לבטא 'קדוש' בכנסייה חילונית... בגין היה מחוץ לטקסט שלנו, משהו דומם שישב ליד חבר-הכנסת באדר, כמו התיק שלו. עכשיו הוא מדבר מול עם ישראל ואולי בפעם הראשונה כל העולם מקשיב לו ורוטט.

הממשלה ה-35 שקמה לנו היא לא ממשלת אחדות כפי שמקימיה רוצים לשווקה ולא ממשלת חירום כפי שהמצב מחייב. ההגדרה היחידה היאה לה, ובמובן זה לא הייתה כמוה בישראל, שזו ממשלת בושה! ראשית, כי היא משקפת את רצונו של ביבי נתניהו להקים ממשלה פילית, אלפנטית, כדי שחברי מפלגתו היותר קרובים יהיו מסודרים, ויעלה כמה שיעלה. שנית, כי יש אנשים שזה עתה נבחרו לכנסת כדי להיות מחוקקים ומוכנים להיות שרים במשרדים חסרי תוכן וצורה, חלולים ובזבזנים, רק מפני נכונותם האישית להוסיף לקורות חייהם את התואר מיניסטר. גם זה וגם אלה צריכים להשפיל מבט כאשר ידקלמו לציבור את המשבר הקשה בו מצויה ישראל.