|
|
עובדיה יוסף. האזין לאום כולתום [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הרשימה היא לזכרו של פרופסור זאב שטרנהל, ואולי הקורא ישתומם, שאני פותח את החלק השלישי במאמרי במובאה ממדור יהדות בעיתון מעריב מלפני כעשר שנים ב-10.6.2010.
"בלילות היה יושב הרב עובדיה וכותב פסקי הלכה תוך כדי האזנה לקלטות של עבד אל ואהרם, פריד אל אטרש ואום כלתום. עד היום הרב נוהג לשבת בלילה ולכתוב פסקי הלכה תוך האזנה למוזיקה של אום כלתום. גם בעת נסיעה הוא מבקש מנהגו לשים לו קלטות של אום כלתום. לרב לא הפריע, שהשירים הם שירי חשק ושירי עגבים....". וזה מקור אחד מני רבים המעידים על הרב עובדיה כמעריץ של הזמרת המצרייה אום כלתום והקשבה לשיריה היא בשבילו מקור השראה לכתיבת פסקי הלכה.
הרב עובדיה שאב השראה רבה מהאזנה לאום כלתום, כשכתב פסקי הלכה וכתבי הגות תורניים, שהפכו לנכסי צאן ברזל בהלכה היהודית.
ברור לי, שכל קורא ישאל, מה מצא הכותב לשלב את הסיפור הזה במאמר על חוקר הפשיזם, פרופסור זאב שטרנהל. התשובה לכך, שברגעים אלו משתוללת סופת שנאה גזענית מחפירה נגד מוזיקה של אום כלתום, נגד מי שמעז לקרוא רחוב בעיר יהודית על שמה של זמרת ושל זמר בני עם זר לנו. ברשתות החברתיות שם נשמעת זעקת מנהיגי ציבור - "לא ייתכן שבמדינת ישראל יקראו רחוב על שם בת עם זר".
בעיר רמלה, סופת השנאה משתוללת בעקבות הסתה פרועה של חוגי ימין לא מרוסנים, עטופים בעטרת של "פטריוטיות וזקיפות קומה לאומית" נגד ראש עיר, שהעז לגישתם להשפיל גאווה לאומית ולרמוסה בהיענות לבקשה, שרחוב קטן מאוד העובר במה שנקרא, למרבה הצער והכאב, גטו רמלה, בו רוב האוכלוסייה היא ערבית, יישא שם של זמרת מצרייה אהובה על הציבור הערבי וגם יהודים מעריצים אותה. אחד מהם היה הרב עובדיה ז"ל, שהאזנה לשירתה שמשה לו מקור השראה כשכתב פסקי הלכה.
שנאת תרבות האחר, וראייתו כזר בשם פטריוטיזם לאומני זה אחד מצלצולי האזהרה, שפשיזם מרים כאן ראש. נטלתי דוגמה מעיר קטנה במרכז הארץ השטופה כיום בהתבטאויות של שנאה לתרבותו של האחר ומתן ביטוי בריש גלי לאי לגיטימיות של תרבותו על-ידי חוגי ימין בעיר רמלה.
מה שנעשה היום ברמלה דומה למה שראינו באירופה. גילויים ראשונים היו שבכל דבר יהודי ראו יסוד של אנטי לאומי, יסוד של אויב מבפנים, שחייבים לסלק אותו או לנטרל אותו. כך מתבטאים אותם חוגי ימין ברמלה, לדעתם, לא ייתכן שבעיר יהודית בלב הארץ יינתן שם ערבי לרחוב. כל דבר תרבותי ערבי הוא עבורם יסוד אנטי לאומי של אויב מבפנים. לגישתם חייבים לסלקו או לנטרלו. במקרה הזה יש למחוק את השם המסוכן, השם העוין - את השם אום כלתום.
לידת הפשיזם היא ביטוי לתהליכי המודרניות המואצים, שפקדו את אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובעיקר בסופה. פשיזם זו לא תאונה היסטורית, אלא חלק אורגאני בנדבכי תרבות פוליטית והתפתחות רעיונית במבנה החברתי שהתגבש באירופה.
הפשיזם זו תגובת נגד לתיאוריות ליברליות, המכבדות ומעריכות את האחר. הפשיזם זו תגובת נגד לגישה מרקסיסטית, התומכת בלגיטימיות של מלחמת המעמדות. בניגוד למצדדים במאבק המעמדי, פשיזם רואה במלחמת המעמדות אויב לאומי. הוא מייצג סוציאליזם לאומי, שמקורו לא במלחמת מעמדות אלא ביעד הנכסף לכונן אומה אורגנית ומלוכדת - לשם לא ייכנס השם אום כלתום המייצג תרבות זרה תרבות של העוין, שיש להשמידו כליל. פשיזם כפי שרואה אותו זאב שטרנהל הוא שילוב של לאומיות עִם אמירות סוציאליסטיות תוך הסתייגות מהסוציאליזם המרקסיסטי.
הוא בחן ביסודיות רבה תהליכים במסלול, שהוביל מדחיקת ערכים אינטלקטואלים ומוסריים של הליברליזם אל הפשיזם הבשל. הוא הגיע למסקנה שתופעת הפשיזם מבטאת מתקפה כוללת על כל מסורת הנאורות, על הפילוסופיה שלה ועל תפישת האדם שלה. הנאציזם מבטא שלב נוסף - שלב מפלצתי. מעולם לא היה לפשיזם גם בתקופה הגרועה ביותר, האופי השטני של הנאציזם.
לצערי, מה שקיים היום בישראל זה מסע מסוכן של מתקפה כוללת על כל המסורות הנאורות. מסורות נאורות מוצגות כאן בישראל בעוצמות מבהילות ומבעיתות כחותרות תחת קיום לאומי. הן מוצגות כמסורות מוכתמות בלא לגיטימיות. מצעד משיחי-לאומני המשתלט על חיינו סולל את הדרך לפשיזם בישראל. לאומנות שאני רואה בה חשוכה רואה בי סכנה, כי אני לא אקבל את גישתה להכיר בעליונות היסטוריה בת 3,000 שנה של עַמִּי על פני זכויות היסטוריות וזכויות אדם שיש לעם ילידי נוסף החי כאן בארץ הזו.
למרבה הכאב, דרכי גישה לפשיזם מתרבות ומתעצמות בחיינו כאן ועכשיו. אני, שרואה בזכות לעצמאות ולשלטון עצמי כזכות בסיסית, נראה כמוקצה. עבורי זכות זו חלה גם על פלשתינים החיים כאן כמו שזכות זו חלה על יהודים.
אש הפשיזם מוצתת כבר בישראל, כשאדם כמוני, שאינו מוכן לקבל דעה רווחת, השוללת את שוויון הזכויות הלאומיות של הפלשתינים, מוצג כעוכר ישראל. אני מוצג אויב מסוכן, כשאני שולל מכל וכל גישה, שאינה מכירה בתוקף ובלגיטימיות של זכויות אוניברסליות שיש לעם הפלשתיני. והסכנה שמהר מאוד יעברו לשפה בה "מדברים" עם אלו המוצגים כאויבים. אני פוחד, שאנחנו בדרך לקראת גיבושה של "השפה" בה "מדברים" עם אלו המוצגים כאויבים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
