מהגנה להתקפה

הסיעות החרדיות חטפו שתי סנוקרות בשבוע, בהעברת חוקים אנטי דתיים. זה החל ב"חוק הקנביס", שהיה בעבר של ח"כ תמר זנדברג ממרצ. ח"כ שרן השכל הכניסה את החוק לליכוד והחרדים נותרו עם הלשון בחוץ. בשבוע שעבר עבר חוק נוסף, שיזמה האופוזיציה, בראשות יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ כחוק מתקפה להט"בי. הם לא התרכזו ב"הגנה על זכויותיהם" אלא פתחו בהתקפה על השמרנות בישראל. החוק בא להילחם בטיפולי ההמרה של החברה הישראלית ולא רק להגן על זכויות הלהט"בים. הוא בא למנוע מאזרחים לקבל טיפול להמרה. כשמעיינים מי הצביע בעד ונגד החוק, ומי ברח מההצבעה, מגלים תהליכים שמתחוללים בחברה הישראלית, על-רקע ההשפעה הלהט"בית, שחפצה להפוך את החברה הישראלית ללהט"בית.

כישלון הקואליציה לעצור את החוק צריך להביא לחשבון נפש את המפלגות החרדיות ביחסיהן עם הליכוד ועם גורמים המתקראים "דתיים". תוצאות ההצבעה (42 בעד איסור טיפולי המרה ו-36 נגד האיסור), מראות כי על החרדים לבוא בטענות כלפי הליכוד ש"לא סיפק את הסחורה" (דרך אגב, גם ח"כ אחד מש"ס נעדר - ח"כ משה ארבל...). מתוך שלושים ושישה ח"כי הליכוד הרי שעשרים מהם נעדרו ושניים הצביעו נגד הקואליציה (השר עמיר אוחנה וח"כ מיכל שיר). רק 14 ח"כים מהליכוד הצביעו נגד החוק!

"השמאל הלאומי" מכה שוב

לא מכבר כתבתי מאמר בשם "השמאל הלאומי" ובו טענתי כי תנועת הליכוד איננה מפלגה שמרנית אלא מפלגה שמאלית עם מצע לאומני. כתבתי זאת כשהועבר "חוק הקנביס". לאחר העברת החוק החדש, הדברים יותר רלוונטיים. אלמלא הסכסוך הישראלי-ערבי הרי שח"כים רבים מהליכוד היו משתלבים במפלגות השמאל. על החרדים לסמן את מי שחפץ להיות יורשו של נתניהו - את גדעון סער. סער, לא רק שנעדר אלא שח"כ מיכל שיר, ראש מחנהו, הצביעה עם האופוזיציה, ואילו שרן השכל, מתומכותיו, נעדרה. יש להזכיר כי ראש עירית רמת גן, כרמל שאמה-הכהן, שמעלליו נגד השבת ידועים, הוא מנאמניו של סער.

לסער יש "ציז'בטים" בעניין "התחזקותו" בדת אבל העובדות מדברות אחרת. עד הגעתו לליכוד הוא ריחף בשלוש מפלגות ימניות יותר והיה עיתונאי בעיתון שמאל כ"העולם הזה". הוא היה חבר בתנועת "התחייה", שממנה פרש לצד ח"כ דאז, רפאל איתן, לתנועת "צומת" וכשאיתן השליכו מ"צומת" הוא פנה ל"מולדת" של ח"כ דאז, רחבעם זאבי. הוא עבד כעו"ד וכמתמחה במשרדו של יו"ר הסוכנות דהיום, יצחק (בוז'י) הרצוג (אז בכיר במפלגת העבודה), ואח"כ במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה בימי ממשלת רבין השנייה, עו"ד מיכאל בן יאיר.

כשהתפוצצה פרשת ח"כ ממרצ, דדי צוקר בפרשת "קמרה אובסקורה" הרי שסער סייע לבן יאיר לנסות לטייח את הפרשה לטובת צוקר, ששימש אז "יו"ר ועדת חוק ומשפט". אם סער יהפוך ליו"ר הליכוד הרי שהח"כים החרדים יתגעגעו לנתניהו. גם שרים בליכוד נעדרו מההצבעה, כמו יואב גלנט, אופיר אוקוניס יובל שטיימניץ והשרים לשעבר אבי דיכטר ואלי כהן. הטרור התקשורתי נגד מתנגדי שיטת הלהט"ב עושה את שלו עד שבכירים בליכוד פוחדים להצביע בעד עמדותיהם האמיתיות.

חשבון פוליטי עם מזגזגים

הביקורת החרדית כנגד "כחול לבן" חייבת לנגוע בעיקר בחמש ח"כיות המתקראות "דתיות" ו"חרדית". "כחול לבן" הינה תנועה עם שתדלנים להט"בים, ולכן כשהצבעה על עניין להט"בי עולה הרי שרוב חבריה יצביעו בעדה, עם או בלי חברות בקואליציה. אבל הצבעתו של בני גנץ לטובת החוק צריכה להדליק "אור אדום" לחרדים, כל עוד ימשיך לטעון כי מועמד לראשות הממשלה, וכך גם לגבי גבי אשכנזי, צבי האוזר, יועז הנדל ומשה (בוגי) יעלון. את הלקח הקשה צריכים לעשות אנשי "הכיפות הסרוגות". "הציונית הדתית" עומדת לאבד את המילה דתית מכותרתה. המגזר "הדתי-לאומי" מת, לפי טענת ראשיו לשעבר.

מה שנותר מה"ציונות הדתית"

המחנה הדתי-לאומי התרסק בהצבעה האחרונה. חלק ממנו התנגד לחוק, חלק גדול יותר הצביע בעדו, וחלק גדול עוד יותר ברח מהכרעה. בראשית המאה העשרים הצביעו גדולי ישראל על מה שיארע לימים על ההתקפלות הדתית במחנה הדתי-לאומי עד כדי ניתוק מהדת, ושהדתיים הלאומיים יהפכו לרפורמים. המסע של הדתיים הלאומיים לצד החילוניות בא על חשבון דת. המחנה הדתי לאומי התרסק בבחירות לשישה מנדטים. בנושא מעמד האישה ביהדות הגיעו הדברים לכך שקיים דמיון בין חלק מהדתיים הלאומיים לרפורמים. הסחף המשיך לכיוון הלהט"בי.

לדתיים לאומיים רבים יש אחדות דעים בנושא עם ...מרצ ! מתוך ששת ח"כי מפלגת הציונות הדתית הרי שרק שלושה (הרב פרץ, סמוטרי'ץ וסופר) הצביעו נגד החוק ואילו מתן כהנא, נפתלי בנט ואיילת שקד (המוגדרת כחילונית) ברחו מהצבעה. לצד הבורחים הדתיים לאומיים היו גם יולי אדלשטיין, שלמה קרעי וציפי חוטובולי מהליכוד, בזמן שעמיתיהם החילוניים בליכוד חילוניים הצביעו נגד החוק. גודל הנפילה הדתיים לאומיים הייתה בהצבעתן של ארבעה ח"כיות "דתיות לאומיות" מ"כחול לבן" בעד חוק, שהיהדות הדתית לאומית עמדה בעבר בראש המלחמה נגדו. הצבעתן מעידה על התקרבות לרפורמים.

הרפורמים לוטשים עיניהם כיום לעוד ח"כית מ"כחול לבן" שמתקראת "חרדית" - לעומר ינקלבי'ץ, שבריחתה מההצבעה קירבה אותה אליהם. כדאי ליהדות החרדית להיזהר מבקע זה גם אם הוא עדיין על "משבצת הקוריוז", שהרי ראו מה קורה למחנה הדתי לאומי. בחודשים הקרובים יצטרך הציבור הדתי לאומי להחליט אם אלה שהצביעו נגד החוק הם אלה שימשיכו לייצגו או שהכיוון של הח"כיות הדתיות מ"כחול לבן" הוא הכיוון החדש.

הרחוב הערבי סוער ולא בכדי

בציבור הערבי עולים קולות הסערה נגד הצבעתם של איימן עודה - יו"ר "הרשימה הערבית המשותפת", אעידה תומה סלימן ועופר כסיף (ח"כים מחד"ש), שתמכו בחוק. רובו של הציבור הערבי מתנגד לכניסת הלהט"ביות לרחובו. גם החילוניים והנוצרים הערבים אמונים על חברה שמרנית. חדירת הלהט"ביות עלולה לגרום לפתיחת פאבים של בילויים ואלכוהול. הפשיעה עלול לעלות וכך גם הצורך בחדירת המשטרה. בבחירות 2015 - הפכו ח"כי חד"ש ליותר רדיקליים מאשר בימים שעד 1992. בימי העבר ידעו הח"כים הקומוניסטים לכבד את שמרנות הערבים ולהתמקד בנושאים כלכליים ומדיניים בלבד.

את הסחי של שינוי החברה הנורמטיבית הם השאירו לאבנרי ולאלוני. השינוי בחד"ש - משנת 1992 (לאחר נפילת בריה"מ לשעבר), הביא לבחירת הנהגה ערבית ונראה היה שעניין הרדיקליזם יוותר רק לח"כ היהודי של המפלגה, בסקטור היהודי בלבד. מוחמד ברקה - כיום יו"ר וועדת המעקב הערבית, כשכיהן כיו"ר חד"ש, דחף לכיוון המדיני והפלשתיני. לצידו כיהנו ח"כים מוסלמים ונוצרים מחד"ש שלא בלטו בענייני האנטי שמרנות, כעיסאם מחו'ל, חנא סוויד, עפו אלגברייה והח"כ הדרוזי, מוחמד נפע. ח"כ תמר גוז'נסקי, שהייתה ח"כית בחד"ש, ידעה לא לפגוע בשמרנות הערבית. היא הבינה שהצעות לאי שמרנות תחזורנה כבומרנג נגד חד"ש מבחינה אלקטוראלית.

ח"כ דב חינין, שהחליף את גוז'נסקי, החל בשינוי רדיקלי יותר אבל ברמה בינונית. בשנת 2015 הוחלפו ברקה, אגבריה וסוויד באיימן עודה, אעידה תומה-סלימן ויוסף ג'ברין. עודה ותומה-סלימן תגברו את חינין ברעיונות האנטי שמרניים. בין 2015 ל-2019 החלו עודה ותומה-סלימן להתערב בצורה גסה גם בענייני הדת היהודיים עד לעמידתה של תומה-סלימן בראש ח"כיות אנטי דתיות שפרצו בצורה כהניסטית לשכונת רמת בית שמש ב' בבית שמש ותלשו מודעות צניעות, תוך פגיעות מעליבות כלפי נשות השכונה. האירוניה היא ששכונה זו מאוכלסת בחרדים אנטי ציוניים, אף יותר משכונת "מאה שערים" בירושלים... על תפקיד "יו"ר הוועדה לשוויון האישה" הסתערה תומה-סלימן גם בקדנציה הנוכחית ודרשה שוועדה זו תישאר בידי "הרשימה המשותפת" על חשבון אי-הקמת ועדה מיוחד למלחמה באלימות בסקטור הערבי.

מהקדנציה הקודמת היא פעילה עם עו"ד נועה לוי מחד"ש בניסיון שנכשל, להיכנס לשכונות החרדיות כדי לשנות את ציוויון האישה החרדית. תעוזתה של תומה-סלימן לא נעצרה ברחוב היהודי. במלאת שישים שנה לטבח כפר קאסם היא יצרה מהומה על כך שהייתה שם הפרדה בין גברים לנשים. היא גם דאגה שתבחר לראשונה אישה מוסלמית לתפקיד "קאדית". היא השתתפה במחאות נשים אגרסיביות ופמיניסטיות, שעסקנים ערבים הביעו שאט הנפש מהן. להבדיל מברקה הרי שעודה יצק מים על ידייה של תומה-סלימן. עודה, שייך לכת "האחמדים" באיסלאם, המוקצה מחמת מיאוס והוא אנטי דתי המתנגד לאיסלאם.

את השניים הללו, בתוספת דב חינין בעבר, וכיום עופר כסיף, מגבים ארגוני שמאל יהודיים (ובראשם "הקרן החדשה לישראל") הלוחצים עליהם להכניס את הלהט"ביות לרחוב הערבי. ברחוב הערבי המוסלמי טוענים כי השלושה אינם שייכים אליהם, שהרי אחד יהודי, אחת נוצרייה והשלישי הוא בכלל "אחמדי". שמונה ח"כים, שהם רובה של "הרשימה המשותפת", ברחו מההצבעה, וגם על כך תסס הרחוב הערבי. ברחוב הערבי טענו כי הבחירה ברשימה נעשתה על בסיס הצרכים הלאומיים, ולא כדי לשנות את החברה הערבית.

רק ארבעה ח"כים מ"הרשימה הערבית המשותפת" הצביעו נגד הצעת החוק, ואלה ארבעת ח"כי "התנועה האיסלאמית הדרומית". גם בבל"ד, קיימת השפעה של רדיקלים יהודים מהשמאל הדורשים מח"כי בל"ד ומח"כיו של ח"כ אחמד טיבי להעביר יוזמות אנטי דתיות שהאיסלאם והנצרות נגדן. בפרשת קברי האיסלאם ביפו התרחב הקרע כאשר הגורמים האיסלאמים חשו שהשמאל היהודי נטש את מאבקם הדתי, ודווקא גורמים חרדים מ"העדה החרדית", מ"יהדות התורה" ומש"ס עמדו לצידם. הציבור הערבי חושב להזיז הצידה את עודה ואת תומה-סלימן כדי לשמור על כוחם האלקטוראלי.

המגזר הדרוזי בסימן שאלה

שלושת הח"כים הדרוזים ברחו מההצבעה בגלל שמפלגותיהם הצביעו בעד החוק. זה קרה עם ג'אבר עסקלה מחד"ש, עם הח"כית עדיר כמאל מרי'ח מ"יש עתיד" ועם חמד עימאד מ"ישראל בתינו". אך השלושה ברחו גם מעמדת הרחוב הדרוזי - השמרני אף יותר מהרחוב הערבי. שם זועמים על ההתחמקות הזו.

הבגידה במגזר הסלאבי

"ישראל בתינו" היא מפלגתם של המהגרים הסלאבים. נכון אומנם שאופיו של הציבור הזה הוא חילוני אבל בנושא הלהט"בי הם יותר שמרניים מהישראלים. את ההתנגדות ללהט"ביות הם הביאו מחבר העמים, שם זוכים הלהט"בים לאלימות ולשלילת זכויותיהם. הצבעתם של חמישה - מתוך שבעת ח"כי "ישראל בתינו", לטובת החוק, לא הייתה על דעת מצביעי המפלגה, ששלחו לפרלמנט את הח"כים הללו לענייני הפרדת הדת מהמדינה, אך לא כדי להרוס את משפחותיהם.

גם בני עדה האתיופית רומו

גם נציגי העדה האתיופית הצביעו (או ברחו מהצבעה...) הפוך מבני עדתם השמרנים. השרה, פנינה תמו-שטה הצביעה בעד החוק ואילו גדי יברקן מהליכוד ברח מההצבעה.