מאה ימי החסד חלפו

בני גנץ הוא איש אשר אזרחי ומדינת ישראל עומדים לנגד עיניו ובנימין נתניהו הוא פוליטיקאי ציני; נקודה. שניהם הוכיחו את הכתוב לעיל, ונתניהו ביתר שאת.

חלק נכבד מאזרחי ישראל ודאי שאלו את עצמם כיצד לעזאזל נתניהו הרשה לעצמו להפר את ההסכם הקואליציוני - איך הוא העז? איך הוא הצליח לישון בלילה כאשר הוא גרם לישראל למצוא את עצמה כפסע מבחירות? המוני אזרחים שרו בחוסר ודאות בכל התקופה האחרונה, והיד עודנה נטויה. והכל בגלל שידוע לכל כי נתניהו רוצה, ומסוגל, להרוס כל חלקה טובה במדינה וללכת לבחירות אשר ימיטו אסון כבד על המשק; כן, האיום עדיין קיים.

מאה ימים של שתיקה והבלגה הסתיימו, כך יש לקוות. נתניהו והליכוד לא הפסיקו להבאיש את שמו הטוב של גנץ ברבים, להתעלם ממנו ולמדר אותו. טוב עשה האחרון כשנתן לנתניהו מאה ימים של חסד. כעת, אחרי השתיקה הגורפת של יו"ר כחול לבן, לנוכח ההתנהגות הבזויה של רה"מ כלפיו מאז הוקמה הממשלה, ניתנת לגנץ הלגיטימציה לעמוד על שלו גם אם גלומה בכך האפשרות של לגנות את נתניהו ולתקוף אותו על מעשיו הנלוזים.

כאשר נתניהו השפיל את גנץ וגבי אשכנזי בכך שמידר אותם מהסכם השלום עם איחוד האמירויות והוסיף חטא על פשע כאשר תירץ זאת בטענה ההזויה והמופרכת לפיה הוא חשש שמא שני רמטכ"לים לשעבר ידליפו זאת - ראשי כחול לבן הבליגו; כאשר נתניהו הפר בעזות מצח את ההסכם הקואליציוני, בו הליכוד דרש שייכתב כי יש להעביר תקציב דו-שנתי, יו"ר כחול לבן וסגנו כמעט ולא פצו פה; כאשר נתניהו החל דוהר לבחירות - גנץ ואשכנזי התייחסו אליו בעדינות יתר.

מתקפה קשה

נתניהו אומנם הנחה את הליכוד להצביע בעד הפשרה, אך הוא הפיץ את הסרטון בו הוא קרא לעשות זאת אך רק על-מנת להרוס לגנץ את נאומו מבעוד מועד, ובעודו טבל, השרץ הוחזק בידו. גנץ לא נשאר חייב, ניצח את רה"מ במשחק שלו עצמו, ועלה למתקפה קשה כנגדו. לא בטוח כי כך היה נוהג לו נתניהו לא היה מנסה להקדים אותו ולהשחית את נאומו.

דבריו ומעשיו של גנץ חד הם: הוא הבטיח כי הוא לא יוותר בעניין התקציב ובנושא מינוי הבכירים - וקיים. בסופו של דבר, הפשרה עברה ללא שום ויתור של גנץ ועם נסיגה של נתניהו; ההצבעה פירושה כי התקציב שלבסוף תעביר הממשלה יהיה עד לסוף השנה הבאה וכי שיטת מינויי הבכירים השערורייתית של נתניהו לא תקרום עור וגידים. בנוסף, הוחלט לאשר את תקנון הממשלה כבר בשבוע הבא, מה שיעגן את יחסי השוויוניות בין הליכוד לכחול לבן. בפעם הראשונה ידו של גנץ מצאה עצמה על העליונה, לאחר שאת כל הסיבובים הקודמים לקח נתניהו - סיבובים אשר עוד היו בתקופת הוויתורים האינסופיים של גנץ.

הגיע הזמן להעלות הילוך; הגיע העת לשים את נתניהו במקומו. גנץ הוכיח שהוא מוכן ללכת על כל הקופה למען עקרונותיו. הוא ידע שנתניהו מוכן לקחת אותו לבחירות ולמחוץ אותו עד כדי מספר חד ספרתי של מנדטים, ועדיין התעקש על שלו; סופסוף מישהו שם לנתניהו קו אדום. מעכשיו והלאה, רה"מ יודע עם מי יש לו עסק. גנץ אמר לנתניהו שאם הוא רוצה לירות שירה ולא ידבר. נתניהו נדם.