בערב תאמר מי יתן בוקר

הכותרת לקוחה מפסוק בפרשת השבוע "כי תבוא". את הפרשה הזאת קוראים תמיד בשבת השנייה שלפני ראש השנה והיא ידועה כפרשת ה"תוכחה" צ"ח קללות מפחידות שיחולו עלינו חלילה אם לא נשמע בקול ה'. לקראת סוף הקללות כתוב הפסוק הבא (דברים כט): [סז] בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי-יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי-יִתֵּן בֹּקֶר--מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד, וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. מדובר כאמור במציאות של מצוקה קיצונית שכתוצאה ממנה אנשים מאחלים לעצמם שיהיה כבר שינוי, קצת כמו שאנחנו מאחלים לעצמנו במציאות המציקה (ומפחידה) של הקורונה. ואיזה שינוי יכול לאחל לעצמו מי שחרד מפני התפשטות המגפה? לפי מה שאני שומע כולם מייחלים לחזור לשיגרה, כלומר לאתמול.

וזה מובן, כי הרי לא יודעים מה יהיה מחר, לא יודעים למה לצפות, אולי מחר יהיה יותר גרוע מהיום כמו שהיום יותר גרוע מאתמול? אז מתגעגעים לאתמול שהיה פחות גרוע. וזהו גם פירושו של הפסוק הנ"ל. (רש"י): בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי-יִתֵּן עֶרֶב - ויהיה הערב של אמש, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי-יִתֵּן בֹּקֶר - של שחרית, (והסיבה לכך היא) שהצרות מתחזקות תמיד וכל שעה מרובה קללתה משלפניה. אלא שחשיבה כזאת חושפת כשל יסודי בתפיסת המציאות שכן אי-אפשר לחזור לאחור, אין דרך לשם, אפשר רק להתקדם. וזה גם רצוי, כי המצב הנוכחי הגרוע לכאורה, נוצר באותו עבר שאליו מתגעגעים, והרי איש לא באמת רוצה למחזר כשלונות. אלא אם כן חושבים שהכל היה בסדר ומישהו אחר שיבש להם.

ואמנם זהו הרושם המצטבר מהטענות הנשמעות מצדדים שונים של המערכות השולטות אצלנו; כל אחת טוענת, בפירוש או במשתמע, שהיא מושלמת ורק האחרים מפריעים לתפקודה ולתפקוד התקין של המדינה. והמכנה המשותף לכל המערכות ולטיעוניהן הוא התעלמות מוחלטת מבעל הבית האמיתי והיחיד, מבורא עולם ומנהיגו. בדיוק מפני הגישה הזאת מזהיר אותנו משה רבנו בפרשת השבוע. זה מתחיל במצוות ביכורים שמהותה היא הודאה לה' על הטוב שמשפיע לנו והודאה בכך שהארץ היא שלו ואנחנו כאן כי הוא העניק לנו את הזכות לכך. ממשיך בברכות הנפלאות שנזכה להן בתמורה לזה שנשמע בקול ה' ועובר לקללות המחרידות שיבואו במקרה הפוך.

הקריאה לסדר

בתודעה שלנו הקללות נתפסות כעונש חמור וכך לכאורה הן גם מוצגות בתורה, אבל האמת היא שעם כל חומרתן של הקללות מהותן היא קריאה לסדר, מעין עונשים חינוכיים (משלי ג): [יב] כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה', יוֹכִיחַ; וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה: קוראים לסדר את מי שמסוגל להיענות לקריאה, לא את מי שאין לו יכולת כזאת. לא מענישים ילד שאין ממנו ציפיות, אם קיבל ציון גרוע במבחן. וזה מתבטא מצוין בסיום התוכחה (פרק כט): [א] וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. [ב] הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ--הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם. [ג] וְלֹא-נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.

עד עכשיו, אומר משה, יכולתם לחשוב שכל הטוב הזה יימשך בלי הגבלה, שהנסים הגלויים שליוו אתכם ארבעים שנה יהיו גלויים לעיניכם גם בהמשך, שהקב"ה ימשיך להתייחס אליכם כאל ילדים מפונקים הזקוקים להשגחה צמודה ועל התנהגות לא ראויה יגיב בעדינות יחסית, כמו שמגיבים לילד, אבל השלב הזה עומד להסתיים, אומר משה רבנו, אתם כבר בוגרים. עד עכשיו לא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, אבל מהיום הוא נותן ולכן מהיום הבחירה שלכם היא שתקבע את עתידכם. כשתבחרו נכון, התוצאה תהיה (פרק כח): [ג] בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. [י] וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ. ועוד יחולו עליכם ברכות רבות הכתובות כאן ובתורה בכלל.

ואם חלילה תבחרו לא נכון - כדי להזהיר מפני האפשרות הזאת נכתבו הקללות בפרשה. אבל בסיומן כאמור, מזכיר לנו משה רבנו שכולן נועדו לקרוא אותנו לסדר, לאלץ אותנו לחדש את הקשר עם הקב"ה. האפשרות האחרת ח"ו היא שלא נענשים אבל מתאיינים כמו אומות אחרות. וזה מה שמציע לנו משה רבנו בסיום הפרשה: [ח] וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. שמירת הברית עם ה' היא הדרך היחידה שלנו לשגשג בעולם הזה. הברית הזאת דורשת מאיתנו קבלת עול, הלך נפש לא פשוט, לאדם בכלל וליהודי בפרט, במאה העשרים ואחת. עד כמה לא פשוט - רואים את זה בתגובות השונות והקיצוניות לקורונה.

לנו ברור שכמו כל המשברים בעבר גם משבר הקורונה מהווה קריאת כיוון עבורנו. מה בדיוק מצפים מאיתנו - רעיונות שונים הוצעו על-ידי הוגי דעות ובהחלט ייתכן שכולם צודקים, שכן ככל שנחשפתי לרעיונות השונים מכנה משותף להם: דרישה לקצת צניעות וכפיפת ראש בפניו יתברך. למרבה הצער את ההפך הגמור רואים יום יום בתחומים שונים אבל אנחנו נתמקד בעניין אחד, חיפוש התרופה לקורונה. הרמב"ם פותח את ספרו הגדול בקביעה: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע (לדעת) שיש שם (במציאות) מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכו'. הרב גינזבורג שליט"א מצא ש"יסוד היסודות ועמוד החכמות" = "רפואת העתיד" גימטריא מדויקת. אנחנו נמצאים כבר באותו עתיד שהרפואה המתאימה לו היא לדעת שיש שם (במציאות) מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא.