שלושה סיבובים של גזענות

השבוע היינו עדים לשלושה סיבובים של גזענות, שנאת חינם ומלחמה להנצחת האפליה תוך לחימה להמשך הסטאטוס קוו של הנצחת הסוס והרוכב. החברה הישראלית כבר התרגלה לגזענות הזו אבל מפעם לפעם המקרים החדשים מפתיעים יותר ויותר עד לאן התחתית של החבית מובילה. זה החל בסיפור של משה חוגג - יו"ר בית"ר ירושלים, זה המשיך בגילויו של סרטון משטרתי מלפני כחודש על אחד מראשי המחאה נגד ראש הממשלה וזה (נקווה שבנתיים זה נגמר...) עלה מדרגה נוספת בשקרים ובהסתות של פרופ' לרפואה, שלא התבייש לירוק לבאר ממנה שתה שנים לא מעטות.

ערבי תמיד יישאר ערבי

הסכסוך המתמשך עם הערבים הביא למצב שבו לא מעט מואשמים בגזענות טענו כי הם בסך-הכל מדברים, מתנהגים ופועלים נגד ערבים מתוך הגנה עצמית ו"מסיבות ביטחוניות" ולאו-דווקא גזעניות. אבל יונת השלום שהגיעה מארצות המפרץ הערבי החלה לעשות סדר בדברים. פעם, לפני משק כנפי יונת השלום מהמפרץ הערבי, יכולים היו רבים לנמק את שנאתם לשפה הערבית, ונידויה, בטענה כי "זו שפת האויב". לא מזמן עשתה זאת ח"כ קטי שטרית מהליכוד. פעם, לפני הסכם השלום עם איחוד האמיריות הערביות ועם בחריין, יכולים היו רבים לנמק את שנאתם לאיסלאם משום שזו "דת האויב". והייתה גם קבוצת כדורגל ששמה בית"ר ירושלים שסירבה לקבל לשורותיה לא רק ערבים אלא גם מוסלמים סלאבים ושחורים.

אבל עם צלילי הזמירות החדשות מגורדי השחקים של אבו-דאבי ושל דובאי החלה להתמוסס השנאה לשפה הערבית, דת האיסלאם החלה להיות נקלטת יותר בציבור הערבי ואילו יו"ר בית"ר ירושלים, משה חוגג שמו, החליט לנסוע לאמיריות ולסגור שם דילים ספורטיביים חדשים, שישראל לא ידעה מעולם. עכשיו זה יהיה יותר ברור מיהו הגזען. אלה שימשיכו לשנוא את השפה הערבית למרות האינטרקציה החדשה ממדינות הנפט הבלתי פוסק, אלה שימשיכו לשנוא את האיסלאם למרות נהירתם של מוסלמים להצטרף לגינוי השואה המרה ואלה שבבית"ר ירושלים ימשיכו לשנוא ערבים ומוסלמים גם אם הללו יהיו מקרב אנשי מדינות המפרץ הסובלניות, ששלחו ידם לשלום.

ובאמת בנושא השליש - של בית"ר ירושלים, ראינו השבוע כיצד צפה צואת הגזענות למרות היד המושטת של בני המפרץ, שגם חתמה על הסכם שלום עם ישראל. לגזענות הזו יש שם אחד בן שתי מילים לועזיות שמזכירות את סיסמת ה"מאפיה האיטלקית": "לה פמילייה". את הגזענים מהארגון הזה לא מעניין שום שלום - גם אם הוא נחתם על-ידי ראש ממשלת הימין הישראלי. עבורם בית"ר ירושלים חייבת להישאר אנטי ערבית ואנטי מוסלמית, גם במחיר של כשלון ספורטיבי. עבורם גם משה חוגג - יו"ר בית"ר ירושלים ואיש ימין, הוא בבחינת "סמן שמאלני" ואילו מדינות המפרץ תישארנה אצלם "אויב היסטורי" שאסור להיות עימו בקשר.

יפה ענה להם מר חוגג כשהעיד על עצמו שהוא "יהודי - ערבי". כוונתו הייתה כמובן תרבותית ולא דתית או לאומית. בדבריו הבהיר חוגג כי שנאתם של אנשי "לה פמילייה" לכול דבר ערבי ומוסלמי איננה "עניין לאומי" או "סיבה דתית" אלא שנאה גזענית לכול דבר מזרחי, כולל מומנטום מזרחי בקרב יהודים. והרי ב"לה פמילייה" ישנם לא מעט יהודים מזרחיים, ומכאן ששנאתם איננה אלא גם בבחינת הלקאה עצמית ומומנטום של רגשי נחיתות. את הגזענות הזו היו מזמן היו מוציאים מחוץ לחוק במדינות אירופה למשל.

גזענות הקליטה

אינני יודע מיהו האיש במשטרת ישראל, שהדליף את הסרטון שבו נראה אמיר השכל, ממארגני המחאה נגד ראש הממשלה, מקניט שוטרת ממוצא אתיופי ודורש בעלות פטרנליסטית על הפרות החוק שלו רק משום שהיה לו חלק בהבאת כמה יהודים אתיופים, אבל מי שעשה זאת מתוך המשטרה ראוי לכול השבחים ולהעלאה בדרגה. ייתכן בכלל שמי שנתן להדלפה המשטרתית הזו "אור ירוק" לפרסומה בתקשורת היה השר לביטחון פנים עצמו, אמיר אוחנה, כשהצילום הגיע אליו, אבל הפרסום היה חייב לצאת כדי להציג בפני הציבור מיהו אחד מאלה שמתיימרים להתוות לנו את קו האלטרנטיבה השלטונית הרצויה למדינה הזו.

אחרי דודו טופז, ענת וקסמן, יוסי גרבוז ואפרים שמיר הרי שמר השכל הוא עוד "תפוח רקוב" שמיצג לא רק תפוח בודד או איזה עץ תפוחים רקוב אלא שהוא וחבריו מהעבר מיצגים לא מעט מטעי תפוחים גזעניים ופטרנליסטיים בישראל, הנטועים היטב בכול שכבות החברה הישראלית. כבר בשנות השמונים של המאה ה-20 פלט (במסגרת רב שיח חברתי) הרמטכ"ל לשעבר, ולימים שר הבריאות של ממשלת ה"אחדות הלאומית" (מטעם מפלגת העבודה), מרדכי גור, כי "עם ישראל עשה רבות למען עדות המזרח". ד"ר נחום מנחם - עוד חבר ברב שיח שם, מיד שאל את מוטה גור "מיהו עם ישראל ומיהם בני עדות המזרח"? גור התעשת וביקש התנצלות.

אבל במשפט של גור טמונה הגזענות הפטרנליסטית המותאמת לישראל - ברחוב היהודי של המדינה הזו. ישנם כאלה שהם שווים יותר בעיניהם והם בעצם "עם ישראל", ותרבותם של הללו היא "כללית" ו"ממלכתית" ו/או "ישראלית" ואילו תרבותם של אלה שאינם חלק מהם היא "עדתית" וגם שולית. מועמדותם של אלה שבין בני ה"תרבות השולטת" היא מועמדות "ממלכתית" ואילו של אלה שאינם מהתרבות והשבט ההיסטורי היא "עדתית" וכו'. בישראל הסימפטום הזה עולה שוב ושוב בגזעניותו משום שכאן זו חברה של "קולטים" ו"נקלטים", שבה תמיד ה"קולטים" ירצו ויעשו הכל כדי להנציח את עצמם בראש הפרמייה ואילו ה"נקלטים" יישארו לעד "נקלטים".

במצב הזה מסרבים ה"קולטים" הגזענים להפנים את תוצאות הדמוקרטיה שמסובבת לא פעם את הגלגל ההיסטורי. תגובת ה"קולטים" היא בעליל תגובה אנטי דמוקראטית המייצגת היטב את הימין הקיצוני והגזעני של אירופה וארה"ב, ביחס למהגרים שהפכו לאזרחים שווים במדינותיהם. רק שבישראל מי שאימץ את השיטה הימנית והקיצונית של הפשיסטים הימניים מאירופה ומארה"ב הם דווקא אנשי וארגוני השמאל, יחד עם "ארגוני זכויות האדם". אמיר השכל הוא עוד אחד מהגזענים הללו - איש ימין קיצוני עם מסיכה שמאלנית. על מה שהוא התריס כלפי השוטרת הרי שהוא היה עומד מזמן למשפט פלילי במדינה נאורה ודמוקראטית באמת.

מסמא עיניים ואוטם אוזניים

והמטוטלת הגזענית השלישית של השבוע באה ממשרדו של מנכ"ל בית החולים "מעייני הישועה" בבני ברק, מפיו של המנכ"ל לשעבר של בית החולים הזה, ששמו מוטי רביד. אפסח כאן על יריקתו לבאר החרדית ממנה שתה שנים לא מעטות ואף לא אתייחס לטענותיו לגבי בעיות "הקורונה" של הציבור החרדי בעירו. אבל מנת ההשמצה שלו, וההסתה בדבריו, היו טבולים היטב גם בשקר גס מאוד. האיש הלזה הזה טען כי הציבור החרדי - כציבור, יודע רק לקבל ולא לתת. אני מסכים איתו בעניין אבל רק כשהנושא הינו בגדר נושא ההשמצות. הציבור החרדי, לא מעט בגלל ראשיו הפוליטיים ורבניו המשועבדים למדינה, יודע רק לקבל כנגדו השמצות ושקרים אבל הוא איננו מגיב לעולם בהתקפות אנטי חילוניות ואנטי ציוניות כתגובה על הכפשותיו.

פרופ' רביד - איש רפואה בכיר, משקר במצח נחושה, ועוד כשהוא עצמו רואה, שומע וחש את עשרות הרכבים של ארגוני "הצלה" ו"איחוד הצלה" המסייעים כל שעה וכול דקה ביממה להציל חיי אדם בכמויות ענק, ברוך ה', ואת ארגון זק"א המסייע להבאת חללים למקום קבורתם, ולפני כן עוד לזיהויים. לולא ארגוני הבריאות החרדיים היה "מגן דוד אדום" קורס. לולא המתנדבים החרדים והמתנדבות החרדיות מי יודע כיצד היו ניזונים ומונשמים חולים בכול בתי החולים בארץ. הארגונים החרדים חסים על חיי כל אחד - בין יהודי ובין לא יהודי, בין דתי ובין חילוני. בכפר קאסם למשל הוקם "איחוד הצלה" ערבי על-ידי "איחוד הצלה" החרדי מהעיר אלעד - מזור.

את אורנן יקותיאלי, האיש שלחם בירושלים נגד היהדות, ניסו להציל ממוות ארגוני רפואה חרדים! חלוקות המזון מארגוני החסד החרדיים אינן מבדילות בין מוצא ואינן נוגעות לשמירת המצוות. בבני ברק למשל קיים "בית תמחוי" שתשעים וחמש אחוז מבאיו היומיים הם אזרחים חילוניים מסכנים מחוץ לעיר, ולא פעם מגיעים לשם גם נכרים סלאבים, ערבים ואפילו סודנים ואריתראים. איש לא מגרש אותם. את האצבע המאשימה על דבריו של רביד אני גם מפנה לאלה החרדים שמינו אותו להיות המנכ"ל של בית חולים חרדי. את האיש הזה צריך לתבוע בבית משפט על הוצאת דיבה ולא לקבל אותו יותר לשום תפקיד ניהולי שבא במגע עם הציבור.

חוק להחלת המאבק בגזענות גם על-פי אמונה דתית

פרשת מוטי רביד וההתגרויות השקריות בציבור החרדי היא הקשה מבין שלושת סוגי הגזעניות שכתבתי להלן משום שהממסד המשפטי - עוד "קליקה" של "קולטים", בכלל לא מכיר בגזענות נגד היהדות החרדית ונגד הדת היהודית כגזענות. בכול מדינה אחרת מזמן היו מפלילים בגזענות כל מי שהיה משמיץ את היהדות החרדית ואת הדרך התורתית, כי בארצות הנכרים חרדים ויהודים זה היינו הך אבל כאן אלה שפרשו מהיהדות הם אלה המנסים לקחת על עצמם את "גלימת" היהדות. זהו הכשל של הח"כים החרדים שעד היום לא העבירו תיקון בחוק בעניין הזה, וכול גזענות אנטי חרדית חייבת להיחשב כפגיעה גזענית ביהדות וביהודים. על זה היה מזמן שווה להפיל כל ממשלה.