הצהרת בלפור השנייה

בנימין נתניהו הודיע למקורביו שאינו מתנגד לחידוש ההפגנות בכיכר פאריס, בלפור, ירושלים. אין מה להזדרז בקריאות ניצחון. הוא עוד ישנה את דעתו. אך אם יתמיד בכך כי אז זה כישלונו הגדול. ביבי הביא אותו על עצמו.

למען האמת, כאשר "הדגלים השחורים" קיבלו את חוק הדיקטטורה נגד הפגנות סברתי כי יקיץ הקץ עליהם. התברר כי הנהגתם צדקה ואני הייתי פסימי מדי. דווקא הטעות של ביבי שדחק אותנו לפינות זווית גרמה לכך שאתמול יכלו תנועות המחאה להציב מפגינים ב-2,000 אתרים לערך.

אם ביבי מסכים עתה לחידוש ההפגנות בבלפור סימן שהוא מבין כי טעה כאשר דחק אותנו לכיכרות ולשכונות ולגשרים. לא רק זה. ההפגנות בציר שבין כיכר רבין לבין "הבימה" שמו ללעג ולקלס את האלימות המשטרתית. הם עצרו והיכו, ואנו התרבינו. ביבי הבין כי נפל מהפח אל הפחת, ורוצה להחזיר את הגלגל לאחור.

ההפגנות הן רק מרכיב אחד בכישלונו. צריך להודות שגם החרדים. הם נטלו מן הסגר את מה שחיוני להם וצפצפו על השאר. המשטרה לא יכלה להם, והם לא הקפידו כמונו על הדימוי של שומרי חוק. והגורם השלישי היה מרד העסקים הקטנים. יצאתי היום לרחובות לראות כמה חנויות נפתחו על אפה וחמתה של הממשלה. להערכתי רק 20-15 אחוזים. זה אינו מרי אזרחי. זו רק ראשיתו של מרי אזרחי.

כל זאת בהמתנה לדיון בבג"ץ בעתירה המדויקת של התנועה לאיכות השלטון שעתרה נגד החוק הדיקטטורי במהותו¹.

הממשלה שמבינה כי שגתה, מזדרזת עתה להתקפל ולפתוח את הסגר המיותר כדי להציל את כבודה. אם אין חובת סגר - אין לה חרפה שאינה מצליחה לאכוף אותו. גם זו לטובה. ההפגנות והחרדים והעסקים הקטנים נהגו בה בשיטה של "כופין אותה עד שאומרת רוצה אני".

ההצלחה אינה מובטחת עדיין. ביבי עלול להתחרט. גם לא דיברנו מה יקרה עם הקורונה אם המשק יחזור לתפקד. הכל עוד יידון. לפי שעה נראה כי הממשלה בנסיגה מסוימת אם כי הקרב טרם הוכרע, ובוודאי לא המאבק בכללו.