האמת מול הזיופים

פרשת השבוע מספרת לנו שאמת יש רק אחת, לעומת זאת זיופים, יש הרבה. בתחילת הפרשה אברהם אבינו זוכה שה' בא לבקר אותו (בראשית יח): [א] וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. בסוף הפרשה הקודמת קראנו שאברהם מל את עצמו, בגיל תשעים ותשע, בהתאם לציווי ה' וכעת הוא בתהליך ריפוי, כך שהביקור של ה', כמבואר ברש"י המצטט מחז"ל, היה: כדי לבקר את החולה; אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו. בהמשך אותו ביקור הקב"ה כביכול מתלבט. יש לו תוכנית והדילמה היא אם לספר עליה לאברהם: [יז] וַה', אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. מדוע בעצם לא לכסות? האם ה' צריך אישור מאברהם?



אולי הוא לא צריך אבל הוא רוצה. והנה ההסבר: [יח] וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. [יט] כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו. אברהם לקח על עצמו את המשימה לייצג את ה' בעולם וגם את בניו הוא יחנך בדרך הזאת, לכן חשוב שיבין את המהלכים האלוקיים כולל את ההתלבטויות שקדמו להם. ואמנם ה' מציג בפני אברהם את ההתלבטות: [כ] וַיֹּאמֶר ה', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. [כא] אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה. אברהם הבין היטב מה ה' אומר לו, גם הוא ידע שהחטאים בסדום ועמורה הם רבים מאוד.



רבים היו נפגעי המערכת המעוותת ששלטה שם והצעקה של הנפגעים היא שהניעה את התגובה מלמעלה. כעת ה' אומר לאברהם שאם אכן אנשי סדום הגדישו את הסאה, אז הוא יעשה בהם כָּלָה. לאברהם קשה לעכל את רעיון הכליון והוא מרשה לעצמו להתמקח: [כג] וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע. [כד] אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. הרי יש סיכוי שהצדיקים ישפיעו על הרשעים להחזירם למוטב. ה' מסכים אתו וקובע שאם ימצא כאלה יתן להם עוד הזדמנות. וכך נמשך המיקוח עד שה' הסכים להסתפק גם בעשרה צדיקים, אם ימצא כאלה, ובכך תינצל לפחות אחת מחמשת הערים של מחוז סדום.

בסוף האמת מנצחת

מה היה כל כך גרוע בסדום? חז"ל משלימים לנו את הפרטים שאינם מפורשים בתורה שבכתב. כל מה שיודעים על אנשי סדום כתוב בפרשה הקודמת (פרק יג): [יג] וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַה', מְאֹד. מפרשים חז"ל (סנהדרין קט/א): רָעִים - בגופם, וְחַטָּאִים - בממונם, לַה' - זו כפירה בה', מְאֹד - זו שפיכות דמים. כל זיהוי כזה נסמך על פסוק בתנ"ך אבל בעברית פשוטה המשמעות היא שהייתה פה התדרדרות הדרגתית; התמכרו להנאות הגוף, הנאות עולות כסף ומכאן הגיעו לחטאי ממון, לעושק הזולת. ולא חששו מבורא עולם ומנהיגו? לא. טענו שאם הוא קיים אז רק למעלה והוא לא מתעניין בנעשה למטה. ומה עושים כאשר העשוק מנסה לעמוד על נפשו? אין בעיה, דואגים לסלק אותו מן הדרך.



ואיך הגיעו לשפלות כזאת? תנו רבנן אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא. הארץ הייתה פוריה מאוד ולכן לא נזקקו לשום סיוע או השלמה מבחוץ, היה להם הכל משלהם. לא עלה בדעתם ללמוד משהו מהשכן אברהם, שהיה עשיר גדול וכל הזמן חיפש למי להיטיב, הם רצו לשמור הכל לעצמם. כך גם נוצרה מתיחות פנימית כאשר החזקים ניצלו את החלשים והתעמרו בהם. כי מי שיש לו רוצה עוד, גם אם על חשבון הזולת. אברהם התאפיין בעשיית צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, בסדר הזה. צדקה זה לפנים משורת הדין ומשפט זה על-פי דין. הוא חיפש והמציא דרכים לחשוף בפני אנשים את נוכחות ה' בעולם, לקרב אותם אל ה' בורא עולם ומנהיגו. וזו הייתה תכלית חייו, כי אמת יש רק אחת.



לאנשי סדום הייתה תפיסה אחרת, יש בעולם דברים שמוצאים חן בעינינו, שאנחנו רוצים להשיג וזו האמת שלנו. אברהם נוהג אחרת? נו, כל אחד והאמת שלו. לי זה מזכיר מאוד תהליכים שהתחוללו ומתחוללים אצלנו ובעולם כולו בשנים האחרונות כשמדי תקופה נשבר שיא חדש בהמצאת אמת לשעתה. ככלל, השיטה של אברהם אינה מיוסדת על מלחמה ברוע אלא על הגברת הטוב. לטווח ארוך זו הדרך הנכונה ועובדה שבראיה היסטורית הדרך הזאת מנצחת, אלא שפעמים רבות במהלך ההיסטוריה, וגם בימינו, נראה שדווקא הרוע מנצח וזה מתסכל. אלא שהרוע אינו יכול לנצח באמת, בהכרח מגיע השלב שבו הוא מחריב את עצמו. כמו בסדום. ואין ספק שגם בימינו דרכו של אברהם היא שתנצח.