אחריות אישית לפיטורים פוליטיים

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל (17.10.20) את הטענות של עובדת שעמדה בראש יחידה במשרד הרווחה, לפיהן יש לראות את העברתה מתפקידה כפיטורין לכל דבר. בית הדין חייב את משרד הרווחה לשלם לה פיצוי בגובה משכורת של שנתיים (בהפחתת הפנסיה שהיא מקבלת), פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי בגין הנזק הנפשי שנגרם לה. בסך הכול, נפסקו לזכות העובדת 300,000 שקל.

מדובר בעובדת מדינה קבועה מזה עשרות שנים, שהממונים עליה לאורך השנים היו שבעי רצון מעבודתה. אולם, המנכ"ל החדש של משרד הרווחה הדיח אותה מהתפקיד בו זכתה במכרז, בפגישה רבת משתתפים בה הודע לה על כך לראשונה. בית הדין קיבל את טענות העובדת, לפיה הדחתה מתפקידה נבעה מלחצים פוליטיים כבדים שהפעילו שני שרי רווחה (מאיר כהן וחיים כץ), והמנכ"ל שמינה כץ הוא שהדיח אותה. עוד קבע בית הדין, כי ועד העובדים של משרד הרווחה גיבה את הטענות השקריות של העובדות הכפופות לאותה עובדת שפוטרה, וגם הוא (הוועד) הפעיל לחצים כבדים ולא מוצדקים להדיחה מתפקידה. עקב ההתנהלות מולה, נקלעה העובדת למשבר נפשי חמור, ובסופו של דבר, היא פרשה משירות המדינה לפנסיית נכות בגיל 64, שלוש שנים לפני גיל הפרישה.

במקרה זה, למרבה הצער, החוטאים יצאו נשכרים לחלוטין. הלחצים הפוליטיים הצליחו, העובדת סולקה מתפקידה ונאלצה לסיים את עבודתה בשירות המדינה מספר שנים לפני גיל הפרישה. נטל הפיצוי גולגל כמובן כולו על הציבור. במילים אחרות: אם לא ניתן לאכוף על גוף ממשלתי את יחסי העבודה, הציבור כולו ישא בעלות הפיצוי של העובדת המפוטרת.

"פיטורים פוליטיים מעוררים שאט נפש ומיאוס אצל האדם ההגון", קבע בית המשפט העליון כבר לפני למעלה מעשר שנים. ב-2017 קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי הימנעות מאכיפה של העסקת מי שפוטר משיקולים פוליטיים והמרתה בפיצוי כספי, עלולה ליצור תמריץ לפעול בדרך הפסולה, שכן את הפיצוי הכספי ישלם הציבור ולא הגורם הפוליטי שהוביל לפיטורים. על כן פסק בית הדין, כי דרך המלך היא לאכוף את יחסי העבודה ולסכל את מעשה הפיטורים. עם זאת, בתי המשפט הציעו, כי הרשויות ישקלו הגשת תביעה כספית אישית נגד האחראי לפיטורים, מתוך ציפייה שתביעות אישיות נגד אותם בכירים המפטרים עובדים משיקולים פוליטיים, יהפכו לגורם מרתיע. בפועל, למרבה הצער, לא ידוע לי על הגשת תביעות כספיות אישיות. ההפך הוא הנכון - כשנפסק פיצוי, הוא מגולגל כולו על הציבור.

ציפיית בית המשפט העליון, לפיה הרשויות יגישו במקרים כאלה תביעות אישיות נגד בכירי הציבור, הפועלים שלא כדין וממניעים זרים, ובדרך זו יסוכלו מהלכים פוליטיים פסולים, היא ציפייה לא ריאלית וחסרת כל סיכוי. הדרך הנכונה, לטעמי, היא כי החוטאים פוליטית יצורפו אישית - אפילו ביוזמת בתי המשפט - כנתבעים נוספים, וכי בתי המשפט לא יהססו להטיל עליהם אישית את תשלום הפיצוי. רק בדרך כזו אולי נזכה לכך שתצומצם תחושת שאט הנפש והמיאוס מפיטורים פוליטיים.