בתגובה המרתיעה של ארצות הברית תוכננו שני שלבים: א. פיתוח יכולת להנחית את המכה השנייה, אם תצא ברית המועצות למתקפה גרעינית מפתיעה, כדי שתובטח השמדת ברית המועצות ומנהיגיה; ב. תוכנית "מלחמת הכוכבים" שנועדה לנטרל את הטילים הגרעיניים הסובייטיים לפני שיגיעו ליעדם, בעזרת לווינים המצוידים במערכות לייזר רבות עוצמה. כלומר, נִטרוּל המכה הראשונה של ברית המועצות ופירוק נשקהּ הגרעיני. זאת בדיוק הבעיה שמעסיקה היום את מערכת הביטחון של ישראל ביחס לאירן. ברית המועצות הובסה כבר בשלב התכנון. מנהיגיה הבינו שאין הם מסוגלים להגיב בתוכנית מלחמת כוכבים משלהם בגלל מחירה הכלכלי הגבוה ובגלל קשיים טכנולוגיים. הנשיא רייגן, שתוכנית מלחמת הכוכבים שלו זכתה ללעג ולבוז בארה"ב, הפך לגיבור בקנה מידה היסטורי: לא היה מקרה כזה בתולדות הציביליזציה הצבאית שלנו – מעצמה בעלת יכולת צבאית אדירה הרימה ידיים מפני שהתוכנית הצבאית-מדעית של הצד שכנגד היה מעֵבר להֶשֵּׂג ידה.

ברית המועצות וגרורותיה טיפחו סינדיקט טרור בינלאומי שאליו השתייכו ערבים עם נציגות חזקה לפלשתינים, יפנים, מערב-גרמנים, איטלקים ואחרים. הסינדיקט הזה עירער את הסדר העולמי וחשף לעין כֹּל את האנטי-הומניות של המרכּסיזם-לניניזם. אבל ברית המועצות עצמה נתפסה במלכודת שטמנה לאחרים במלחמת אפגניסטן. ארצות הברית תמכה במורדים האפגנים שאליהם הצטרפו מתנדבים ג'יהדיסטים מכל העולם המוסלמי ואלה טבחו בכוח המשלוח הסובייטי. לאחר שסילקו את הסובייטים מאפגניסטן, פנו המתנדבים לביצוע פעולות טרור נגד ארצות הברית וזכו להצלחה אדירה ב-11 בספטמבר 2001, כאשר ביצעו סדרה של פיגועי התאבדות בארצות הברית מהגדולים והקטלניים ביותר בהיסטוריה. פיגועים אלה גררו את ארצות הברית למלחמות באפגניסטן ובעירק שעדיין לא הסתיימו וגבו מהאנגלו-אמריקנים מחיר יקר מאוד.

לתבוסת ברית המועצות באפגניסטן הייתה השפעה דומה לזו של תבוסת ארצות הברית בווייטנם: בשתיהן התפתח מרד בשר תותחים. ברית המועצות התאמצה להסתיר את מחדליה באפגניסטן, לא הפיקה לקחים וצבאהּ התערער במפנים. לצבא הזה קרה מה שקיווה פרידריך אנגלס שיקרה לצבאות הקפיטליסטים: רק שליש מחַייָּבֵי הגיוס הסובייטי התייצבו לשירות ב-1990. בארצות הבלטיות התייצבו רק עשרה אחוזים מחייבי הגיוס. השלטונות איפשרו לסרבנים למלא את חובתם בשירותים ציבוריים.
הצבא הסובייטי לא גִייֵס בני משפחות שכולות והמשטרה הסובייטית לא סייעה בחיפוש אחרי משתמטים. שליש מאנשי הצבא הסובייטים לא דיברו רוסית ושיעור האנאלפביתים היה גדול מאוד. דעת הקהל האשימה את הצבא בהתמוטטות הכלכלה ובפיגור המדעי והטכנולוגי של המעצמה. עם התעוררות הלאומיות בעמי ברית המועצות נחשפו עימותים לאומיים בתוך הצבא. דוגמה: בבסיס צבאי לא רחוק ממוסקבה היכו ואנסו חיילים רוסיים מגויס ליטאי צעיר. הליטאי ירה במעניו והרג שבעה מהם. במסמך סודי בריטי שהופץ לקצינים בכירים בנאט"ו נכתב שארבעת אלפים חיילים סובייטים צעירים התאבדו או הוכו למוות בידי חבריהם כל שנה. המשמעת בצבא הסובייטי התערערה.

המפקדים חששו שרבים מהחיילים לא יצייתו לפקודות בשעת מבחן ולכן גברה התלות של השלטונות בשירותי הביטחון וביחידות המיוחדות שהיו כפופות למשרד הפנים. רק שישה אחוזים מהמתגייסים החדשים קיבלו את הציון "עובר" בסיום הטירונות ומאלה רק עשרים אחוזים היו מסוגלים להתמודד עם טכנולוגיה מתקדמת יחסית. הרמה האישית של החיילים הייתה ירודה. שבעים אחוזים מהמש"קים לא היו מסוגלים למלא את תפקידיהם ולכן נשללו מהם דרגותיהם. עם צבא כזה לא ניתן היה להיות מעצמת-על ולאיים על הדומיננטיות האנגלו-אמריקנית.

הפתרון ההגיוני והפשוט שהציע המרכּסיזם להתפתחויות ההיסטוריות, החברתיות, הכלכליות והפוליטיות היה פשוט מדי. אינטלקטואלים רבים ותלמידיהם אימצו את הפתרון המרכּסיסטי והוא היה לאחד ממרכיבי התרבות העולמית. המרכּסיזם תיאר עולם של מאבק מתמיד ובלתי-מתפשר בין המעמדות על השליטה באמצעֵי הייצור, ומבנה של מנצלים רעים ומנוצלים טובים. האסכולה המטריאליסטית המתאימה לשכל הישר, הייתה לפילוסופיה-בגרוש של כמה דורות. אנשים בעלי מוניטין, חכמים ומתוחכמים נמשכו אליה וכך הגדילו את יוקרתה. בעלי אסכולת המטריאליזם ההיסטורי לא הביאו בחשבון את הקונקרטיות המוטציונית של האירוע. הם הסבירו כל אירוע כפרט הכרחי בשרשרת אירועים הכרחית. הם טענו שלולא התרחש פרט קונקרטי מסוים היה מתרחש פרט אחר דומה לו. ישו, נפוליאון, שרנהורסט ומרכּס עצמו היו, על-פי המרכּסיזם, לא יוצרי ההיסטוריה אלא תוצרים הכרחיים של מלחמת המעמדות. מרכּס שנשבה בקסם המודל המתמטי של המדעים המדויקים לא הביא בחשבון את סדר העולם הכאוטי, שבו הפרט המוטציוני מתחיל מגמה חדשה וברוב המקרים מתפוגגת המגמה מייד או אחרי זמן קצר, אך לא תמיד, ולעיתים מופיעות התפתחויות שלא נחזו מראש. מרכּס למשל היה תופעה כזאת. הוא יצר מגמה ארוכת טווח וגרם נזק בלתי-הפיך, אבל לא הכרחי, למין האנושי מפני שהציג את המלחמה המהפכנית כצודקת וכעיקרון תרבותי. בהרצאתו על "האינטלקטואל והמאבק לחרות", ביוני 1991 בירושלים, אמר הפילוסוף היהודי-צרפתי הימני, ברנאר אנרי לוי: "האינטלקטואלים בגדו בדמוקרטיה בגלל כמיהתם לטוהר, ל'אדם חדש', ל'חברה ראשונית' אבל אין דבר כזה 'חברה ראשונית'. יש רק ברבריות!"

מרכּס קבע שהמלחמה היא התנהגות לגיטימית. חתירה תחת אושיות המדינות הקפיטליסטיות וסכסוך מדינות זו בזו היו לאסטרטגיה נורמטיבית של מדינת הפרולטריון, למען המטרה של קידום האינטרסים של האינטלקטואלים השולטים בפרולטריון והמאוגדים במעֵין "סינדיקט מרכּסיסטי עולמי". לולא המרכּסיזם אולי היה סיכוי להתפתחות אורגנית של מדינות תרבותיות ולהתפשטות האנגלו-אמריקניות בכל העולם. המרכּסיזם עיווֵת את התרבות האנגלו-אמריקנית. פרשת מקארתי,⁵ למשל, בארצות הברית שיצרה תופעה של האשמת אנשים ללא סיבה או על סמך עדויות מפוקפקות בהשתייכות לקבוצות שנדחו על-ידי החברה הגורמת לתיוגו של המואשם יחד עם משפחתו וחוג ידידיו כחלק מאותה קבוצה שהוחרמה ולפגיעה בו ובקרובים אליו – הרחקה ממקומות עבודה, ממעגלי השפעה, פגיעה בזכויות האדם ובזכויות האזרח שלו ובעיקר בזכויות הקשורות לחופש הביטוי. הסכסוך בין האנגלו-אמריקנים לבין עמים אחרים מנע מן העולם השלישי את הסיכוי להסתגל לעקרונות התרבות האנגלו-אמריקנית ודחף אותו אל הברבריות הסובייטית. התפתחות זאת לא הייתה הכרחית. היא מנוגדת לתפיסתו של קרל מרכּס והיא תוצאה בלתי-הכרחית של התופעה המרכּסיסטית מוטציונית.

המרכּסיזם דלדל עוד יותר את הפרולטרים בכך שגזל מהם את המנהיגים הטבעיים ואת האינטלקטואלים בני מעמדם, שטף את מוחותיהם בחינוך רעיוני ועשה אותם לאנשי מנגנון של הדיקטטורים יוסיף סטלין בברית המועצות ומאו צה טונג בסין. האינטלקטואלים היו לאנשים שאינם מסוגלים לחשוב מחשבה עצמאית, שאינם פתוחים לביקורת של אחרים, ושלא כדאי להם לחשוב. חוכמתם הפוטנציאלית הייתה לערמומיות וכושר היצירה הפוטנציאלי שלהם היה לתחבולנות. במקום ליצור תובנות חדשות והם יצרו תפקידים בכירים ופרסים יוקרתיים. מרכּס היה האיש ששלל מהפרולטריון את הסיכוי לשפר את מצבו, הוא אשם בהרס פנימי של הפרולטריון. קריסת הקומוניזם בברית המועצות ונִצחון סדר העולם האנגלו-אמריקני לא רק ברוסיה אלא גם בסין שאימצה את הכלכלה הקפיטליסטית, כלולים באסון המרכּסיסטי.
_______________

בשבוע הבא: איומים מאקרו-אסטרטגיים; האנגלו-אמריקנים הצילו את הסובייטים; תיאוריית קץ ההיסטוריה של פרנסיס פוּקוּיאמה; מהפכת חומייני; האמריקנים הקימו את ארגון אל-קאעידה באפגניסטן, כפי שאנחנו הקמנו את החמאס והחיזבאללה; מלחמת עולם רביעית; פיגוע התאומים בארה"ב; מבצע "סופה במדבר"; השוואה בין סדאם חוסיין לנפוליאון

1. ראה ספרִי "קץ החיים", הוצאת שׂרידות 1994.
2. היה אחד מקציני המטה המוכשרים והבולטים ביותר של הצבא הסובייטי במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנים 1952–1960 היה רמטכ"ל. (ויקיפדיה)
3. ב-1998 שוחררו לפרסום המסמכים הסודיים מאוד בפרשה זאת.
4. "כמו שאיינשטיין אמר", הוצאת מעריב–הד ארצי, 1999, עמ' 121.
5. ג'וזף ריימונד מקארתי, היה פוליטיקאי אמריקני מהמפלגה הרפובליקנית וחבר הסנאט במשך עשר שנים. הוא סימל את הפחד באמריקה בזמן המלחמה הקרה מהתפשטות הקומוניזם בארצות הברית בשל טענותיו על הימצאות קומוניסטים בכל רובדי החברה בארה"ב.