מזה זמן רב, היקף דיווח פעילות רה"מ ברשתות התקשורת בהקשר להכנותיו למשפט ולאסטרטגיית ההגנה שבכוונתו לנקוט מול כתבי האשמה שהוטחו בו - מועט יחסית ודל. הדיווחים עוסקים "בפיקנטרייה" הפלילית וברכילות ולא ברציונל של המאבק הדמוקרטי ובעיקר המשפטי. דומה שעיקר הטענות נגד נתניהו, מקורן בשנאה עיוורת ולא בשיקול-דעת.
מן הידועים הוא שמשפט בימינו, איננו "משפט צדק" אלא משפט מכוח החוק ופרשנות בית המשפט. למעשה, הוא מעין "אירוע-פיס" - הצגה פומבית שיש לדרכי ניהולה כללי משחק נומינליים ו"מקובלים", אבל תוצאותיה לעולם בלתי-צפויות. הן תלויות בהרכב השיפוטי - שופטים, קטיגור, סניגור ומהות כתב-האישום, מקום ניהול המשפט, ו"מצב הרוח הציבורי", שהוא עצמו כפוף במידה רבה להשפעות התקשורת. נתניהו בוודאי יודע זאת ואני משוכנע שמהלכיו מושפעים מידיעה זו.
רה"מ נקלע למציאות המשפטית האופפת אותו, גם מחמת שגיאות-שיפוט שלו לגבי טיב התנהלותו הציבורית. אל המשפט הגיע בעיקר משום שכיהן פרק זמן ארוך מכל ראש ממשלה אחר בישראל, לא שם לב כראוי לשינויים שחלו בתקופה זו במערכת המשפט הישראלית ו"ברוח הגייסות" ולא שער
1 שיהיה במערכת המשפט הישראלית מי שינסה להפיל ראש ממשלה מכהן באמצעות "קשר משפטי".
2 יש לזכור שהתביעה הכללית אינה כפופה לביקורת מצד שום גורם מחוץ למערכת המשפטית. היא זו שמאשרת חקירות, קובעת סעיפי אישום, מנסחת את כתבי האישום, מגייסת עדים רגילים וגם מפוקפקים ("עדי מדינה"), מחליטה על מועד פרסום כתבי האישום ועוד. מהלכים אלו אינם אינפורמטיביים גרידא. הם חלק מהליך שקובע את גורלו של האזרח, דרך מסלול כפוי: חשוד, נאשם ולעיתים קרובות גם אשם. רק בשלב האחרון של ההליך - במשפט - עומדת עבודת הפרקליטות לביקורת שיפוטית מצד בית המשפט, ועד אז הכל מתנהל "בחיסוי" ובמחשכים, למעט הדלפות מגמתיות שכביכול הן מקריות ואינן מבקשות לעצב "דעת קהל" אוהדת לעמדת הפרקליטות. מאידך-גיסא, ה"פיקוח ההדוק" של יריבי נתניהו על ההתנהלות הטכנית של הפרקליטות והיועץ המשפטי ועל החלטות משפטיות שאינן תואמות את סדר היום שלהם, מוכיחים שהאובייקטיביות המוצהרת של המשטרה והפרקליטות איננה נטולת פניות והשפעות של בעלי-עניין, חרף ההכחשות בנדון. לא מקרה הוא שמשפטנים בכירים בישראל הטילו ספק פומבי ביכולתו של נתניהו לזכות במשפט צדק, בנסיבות ובאופן בהם מתנהל משפטו.
אין לי ספק שרה"מ אינו יושב בחיבוק ידיים וממתין ל"יד הגורל" במאבקו נגד המשפט המפוברק, לדעתו, שנבנה כפלטפורמה מסייעת לתהליך הדחה בדרך אנטי-דמוקרטית. להערכתי הוא פועל בשני מסלולים: הוכחת טענת פיברוק המשפט לפני ההליך העיקרי וסתירת טיעוני התביעה להוכחת חפותו בהליך העיקרי אם יכשל השלב הראשון.
פורמלית המשפט התחיל, אולם מעשית הוא מתנהל עדיין על "אש קטנה" ועוסק בסוגיות מקדימות, בעיקר פרוצדורליות, שעם כל חשיבותן, אין הן מייצגות את השאלה העיקרית - משפט "נורמטיבי" או בלתי-נורמטיבי - שאלה שלא תגיע ככל הנראה לדיון אלא כאשר יוכח קיום חשד ממשי לקשר. את הזמן הזה מנסה נתניהו לנצל לטיעונים נגד לגיטימיות המשפט.
3 דוגמה מהזמן האחרון היא החלטת בית המשפט להפריד בתיק 4000 את כתבי האישום נגדו מאלה של בני משפחתו - הגדרה משפטית אישית ולא קולקטיבית.
4 בפועל, סוגיה זו כיום איננה חלק מההליך הפורמלי המוקדם המתנהל בבית המשפט. השאלה המרכזית שתידון בו, תהיה, הפרכת העדויות שתביא התביעה להוכחת טיעוניה הפליליים.
ככל שיעמוד לרשותו רה"מ הזמן הדרוש, קיים סיכוי שעורכי דינו יגיעו למקורות שיאפשרו הצגת טיעון מהותי בסוגיה זו. מסיבה זו ומחמת העול הכרוך בניהול משפט כה מסואב, מסועף ומורכב, מתעקשת הפרקליטות לקדם את ההליך העיקרי ולקצר את הדיונים המקדימים, בעוד האינטרס של נתניהו מנוגד לכך. ברור גם שתפקידו כראש ממשלה, יאפשר לו להגיע לגורמים ומקורות שיסייעו בהפרכת טיעוני הפרקליטות. גם מסיבה זו הוא נאבק על שימור מעמדו הפוליטי, חרף העומס האדיר הכרוך בכך. סיבה נוספת היא הצורך לאזן בין היקף האמצעים והמאמצים שהושקעו בניסיון הפללתו, מול הסירוב לאפשר לו קבלת סיוע כלכלי מקרוב משפחה, למימון הגנתו.
מפעם לפעם "דולפות" לתקשורת שמועות על מהלכים שונים שנוקטים הוא ופרקליטיו בשני המסלולים הנ"ל. מתוך שלושת תיקי האשמה רק אחד, תיק 4000, "המסוכן" ביותר, מכיל אשמת שוחד. עם זאת, דווקא הוא מסתמן לאחרונה כתיק הפריך ביותר וסביר שבתנאים אלה יהווה נדבך מרכזי וחשוב באסטרטגיית ההגנה. ערעור קונספט השוחד יערער את האשמה גם בתיק 2000. מהתנהלותו של רה"מ, התבטאויותיו, התבטאויות פרקליטיו ושבבי טיעונים שמעלים פרקליטים בכירים ומנוסים מחוץ למערכת לצד ההדלפות הבאות מתוכה, ניתן להעריך את אסטרטגיית המאבק ואנסה לעשות זאת להלן. מתבקשת הערה מקדימה להמשך לגבי הטיעון שראש הממשלה מקדיש למשפטו זמן רב וקשב "בלתי-מוגבל" והדבר פוגע בתיפקודו. טיעון זה לדעתי מופרך מיסודו, משום שחרף טיפולו בתיק הוא מצליח לקדם נושאים קריטיים, דוגמת הסכמי השלום עם 5 מדינות באזור, להמשיך במאבק מול אירן, בקידום הכלכלה ורמת החיים עד למפגע הקורונה; ובארגון המעולה של אספקת החיסונים לישראל במשך כל התקופה.
נכון שהפנדמיה הובילה לפגיעה כלכלית קשה ובעקבותיה לפגיעות נפשיות ומוראליות, אולם את אלה לא ניתן היה למנוע גם ללא המשפט. את ניהול ריסון ההדבקות ואכיפת אמצעי הזהירות, ניתן היה, ללא ספק, לארגן ולממש טוב יותר, ובנושא זה כשל נתניהו ועימו ממשלת החירום הלאומית. רה"מ אינו מוכר כמנהל אופרטיבי מבריק, וניהול נושאי הפנים בתקופתו, לא היה לשם דבר, אולם זו תכונת-יסוד ולא פועל יוצא ממשפטו. לכן, גם עתה הוא עדיין ראש הממשלה הטוב ביותר לישראל בעת הזו. אחרי הפנדמיה, יהיו נושאי-הפנים והכלכלה בעלי חשיבות מוגברת. עקב חולשתו הבסיסית והלקחים שנלמדו מממשלת החירום הכושלת, נראה שאין מנוס משינוי פוליטי, שיבטיח תיקון המעוות בנושאים אלה - עימו או בלעדיו.
משפטו של נתניהו, כעילה להדחתו מתפקיד ראש הממשלה, הוא קנוניה פוליטית פסולה. העובדה שפרקליטות המדינה, בראשות היועץ המשפטי לממשלה ובסיוע המשטרה, הצטרפה "למסע צלב" נפסד זה, מעידה על איכותה ורמתה, לא פחות משמעידים על נתניהו כשליו הממשליים. אם אלה הינם עילה להחלפתו, הרי שכשלי מערכת אכיפות החוק הם עילה חזקה פי כמה לרפורמה מקיפה במערכת זו.
תהליכי בניית כתבי האישום, פרסום המידע לגביהם בדרכים עקלקלות ובהדלפות מכוונות-מטרה, משך הזמן שנמשכה סאגה זו עד לפתיחת המשפט והצפי למשכו, "תפירת העדויות" תוך גיוס ללא תקדים של עדי מדינה שכולם שותפים בפועל למעשים שבגינם נדרש נתניהו לעמוד לדין ומבקשים בעדותם להציל את נפשותיהם ע"י "מכירתו" נראים רע. מגדילה עשות מערכת אכיפת החוק, השושבינה הראשית של מחזה האבסורד.
מחול השדים המתלווה למשפט בתקשורת המגויסת, ברשתות החברתיות, בהפגנות מבויימות וממומנות ע"י גורמים עוינים לימין ולנתניהו בפרט - פסולים בעיני נורמטיבית, במיוחד לאור העובדה שבדמוקרטיה הישראלית, לכל יריבי הימין פתוחה הדרך למאבק דמוקרטי נורמטיבי. נראה שכישלונם והתנשאותם הם שמצדיקים בעיניהם שימוש בדרך אנטי-דמוקרטית שאותה אין לקבל.
לאחרונה, משהתברר למנהיגי המסע שכל מאמציהם לא הביאו לנפילתו חזרו לנושא הצוללות, שאותו פסל כבר היועץ המשפטי בהקשר לחלקו באירוע. נראה שלא מקרה הוא; ב"ביום האויב" ובהכוונה האישית של המערכה בה עוסקים השמאל, אירגונים אנרכיסטיים ומערכת אכיפת החוק וסייעניה, השיקול ברור: נתניהו הוא מנהיג הימין הפוליטי בישראל. הפלתו עלולה לבשר מפלה של הימין כולו וחזרה לעבר הסוציאל-דמוקרטיה ההיסטורית, שבעמל רב נחלצה ישראל ממלתעותיה, ובסבירות גבוהה, להחזיר את האליטה הישנה לעמדות הכוח שלה. אלא שהפעם גם הימין מבין זאת ובולם ויבלום את המהלך, גם כשאיננו שבע-רצון באופן מלא מתפקודו של נתניהו.
ימין המבקש להיות בפועל חלופה אמיתית לאליטה הישנה, חייב לממש את תוכניותיו החוקתיות של נתניהו ושותפיו - איתו או בלעדיו - בנחישות רבה. עליו להשיג לגיטימציה ציבורית באמצעות הכרעה בהליך בחירות דמוקרטי "נקי", פתוח וחד-משמעי. הפלת נתניהו בבחירות הקרובות איננה בלתי-אפשרית, או אפילו בלתי-סבירה,
5 על-רקע כשלונו בניהול הפנימי של משבר הקורונה,
6 שהוביל לסגרים מיותרים, להיקף גבוה של תפוצת המחלה, לגידול בנזקים ולפגיעה חמורה באמון הציבור בממשל המרכזי. כשל אחרון זה, מעצים את חולשתו הקבועה, בנושאי הפנים בפעולותיו כראש ממשלה לאורך כל הקריירה.
לקח חד-משמעי העולה מפרשה זו הוא שאין להעמיד רו"מ מכהן למשפט ויש לדחות ללא התיישנות את הליכי החקירה והמשפט למועד בתום כהונתו. כמו-כן חובה להגביל את משך הכהונה הרצוף של רו"מ לשתי קדנציות של 5 שנים בלבד כל אחת.
7 ממשלה שאיננה ממשלת-ימין, תהווה כשלון פוליטי חמור לימין ותסכן רבים מההישגים שמימש בימי שלטון נתניהו. חרף זאת, בסקרי דעת קהל של הזמן האחרון, מסתמן שבבחירות הקרובות עשוי להיווצר כורח לאחד את מחנה הימין סביב מנהיגות פחות ספקטקולרית אבל גם פחות שנויה במחלוקת, בכדי להרכיב ממשלת ימין יציבה.
8 כאשר השמאל הישראלי נמצא בדעיכה פוליטית ודמוגרפית, בחירה מחודשת של נתניהו הופכת לגביו יעד אסטרטגי לתקיפה, ולו גם בשיטה אנטי-דמוקרטית, שמטרתה לבלום את ההגמוניה המתהווה של הימין. איום זה של השמאל חייב לעורר בגוש אינסטינקט התגוננות חד וחריף, שיתבסס על תודעה מוצקה שאין לאפשר לו להצליח. גם מי שמתנגד לרה"מ אישית, חייב לראות ביעד זה אינטרס עליון לשימור אמיתי של דמוקרטיה ישראלית נורמטיבית, ערכית ומוסדית. שכן, ריסוק ערכי-יסוד, דוגמת הציונות, הפרדת רשויות הממשל, או התיישבות בא"י רבתי, הוא מסד ליצירת סכנה קיומית.
דרישותיה של משפחת נתניהו מאתר וואלה היו מגעילות 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
