להצית סיגריה בשפם אמריקני

בימים הרחוקים ההם של רפובליקת ויימאר, כאשר גרמניה נראתה כערש התרבות אבל החלו לנבוט סממני האינפלציה שהסתיימה בנאציזם, שוטטו שני ענקי הספרות העברית חיים נחמן ביאליק וש"י עגנון ברחובות הומבורג. באותה עת נרשמו כבר פשיטות רגל של גרמנים, שנאלצו למכור את בתיהם בזול, ויהודים קפצו על המציאה וקנו. ביאליק נראה מודאג. הוא הסביר לעגנון הצעיר כי הדבר דומה לאדם (גרמני) שאש אחזה בפניו ושכנו (יהודי) הצביע על שפמו הבוער וביקש להצית ממנו את הסיגריה שלו.

נדרשתי לאותו מעמד המופיע אי-שם בספרו של חיים באר "גם אהבתם, גם שנאתם" לנוכח סיום הפרק החריג ביחסי ארצות הברית עם ישראל תחת הנשיא המתועתע דונלד טראמפ. במובנים מסוימים הדליקה מדינת היהודים בהנהגת בנימין נתניהו את הסיגריה שלה על שפמם של האמריקנים (אם כי אני מקווה ומאמין בכל לבי כי במעצמה שהייתה דמוקרטית מיד בהיוולדה ב-1776 לא תהיה התדרדרות מהסוג שפקד את גרמניה במאה ה-20).

טראמפ היה הזדמנות לישראל. אולי יותר בגלל האוונגליסטים מאשר יהודי אמריקה. זכינו להטבות. גם שילמנו ביוקר. היחסים עם המפרציות הם הישג של ביבי, אף שבמחיר אותו ניסה להסתיר מאיתנו של הצטיידות מדינות אלה במטוסים כה חדישים. גם העברת השגרירות האמריקנית לירושלים הייתה הישג היסטורי בעל חשיבות סמלית ניכרת.

אך היה ביחסים האלה גם משהו מהדלקת הסיגריה או הנייר היהודי מהשפם האמריקני הבוער. הבולטות של פטריוט אוהב ישראל שתרם לה כה רבות כמו שלדון אדלסון תשמש בעתיד הלא רחוק את האנטישמים בארצות הברית. גם התנהלותו של השגריר דייוויד פרידמן, שלא הפנים בתמיכתו הברוכה בישראל את המלצת מיכה הנביא "והצנע לכת". יותר מדי יהודים הקימו רעש במרכז הבמה¹.

בראש הפרק תשלם ישראל מחיר מופקע על הופעתו האנוכית של ביבי בקונגרס האמריקני ב-2015 מאחורי גבו של ברק אובמה מפני שראש הממשלה לא הבין את הרגישות של הנשיא הדמוקרטי לפעילות הישראלית מאחורי גבו. לביבי היו הישגים בתקופת טראמפ. אך היה לו גם נצחון פירוס². הוא גרם לטראמפ, שביסודו התנהל כבדלן, לבטל את הסכם הגרעין עם אירן לטובת הריק, הכלום. מה התועלת?

מוסכם כי יש פגמים רבים בהסכם שעשה אובמה עם אירן. הוא בכלל טיפל בנושא כמי שכפאו שד. אבל ההסכם הזה היה טוב ויעיל מן ההפקר ששרר קודם לכן. אילו ביבי שיכנע את טראמפ לא רק לבטלו אלא לנקוט צעדים מעשיים להדחת משטר האיאתולות - היו שניהם ראויים לפרס נובל. אך לא זה מה שאירע. הם החדילו את היתרונות הלא מעטים שיש בהסכם בלי להרחיק את אירן מן הנשק הגרעיני אלא להפך, שחררו אותה מחובת הריסון. קפצו מהמטוס בגובה של 14 אלף רגל וקיוו להרכיב על גופם את המצנח בעודם מרחפים באוויר. במצב זה היה עדיף להשאיר את ההסכם עם אירן על-כנו. על כך ביבי לא יספר במסע הבחירות שלו.

עתה קיימת האפשרות כי ג'ו ביידן הנכנס לתפקידו כנשיא ה-47 של ארצות הברית יחזיר את הגלגל לאחור. הוא כבר החל לדבר עם טהרן, והיעד הוא לחזור להסכם שבוטל בתוספת שינויים קלי ערך. כך ייאלץ ביבי ללמוד סוף-סוף את הכלל שהוא כה מרבה להתעלם ממנו במהלך הקריירה שלו - "תפסת מרובה לא תפסת". הוא הצית הישג זמני מהשפם האמריקני, וביוקר.

כך או אחרת אמריקה היא בת הברית הגדולה של ישראל בהיסטוריה. ביידן תומך עקבי במדינת היהודים. בהיכנסו מחר לבית הלבן ראוי ללוות אותו בברכה הקלאסית - God bless America.