סאטירה לשעת לילה מאוחרת

מבעד לצלילי הטירוף שבקעו מהמסך בזמן שידור הפרק הראשון של "חיות פשע", אפשר היה לשמוע גם צליל חד של קול מתכתי משהו. היה זה נפילת האסימון של קברניטי ערוץ ביפ שהבינו כנראה שאפשר בכל זאת למלא את שעות השידור שניתנו להם גם מבלי ללעוס בפעם המי-יודע-כמה את הפרקים המוכרים של סיינפלד, חברים וסאות'פרק. מילא רבי-המכר הקומיים האלה, אבל מה לנו ולהקרנות חוזרות ונשנות של מופעי הסטנדאפ של חובבים אמריקנים שטובים מהם אפשר למצוא בכל מועדון נידח בדרום תל אביב.

שלא נתבלבל לרגע. ממש לא בטוח שמה שקיבלנו אתמול מ"ביפ" הוא כאן כדי להישאר, ועוד יותר מזה - הוא ממש לא היה פשוט לעיכול. אלה היו 40 דקות של יצירה פסיכודלית שבסופן אינספור מסקנות מנוגדות שמתקבלות על הדעת. יהיה מי שיקום בזעם מהכורסא ויפטיר לעבר הטלוויזיה: "מי האידיוט שאישר את הדבר הזה לשידור?", אחר וודאי יתרווח על הספה עוד דקות ארוכות מנחת ובמבט עורג ילחש על האוזן של הצופה שלצידו: "גאונות". האמת? אפשר להסכים עם שניהם.

לטובת המיעוט מביניכם שביום שישי ב-23:00 בערב המאוחר לא נוהג לצפות בביפ, רק נספר שבבשורה החדשה של הערוץ מככבים אבי ויגאל, שני אנשים המחופשים לעכבר ולנמר, שמוצאים עצמם עמוק בעולם הפשע המקומי.

עלילותיהם של שני הטאלנטים האלה - שהסביבה מקבלת בטבעיות מוחלטת את התחפושות שלהם - מופיעה כפלאשבקים ממוחו של מאור כהן, הלוא הוא משה קקון שמתייצב לחקירה אצל גל זייד, שמגלם את דמותו של רפ"ק (בדימ.) כץ. ככל שהחקירה נמשכת היא הופכת להזויה יותר ויותר, ובמהלכה מלביש החוקר את הנחקר בבגדי אישה, מצמיד לו אלקטרודות לפטמות, מנסה לקנות את ליבו בעזרת דברי אהבה ולבסוף גם סועד איתו ארוחת ערב רומנטית. במילים אחרות, דמויות כמו רנו פסקל נראות פתאום ממסדיות כמו חיים יבין.

יש, כאמור, שתי דרכים לצפות במחול הטרוף הזה: אפשר לשבת עם כמה בקבוקי בירה, לעשן משהו ולהתייחס אל "חיות פשע" כאל קומדיה סטלנית טיפוסית, משהו בנוסח: "תראה ת'עכבר המדבר הזה. קרועים לגמרי החבר'ה האלה". מי שיבחר באופציה השנייה יגרד את פדחתו בדאגה, לפעמים במבוכה, כשינסה להבין במה מדובר.

הרי אם כבר הבנתם שמאור כהן הוא טיפוס מאוד מגניב, ואחרי שהתרגלתם לבובות המדברות ולדמות הגרוטסקית שמגלם גל זייד, "חיות פשע" היא לא קומדיה במובן הקליל של המילה.

הישראליות שבה וטענות הקיפוח שמשמיעים העכבר והנמר, כאילו מנסות לצעוק: "תראו אותי, אני סאטירה". ככה למשל, כבר בדקה הראשונה אנחנו מוצאים מולנו איש חיזבאללה שטוען באוזני שוטרים אלימים שהם לא למדו שום דבר ממשנתו של ישיעהו לייבוביץ'. "הכוחנות שמופעלת בשטחים", הוא אומר, "תחזור לישראל כמו בומברג".

מהפרק הראשון עדיין לא ברור באיזה כיוון בדיוק מתכוונים לצעוד קקון, כץ, אבי ויגאל. יכול מאוד להיות שעתידם להיבלע כהזיית פרינג' בלתי-מובנת. מצד שני, אולי צומח לנו קאלט מתחת לאף ועוד יותר מזה, ייתכן שהסאטירה הישראלית ניצלה על-ידי שני חבר'ה מגודלים בתחפושות של עכבר ונמר.