ארץ ירוקה ופורחת

קסם

אני אוהב מאוד את הגליל ואת הגולן, ובעיקר, בחורף ובאביב, כשהם ירוקים, פורחים, ומשמחים את לבי. לפני כעשר שנים שהינו זוגתי ואני בצימר ביישוב מתת בצפון הגליל העליון, והחוויה הנהדרת נחקקה בזיכרוננו, ותכננּוּ לשוב לשם. מתת נמצא כחמישה ק"מ דרומה לגבול לבנון, בלב יער אלונים, ויש ממנו תצפית מרהיבה על האזור כולו ומע̤בר לו.

כמה עיכובים מטעמי בריאותי מנעו את ביקורנו. לפני כמה שבועות החלטנו לתקן את המעוות. טלפנתי לכמה צימרים במתת, וכיוון שאני נכה, ומתקשה לטפס במדרגות, התעניינתי רק בדבר אחד: האם הצימרים נגישים. התשובה הנחרצת - "אין במתת צימר בלי מדרגות"! אכזבה אותי, והחלטתי לטלפן רק לעוד צימר אחד במתת.

הילה הסבירה לי, כי גם אל הצימר שלה מובילות מדרגות, וכמעט טרקתי את הטלפון מרוב אכזבה. "אני נכה, ויש לי קשיי הליכה", אמרתי. הילה שינתה את טון דיבורה, וסיפרה לי על "הקומה העליונה" - צימר נוסף שלה, שנגיש גם לכסאות גלגלים. למרות שאיני מתנייד, תודה לאל, על כיסא, התלהבתי.

נסענו למתת במזג-אוויר קודר ובגשם-לפרקים (כלומר, למגבים ניתנו גם תקופות מנוחה), ונהנינו בדרך מגליל ירוק ופורח. קידה שעירה צבעה את הדרכים בצהוב לוהט, ולצדי הדרכים ראינו פריחות של עצים אחרים - לרוב ורדניים (שקד, אפרסק ועוד), אך גם של קטלב ושל מורן החורש. עינינו חגגו, והיינו מאושרים. אין כמו ארץ ירוקה ופורחת.

מתת בנוי על הר, ו"הקומה העליונה", כמו הצימר, שהיינו בו לפני כעשור, בנויה על שפת נחל. מימִינוֹ מצודת טיגרט, שהקימו הבריטים כשערביי ארץ-ישראל החלו להתפרע (בשנת 1936), ומולו יישובי קו הגבול עם לבנון, שנמצא בטווח ראייה בעין בלתי-מזוינת. בהמשך - הר אדיר, שנשקף ממנו נוף נפלא של אזור הגבול, כולל נקודה 105, שבה נחטפו שני החיילים, ובעצם החלה מלחמת לבנון השנייה. הדרך משם קצרה לסאסא, לגוש-חלב (ג'יש), לחורפיש וגם לצפת.

כמובטח, הגישה ל"קומה העליונה" נגישה על גבי גשרון, שנמתח מהכביש למרפסתו המופלאה, שממנה יש תצפית נהדרת צפונה, וגם החרמון נשקף ממנה. לצימר יש חדר שינה, חדר אורחים, חדר אמבטיה ומטבחון מצויד היטב - כולל מקרר קטן, כירה חשמלית, תנור (טוסטר אובן), מחבת, צלחות, קערות, כוסות, ספלים וסכו"ם. בהתאם למזג-האוויר, מקר̤ני החימום פעלו, ובנוסף להם יש מזגן, שהפעלנו לפי הצורך (בעיקר, בלילות).

בחדר האורחים כמה שולחנות עבודה (שמצוידים בעפרונות צבעוניים ובצבעים לילדים ולחובבי ציור), ספה רחבה, כמה כורסאות ושולחן אוכל. האטרקציה - ספרייה עשירה ומגוונת, שמצאתי בה עניין רב. בצימר מפוזרים הרבה פסלוני פילים וינשופים, שמוסיפים לאווירה הנינוחה. העדר ג'אקוזי בצימר מצא חן בעינינו. המרפסת הרחבה מאוד מוצלת ומצוידת לימים חמים יותר בספה, בשולחן ובכסאות.

"הקומה העליונה" נועדה אך ורק לצמחונים ולאוכלים אוכל כשר, הבהירה הילה, וכיבדנו את רצונה בלי שום בעיה, למרות שאנחנו קרניבורים. כך, כל מחשבה על מנגל משפחתי (עליי להודות: המרפסת מזמינה מחשבות כאלו) נמוגה באִבּה.

השהות הנעימה ב"קומה העליונה" הייתה חוויה נפלאה, שהוסיפה להרגשתנו, שנטמענו בנוף מקסים. בקיצור - למי שמתקשים, כמוני, בהליכה, ולבריאים גם כן - "הקומה העליונה" הנה מקום אידיאלי (גם למשפחה) ולא יקר. אם חסרה לכם לעיסת בשר - יש מסעדות קרובות בגוש-חלב (ג'יש) ובחורפיש. לצמחונים ולטבעונים - יש במתת מי שיספקו ארוחות לפי הזמנתכם. למיטב ידיעתי, יש גם מי שיספקו ארוחות בשריות, אך כבדו את המארחים, והשאירו את המקום צמחוני וכשר. שהינו ב"קומה העליונה" שלושה לילות בסוף-שבוע, והתקשינו להיפרד מהמקום. הנופש היה קצר מדי, לטעמנו.

כנאמר לעיל, מתת הנו מקום נהדר. בוקר אחד החלטנו לא לצאת לדרכים, כמתוכנן, אלא לשוטט ברחבי היישוב. פעם היינו עושים זאת עם מגדיר צמחים. כיום ניתן להשתמש בד"ר גוגל, אך אני מעדיף לשמוע את אשתי האגרונומית, שמכירה את רוב צמחי ארץ-ישראל אישית, ויודעת לספר עליהם, בנוסף לשאר כישוריה. כך, היו לי כמה שעות של הליכה נינוחה, מהנה ומחכימה ושל זוגיות מהנה בכבישי היישוב, שבמהלכן נחשפתי לצמחים שלא הכרתי (למשל, נורית צהובה, שלא הצלחנו לברר את שמה המדויק, וגביעונית הלבנון), לעצים, שאני מכיר מנעוריי, למזיקים ולמטפסים שונים. מתכנני מתת ופרנסי היישוב דאגו לא לפגוע שלא לצורך בנוף הטבעי, והתוצאה - ביישוב יש שפע מקסים של עצים, פרחי-בר וצמחים, שמרנין את העיניים ואת הלב.

תענוג

הדרך לטיול עברה דרך חיפוש אטרקציות בצפון הגליל העליון ומסעדות סביבן. אחת מהן הייתה בלי-משים "אִבתִסאם פארס, אירוח דרוזי וסדנאות אוכל" בכפר הדרוזי חורפיש. זה היה ממש בסוף הסגר, וטלפנו כדי לוודא שהיא מקבלת אורחים. הדרך לביתה של אבתסאם משולטת, ודורשת מיומנות בנהיגה ברחובות הצרים (הדו-סטריים) של הכפר, ועוד יותר - בחניה.

כשהגענו לחצר של אבתסאם, היא אירחה חבורת נשים בפינה אחת של החצר. הושיבה אותנו בפינה אחרת, ומזגה לנו קפה נהדר ותה מצמחי גינתה. המתנו עד שתסיים את אירוח הקבוצה, ואז ניגשו אלינו אבתסאם ובעלה, והזמינו אותנו להתיישב אל שולחן ערוך. חיכינו רגע לארוחה, שהתבשלה בו-במקום, עם בואנו, וההפתעה הייתה אדירה: שפע של מאכלים דרוזיים נחת על שולחננו, שימח את עינינו והזכיר לי את האמרה הידועה, "אוכלים - בעיניים".

היו שם (לא לפי סדר הופעתם עלי שולחננו) מקלוּבָּה (מאפה אורז עם נתחי עוף ועם ירקות, שקושט בפלחי שקדים ובגרגרי חומוס), עלי גפן ממולאים באורז, עלי כרוב ממולאים באורז, חלמית (חוּבּ̤יזָה) מבושלת, עולש (עילת') מבושל, כרובית מבושלת בטחינה, פלפלה (בורגול עבה מבושל עם בצל, עם רסק עגבניות תוצרת בית ועם פלפל - הנחשב ל"אוכל לעניים"), סלט ירקות, זיתים (ירוקים ושחורים) כבושים ברוטב מדהים וקציצות בשר מבושלות בטחינה. אם שכחתי מישהו מגיבורי השולחן - עמו הסליחה. לא שכחנו לאוכלו. לפי אבתסאם ובעלה, האוכל כשר בהשגחת רב, והוא חגיגה אמיתית, שנהנינו ממנה מאוד. את הארוחה ליוו מים קרים ולימונדה תוצרת בית, שלשמחתנו, הומתקה רק קלות.

אכלנו, שבענו וכמעט לא הותרנו פירור, ואז הגישו לנו אבתסאם ובעלה קפה ותה, שלוו בעוגיות מעמול וב"עוגה צהובה" - מין חביתייה מקמח וממים, שספוגים בה תבלינים שונים. משפחות דרוזיות נוהגות לחלק עוגה צהובה על-מנת להודיע על חתונה קרובה. זוגתי, בשלנית מעולה, אמרה, שהעוגה הצהובה מזכירה את הצ'אפטי ההודי בצורתה ובדרך הכנתה.

תוך ארוחתנו הגיעו זוג ומשפחה, ונמצאו להם פינות בחצר הנפלאה ורחבת-הידיים של משפחת פארס. מניה וביה שמענו, שמישהי ביקשה ארוחה צמחונית. לפי מה שקיבלנו ולפי מה שראינו ושמענו, היא הייתה מרוצה ביותר, כמונו.

כשסיימנו את ארוחתנו, הצטרפה אלינו אבתסאם. שתינו יחד קפה, והחמאנו לה מאוד על הארוחה הנפלאה. ואז הגיעה ההפתעה הגדולה - היא ביקשה על הארוחה הטובה והגדושה רק מאה שקל לאיש. זה סכום זעום לעומת החוויה הטעימה והנהדרת, שהכינה לנו. שילמנו ב"ביט", הוספנו תשר נאה, וחזרנו ל"קומה העליונה" שבעים וטובי-לב.

סיכומים

אזהרה - החצר של משפחת פארס אינה נגישה! כעשר מדרגות מורידות אתכם מהכביש אליה. יש מעקה, שאפשר להיסמך עליו, אך הוא נועד רק לגבוהים, כיוון שאת המדרגות מקשטים עציצים רבים.

במהלך טיולנו נוכחנו, שרבים מהעסקים העדיפו תשלום במזומן, או ב"ביט", ולא בכרטיסי אשראי. אפשר להמתין עד שהארוחה תוכן על קפה ועל תה בחדר ליד קמין, ולא בחצר הפתוחה. השירות יעיל, אדיב וחייכני. אבתסאם ובעלה דאגו להסביר ממה עשויה כל מנה, ולספר על הפולקלור סביבה. השירותים נעימים ונקיים, כפי שצריך.

פגישה מחודשת

הר מירון הנו זיכרון נעורים חביב. כשהייתי בתיכון, התנדבתי עם שאול, חברי, לעבוד בחופשת סוכות בבית-ספר שדה, שניהל אז יואב שגיא המיתולוגי; וזו הייתה חוויה מעצבת. גרנו באוטובוס ליד האוטובוס של משפחת שגיא, ויצאנו כל בוקר לעבודות - שמירת נוף ושמירה על ניקיון השמורה ומערת פער ליד סאסא.

הגענו להר מירון, וזו הייתה פגישה מחודשת, כיוון שלא זכרתי את המקום. עלינו עד כמעט לפסגתו, ואפילו ניסינו ללכת לחורבת בק - שריד לניסיון התיישבות בהר הגבוה ביותר בארץ-ישראל המערבית - שפעם הייתי בו הרבה פעמים. התברר, שהמסלול אינו מתאים למתקשים בהליכה. עדיין נהנינו מאוד מהצמחייה העשירה - עצים שונים והרבה פרחים - כולל כלניות בכמה צבעים. נוף מרהיב אחרי חורף גשום, שהיטיב עם האדמה.

מצפה חי

הר אדיר נמצא כמה דקות נסיעה ממתת, והוא מבטיח תצפית אדירה על סביבתו מרום של כאלף מטר. הדרך לפסגה מתפתלת, ועשירה בצמחייה אופיינית לאזור - אלונים, קטלבים והרבה קידות שעירות.

ליד הפסגה הוקם מצפה לזכר הנופלים במלחמת לבנון השנייה, שכולל מרפסת נעימה. על המעקה כמה מפות של אזורי התצפית. כך, יכולים המטיילים להתמצא במרחב. בתוך המעקה משולבים לוחות מתכת, ובהם נחקקו שמות הנופלים במערכה. מערכת קול משמיעה הסבר על המערכה, ומקשרת בין שלטי ההנצחה למפות ולנוף. הגבול עם לבנון ברור. הושט היד וגע בו, וכמותו נקודה 105, שבה התחילה המערכה כשחיזבאללה ארב לסיור צה"ל, וחטף שניים מאנשיו.

הרעיון מקורי, וראוי לשבח. שביל נוח להליכה מוליך ממגרש החניה אל המצפה, וכשהגענו אליו מצאנו בו זוג מטיילים וזוג, שאכל בנחת את ארוחת הבוקר שלו על מחצלת, שנפרסה על מרפסת התצפית. לדעתי, שני הזוגות ואנחנו הגשמנו את הרעיון של מצפה חי, המקשר בין הנופלים במערכה לבין החיים.