איזו שמחה. איזה אושר. סוף-סוף הצליחו הפלגים הקיצוניים במדינה ליצור איזו שהיא אחדות, לשבת יחד בממשלה. ותודה מיוחדת ל
יאיר לפיד שלמען האחדות היה מסוגל לוותר על הקדנציה הראשונה כראש ממשלה. אין זה דבר של מה בכך ולא כל אחד היה מסוגל לעשות זאת. מאז ילדותי אני זוכרת פילוג, ולא רק פילוג, אלא שנאה. שנאה איומה. שנאה יוקדת.
כדי להסתתר מהשנאה הזו היה על אבי, איש אצ"ל, לרדת למחתרת פרטית. רק בזכות העובדה שהתחתן עם אמי, שהייתה שייכת ל"זרם הנכון", ל
מפלגת מפא"י שהייתה אז בשלטון, יכולנו לקנות דירה בשיכון מעונות עובדים בפתח תקוה, ובזכות זה יכול היה למצוא עבודה. אומנם לא מצא עבודה שהתאימה לכישוריו, אבל בכל זאת יכול היה לפרנס את המשפחה.
למרבה המזל, לא חוויתי את השנאה הזו בבית. מעולם לא שמעתי ויכוח פוליטי בבית, למרות שאבי היה חרותניק שרוף והיה לוקח אותי ואת אחותו לעצרות של בגין בכיכר העיר. אמי לא אמרה על כך דבר, והדברים הוחלקו בשקט. אבל האווירה הכללית במדינה תמיד הייתה אווירה של קיטוב פוליטי. אנשים נמדדו ונשקלו לפי השייכות הפוליטית שלהם.
בשנות ההתבגרות שלי למדתי בכיתה עם בנות שהשתייכו לשומר הצעיר, והן "סחבו" אותי לתנועה. האמת שחיי השיתוף שבקיבוצים, אליהם נסענו למחנות עבודה, מאוד מצאו חן בעיני. חיי הפשטות, העבודה, ובעיקר השמחה שבפשטות ובעבודה הזו כבשו אותי, ונעשיתי מה שנקרא "שמאלנית", ואחר כך פעילה די מרכזית במפלגת מרץ.
כמובן שזה לא עבר בשקט בבית, אבי לא ממש כעס, הוא התבונן בי בהשתאות מהולה בסלחנות ובביטול, ואמר לי שאיני מבינה מה שאני עושה. לזכותו ייאמר שמעולם לא הכריח אותי להשתתף בפעילויות של תנועת הנוער בית"ר או להצביע למפלגת "חירות", אבל היה ברור לי שהוא מצפה שאעשה כך. אבל לא יכולתי להתכחש למצפוני ולמה שהאמנתי בו, ולכן שנים רבות השתייכתי למה שנקרא "השמאל" במדינה שלנו. זה היה כרוך בהרבה ויכוחים, הרבה שמיעת השמצות, הרבה מלחמות, אבל הרגשתי שזה כדאי, כי זה מה שאני מאמינה בו.
פירות נפלאים
לימים, לאחר שראיתי שהשתתפות במפלגה שחורתת על דגלה את האמת, השוויון והאחווה אינה מעידה בהכרח על כך שחברי המפלגה אכן פועלים באחווה ובשוויון, ומכיוון שבערך באותו זמן החלה הקבלה לחשוף את מהותה בפני, החלטתי לפרוש מהחיים הפוליטיים ולהקדיש את רוב זמני ליצירה, לכתיבת שירה וללימוד קבלה.
ההחלטה הזו הניבה פירות נפלאים, שכן לימודי הקבלה מדגישים את האחריות האישית שיש לכל אדם על גורלו, ולכן כמובן על אישיותו. כלי הקבלה מאפשרים לנו לעבוד על התכונות השליליות שלנו ולשנות אותן ולחזק את התכונות החיוביות. אין ספק שהפכתי לבן אדם שלם יותר, שלו יותר, מאמין יותר, וטוב יותר.
התרחקתי מאוד מעולם הפוליטיקה מכיוון שמניסיון העבר שלי ראיתי שיש לכך השפעה רעה מאוד על האישיות שלי. המריבות והסכסוכים הבלתי פוסקים בתוך התנועה ומחוצה לה לא הוסיפו לי בריאות, בלשון המעטה. לכן כל כך שמחתי היום לקרוא בעיתון שסוף-סוף יש לנו ממשלה שמאחדת בתוכה את כל הקצוות הפוליטיים. ולא רק זה - בפעם הראשונה תהיה ממשלה שמכילה בתוכה גם מפלגה ערבית!
זו ממש היסטוריה, ואני מאוד מקווה שהממשלה הזו תוכל לרכך את הקצוות הפוליטיים, שאנשים יבינו שכולנו בסך-הכל בני אדם, שכולנו רוצים לחיות טוב ובשלום, כולנו רוצים עתיד טוב יותר לילדים שלנו. סוף-סוף הסכימו האנשים לוותר קצת על האגו שלהם ולשבת עם אנשים שחושבים אחרת מהם, לנסות להנהיג את המדינה על-פי רצון אזרחיה, ולא על-פי רצון האגו שלהם. מי ייתן ואכן ישכילו האנשים שיושבים עכשיו בממשלה לשים את צורכי העם, צרכי האזרחים בראש מעייניהם, ויוותרו על מלחמות האגו, ויצליחו להצעיד את המדינה אל עתיד טוב ויפה יותר. אמן, כן יהי רצון!
