|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המסר לנתניהו הוא כזה: הצוללות מונחות על המדף וניתן בכל רגע לשדרג את דחיפות הפרשה ולהחליט מיידית על הקמת ועדת חקירה. כל פוליטיקאי באשר הוא לא יוותר על איום בשימוש בתותח הזה כדי להרגיע את יריביו - בוודאי כשהיריב הוא בנימין נתניהו
|
נתאר כאן איך הממשלה הפכה את פרשת הצוללות לכלי פוליטי להשגת מטרות שבינן לבין הצוללות אין דבר וחצי דבר. יאיר לפיד דיבר כזכור בדם ליבו על פרשת הצוללות באלה המילים: "אני רואה את הניסיון למוסס ולהעלים את פרשת הצוללות. לא ילך להם. לא ילך להם מפני שלא מדובר בסיפור פוליטי. מדובר בצה"ל... כשמדובר בצה"ל ומפקדיו, לא יכול להיות שלא תהיה חקירה מקיפה עד שנדע את האמת, את כל האמת". והיום, כשהוא ראש הממשלה החליפי ושר החוץ, מסביר לנו לפיד את ביצועי הממשלה כך: "יש עוד דברים שלא קרו. הגבלת כהונה, ועדת חקירה לצוללות, סיוע לעצמאים, רשימה די ארוכה. הסיבה לכך שהם עוד לא קרו, היא שעבר רק חודש. יש לנו משימות גדולות, ועדיף לעשות הכל מסודר ויסודי". לכאורה הכל בסדר. יאיר לפיד לא שכח את הצוללות. חכו עוד קצת כי יש "רשימה די ארוכה" ויש "משימות גדולות" וגם תורן של הצוללות יגיע. אבל כל בר דעת מבין, שהקמת ועדת חקירה לצוללות - בוודאי לאור דבריו החד-משמעיים של לפיד - היא מסוג הדברים שאינם סובלים דיחוי. מקל וחומר כשישנם תצהירים מפורטים של קצינים בכירים המצדדים בחקירת הפרשה, וגם שר הביטחון דוחף להקמה מיידית של הוועדה. עצם הדיחוי והסחבת עלולים להעיד שמדובר כביכול בעניין לא ממש חשוב, וככל שעובר הזמן העניין אף הופך למגוחך. גם ציבורית העניין עלול להתמסמס עם חלוף הזמן ולא יהיה ניתן להסביר את הסחבת. ובכן, כמה זמן נמתין לוועדת החקירה המיוחלת? התשובה ברורה: עד שהפריץ ימות או שהכלב ימות - לא רגע לפני כן. ועד אז יהפכו הצוללות לכלי ניגוח פוליטי לאיים על נתניהו ולהזהיר אותו: אל תפריע לנו בעבודה ותתנהג יפה, ולא - תחטוף צוללת בין העיניים. במילים אחרות, המסר לנתניהו הוא כזה: הצוללות מונחות על המדף וניתן בכל רגע לשדרג את דחיפות הפרשה ולהחליט מיידית על הקמת ועדת חקירה. כל פוליטיקאי באשר הוא לא יוותר על איום בשימוש בתותח הזה כדי להרגיע את יריביו - בוודאי כשהיריב הוא בנימין נתניהו. וכאילו כדי להצדיק ולגבות את הסחבת של הממשלה - הנה גם הרחוב נרגע באורח פלא, ואלה שהפכו עולמות להקים ועדת חקירה - כמו בוגי יעלון או המפגינים עם החביות דמויי הצוללות - נפלו פתאום טרף לבטלנות. לפיד הבטיח לנו כאמור "שלא מדובר בסיפור פוליטי". גם אם כך היו פני הדברים - הזמן והנסיבות הפכו את סיפור הצוללות לסיפור פוליטי מובהק, ומשכך - יש להפיק מהצוללות את מירב התועלת הפוליטית - עד שהן יחלידו ויושלכו למגרש הגרוטאות. הנה כי כן, קשה להאמין אבל זה המצב: הממשלה אוחזת בכלי נשק משפטי רב עוצמה כנגד ראש האופוזיציה, וביכולתה להפעיל את כלי הנשק הזה כנגדו על-פי שיקול דעתה - כמו הייתה פרקליטות. |
| תאריך:
|
13/07/2021
|
|
|
עודכן:
|
13/07/2021
|
|
יוסי דר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יוסי מזרחי
|
13/07/21 15:41
|
|
|
|
|
|
עובר אורח
|
13/07/21 19:08
|
|
בשנת 2017 הוציא המינהל האזרחי צווי הריסה לכל המבנים הבלתי חוקיים שהוקמו על-ידי כ-180 בדואים שפלשו לאדמות מדינה בחאן אל אחמר. בג"ץ אישר שוב ושוב את צווי ההריסה והורה לממשלה לבצע אותם.
|
|
|
|
|
קיבלתי הודעה המיוחסת לעיתונאית הנמרצת והאמיצה אורלי ברלב כי בימים 24-23 ביולי תיפתח תערוכה בשם "עם חופשי בארצנו" בכיכר רבין בתל אביב. בהנחה שזה אכן מיזם של ברלב אני קורא לכל אזרחית ואזרח - גם מי שזלזלו בהפגנות, ואין בלבי עליהם - לא לוותר לעצמם ולהתייצב שם.
|
|
|
|
|
כשם ששייכספיר הרחיק את עלילות הדרמות שלו לארצות ותקופות אחרות, כך נקט ברטולד ברכט בביקורת החריפה והנועזת שלו כנגד השחיתות והמלחמות במחזה מעגל הגיר הקווקזי כשמיקם אותו הרחק בקווקז. את סיפור משפט שלמה מהתנ"ך הלביש באיצטלה של משפט הריב בין שתי נשים (יובל מונק וזוהר ברוק) על זכות האימהות שלהן על תינוק. הרקע – מלחמה בין שני עמים על ממלכה אחת. והריב מי יזכה באדמה: אלה שישבו בה, נוצחו, הוגלו וחזרו, או אלה שנכנסו והתיישבו באדמה לא-להם ו"התרגלו" לגור בה.
|
|
|
|
|
השלווה והרוגע, הנעימות והרוך בקולות העולים מקרב הפרשנים והמגישות, מהפאנלים, מהמראיינים כל כך נעימה, כל כך קטיפתית ורכה, כל כך מרגשת, כל כך חומלת, כל כך מפרגנת, כל כך ממכרת, שיח החלום והתקווה של כל מרואיין.
|
|
|
|
|
הקהל הישראלי נחשף לאחרונה למונח שכל אנשי הטכנולוגיה מכירים מקדמת דנא BOOSTER. הפירוש המילולי של המונח הוא מגבר, מאיץ, זריקת עידוד רפואית או מורלית, השלב הנותן לטיל את ההאצה הדרושה, שיפור התדמית העירונית וכו'. אבל במקביל יש יותר ויותר אישים הטוענים שגם מדינת ישראל זקוקה לבוסטר, לזריקת עידוד, שתקפיץ אותה מהמסלול המסוכן שבו היא נמצאת למסלול שיביא אותה לעשיריית המדינות הכי משגשגות כמותית, ערכית ואתית בעולם, שמרבים לדבר עליהן - המודל הנורווגי, השוודי, הדני, הפיני, הסינגפורי, הניו-זילנדי, השוויצרי. השמרנים בקרבנו ינופפו במדדים של תמ"ג, חוב לנפש, שכר ממוצע, גאות בבורסה וכו', אך הוכחתי לפני כמה שנים לראשונה שישראל מפגרת אחרי מרבית המדינות המפותחות במדד המורכב מחמישים מדדים כמותיים וערכיים, שהוא המדד האמיתי למדידת השגשוג של מדינה, והכולל פרט לתמ"ג, חדשנות וכו' גם מדד אי-השוויון, העוני, הדמוקרטיה, שוויון מגדרי, חופש אישי וכלכלי, ביטחון חוץ ופנים, חינוך, בריאות, רווחה...
|
|
|
|
|
