מקרר

על המדרכה ליד בית רולאדין באזור התעשיה של קדימה נתקלתי במקרר, שהציב האיטליז A Meat בחזיתו, ועליו שלט, הקורא לנצרכים להיעזר באיטליז למלא את מחסורם. איני יודע כמה זמן עומד המקרר במקום, וכמה אכן הסתייעו בנדיבות-לבם של בעלי האיטליז. מכל מקום אני מעריך מאוד את המעשה הנדיב. ראוי, שיהיה דוגמה לאחרים, העוסקים במזון.

מגוחכת

הקרב הנוכחי בין רינה מצליח, מגישת התוכנית "פגוש את העיתונות" בחברת החדשות, לבין הליכוד על מינוי דובר בית הנשיא הדגים שוב את העובדה, שהיא תלמידה ראויה של אבות השידור הטלוויזיוני בקוריאה הצפונית, ולא עיתונאית. היא יושבת באולפן הטלוויזיה לא כדי לדווח ולא כדי לראיין, אלא כדי להטיף להמונים את תורת השנאה ונוטפת הסתה פרועה כל אימת שהיא פוערת את לועה להגיד דבר לצופיה. שנאה עזה נוטפת ממנה בכל חלקיק שנייה שהיא מופיעה על המסך. פעם היו קול הרע"ם מקאהיר והטלוויזיה הסובייטית בראש מי שעיתונאותם מגוחכת. כיום מובילה בראש התקשורת הישראלית, שהפכה מרצונה לתועמלנית. ולא רק מצליח דוגמה.

מאז שנות השבעים רווחות בעולם העיתונות גישות נגד עיתונות מאוזנת (אובייקטיווית), ובעיקר, התפיסה "ניו ג'ורנאליזם". בעיתונות מאוזנת, כשמה, יש הפרדה בין דיווח חדשות (news) לבין פרשנות ודעות (views), ובדיווח החדשות מקפידים להביא את כל צדי האירוע, ולייצג את עמדות כל השחקנים בו. "ניו ג'ורנאליזם" מבכרת לוותר על איזון בדיווח חדשות, ומעדיפה סיקור, המוטה לדעותיו של הכתב.

אצלנו המצב החריף מאוד לאחר שהליכוד עלה לשלטון במאי 1977, ולמערך לא היה סיכוי לנצחו בבחירות אלא רק על-ידי עריקים (עיינו בערך אלכס גולדפרב), על-ידי טריקים ועל-ידי שטיקים. הדבר הטריף את דעתה של העלית הישנה, ששכנעה את עצמה, שהיא הקימה את המדינה; ולכן, היא מאמינה עד היום, שהמדינה שייכת לה ורק לה. מאז עליית מנחם בגין לשלטון (מאי 1977) הפכה התקשורת הישראלית, גם הממלכתית, לסוכנת תעמולה, שפעלה בהתמדה לסכל את מעשיו, להתישו אישית, ולהפיל את ממשלתו ואת ממשלות יורשיו בליכוד.

לצערי, כך ויתרה העיתונות על משימתה לסקר ולפרש את המציאות לטובת עיתונות מגויסת, שאינה מדווחת הכל, אלא רק מה שנראה לכתביה, לעורכיה ולמו"לים שלה. בעצם, זה הדגם הגרוע ביותר של עיתונות מפלגתית ומגויסת. אפילו "פראוודה", "איזווסטיה", "קומסומולסקייה פראוודה" ורדיו מוסקבה הסובייטיים נראים הרבה יותר עיתונאיים לעומת "ניו-יורק טיימס", הארץ, ידיעות אחרונות, "גלי צה"ל" ותחנות שידור ישראליות, הפועלות בחסות תאגיד השידור "כאן" ומועצת הרשות השנייה, שהפכו את המקלדות, את המיקרופונים ואת המצלמות לשחקן אלים במיוחד ונבזה בפוליטיקה. כלומר, אי-אפשר לסמוך על דיווחיהם. בגוש הקומוניסטי ע"ה למזלנו ולשמחתנו הגדולה זה הצמיח תרבות של תיאוריות קונספירציה ותרבות של קריאה/האזנה בין השטין.

בנוסף, מוכה העולם המערבי בפוסט-מודרניזם, שבו לאמת אין ערך מוחלט. כלומר, יש הצדקה אידיאולוגית להפיץ שקרים בוטים, ולטפחם כ"נאראטיב" שווה-ערך לאמת - בנוסח יוזף גבלס.

העיתונאים טוענים לחופש העיתונות ולחופש הביטוי, אך אינם זכאים לו. זרת, כיוון שזנחו מזמן את תפקידם החברתי - לדווח חדשות ולפרשָן בצורה אינטליגנטית ומאוזנת, כדי לבקר את מעשי השלטון, וכדי להנהיר לציבור את המתרחש - והפכו לסוכני תעמולה פרועים גרידא. זו לא הייתה מטרתם של תומאס ג'פרסון וחבריו, כשניסחו אחר התעמקות גדולה וארוכה, לפני כמאתיים וחמישים שנה, את כללי חופש העיתונות.

מצליח אינה לבדה בתקשורת הישראלית, ולא המציאה את הגישה התועמלנית הגסה, הנקוטה בה, אך היא שור נגח. הרשות השנייה השעתה את מצליח מעבודתה לפני כשנה, כיוון שהשמיצה בגסות את מצביעי הליכוד בשידור. עכשיו תקבל מצליח נזיפה ואולי עוד השעיה, ואחריה תחזור מצליח לסורה - עד התלונה הבאה נגדה, שלא תתאחר; וחוזר חלילה.

תרֶצֶת

בחסות גיוס בית-הספר לקידום חודש הגאווה, הורה מנהל חטיבת הביניים "איש שלום" בכפר יונה לתלמידים לא להניח תפילין בשטח בית-הספר, כך דיווחה דנה בצלאל ב"מקור ראשון" (קישור). כן, זה קרה במדינת ישראל, שמוגדרת מיום הקמתה כמדינה יהודית; ואין זה מפתיע, אלא יחריף כיוון שבממשלת הכחש והמרמה יש רוב למבקשים לשלול מהמדינה את סיבת קיומה - היותה יהודית.

שתי מכות נפוצות מאוד בארצנו - אוטו-אנטישמיות ותרֶצֶת - והן ניבטות במלוא כיעורן מהאירוע הזה. קראתי את סיפורי שני הצדדים ואת טענותיהם, הלוך-וחזור, והגעתי למסקנה: כנראה, במשרד החינוך ובכפר יונה לא שמעו על עצה נהדרת ועתיקה: הודה בטעותך, התנצל ותקנהּ. אולם מקריאתי עלתה בלבי מחשבה אחרת לחלוטין: ייתכן, שאין זו טעות, אלא עוד פעולה אוטו-אנטישמית מכוונת - ירי גישוש, שמטרתו לבחון את תגובת הציבור הדתי לגזרות, שיוטלו עליו.

שכח

ראובן ריבלין, הנשיא העשירי, פרש מתפקידו במטח אדיר של יחסי ציבור. ואני חושש, שכמו יצחק נבון, הוא מתכנן לנפח מחדש את בלונו, ולשוב להטרידנו כפוליטיקאי מן המניין. אלא שריבלין לא עזב לרגע את הפוליטיקה, וגם בהיותו נשיא, נותר פוליטיקאי קטנטן, מגוחך וטרחן.

לדבריו, הוא תלמיד נאמן של זאב ז'בוטינסקי, אך מעשיו ודבריו סותרים זאת. הפליטה האחרונה, הראויה לציון, מפיו, הייתה קריאתו המדהימה לאבו מאזן כשנפרד משגרירים באו"ם בניו-יורק. "היה לנו סכסוך במשך מאה שנה, אך צריך לשכוח אחת ולתמיד את העבר. נגזר עלינו לחיות ביחד. בואו נשכח מהעבר. בואו נדבר על העתיד של איך נחיה ביחד..." כך לפי דיווח של ארז לין בישראל היום.

מעבר לטעות בחישוב תחילת הסכסוך היהודי-ערבי בארץ-ישראל, דברי ריבלין הנם סתירה של ממש לתורת ז'בוטינסקי. במאמר חשוב ביותר, בשנת 1923, טבע ז'בוטינסקי את המונח, "קיר הברזל", ובו יצא נגד התרפסות בפני הערבים, וקבע, שרק קיר ברזל, שיקיף את היישוב היהודי. כלומר, הגנה חזקה ויעילה, יביא את הערבים להכרה בקיומנו הלאומי בארץ-ישראל. השמאל הציוני לגווניו לא קיבל את דעת ז'בוטינסקי, והשקיע מאמצים בפיוס הערבים ובהתרפסות בפניהם, במקום להשקיע בהקמת מערכת ביטחון יעילה (כנראה, עד היום!).

ריבלין הציע לשכוח את העבר. איזה עבר הוא בוחר לשכוח? אולי נשכח גם את הבסיס - לך-לך וברית בין הבתרים? אנחנו כאן, שכח ריבלין, כיוון שלא שכחנו דבר; וברגע שנשכח - נאבד את הזכות על מדינתנו. דרך אגב, לו קרא ריבלין את עבודותיו של אביו - פרופ' יואל יוסף ריבלין, שהיה מזרחן ידוע, ותרגם את הקוראן לעברית, היה יכול להבין, כי לא יהיה פיוס בינינו לערבים, ולא יהיה שלום, אלא רק ג'יהאד, שמטרתו לסלקנו מארץ-ישראל. אבל ריבלין כדרכו, אוהב לקבל מחמאות, ועושה בכל מאודו כל חייו לקוששן.

סדנה על סיור קרבי

במחקרי על הפעלת גדודי הסיור (גדס"רים) המשוריין במלחמת יום הכיפורים (פורסם גם באתר הזה) מצאתי שני שתי עובדות מדהימות: צבאנו לא למד את לקחי מלחמת ששת הימים (את לקחי הסיור במלחמה זו ריכז אל"ם דאז מוסה פלד, שהיה ראש מחלקת תורת לחימה במה"ד), ורוב גדודי הסיור (היו ארבעה גדס"רים) לא הופעלו ביום הכיפורים כיחידות סיור, אלא, בעיקר, כגדודי טנקים מוקטנים. כלומר, האוגדות פעלו בסיני ובגולן ללא יחידות סיור. לפי מרשל ז'וקוב הידוע, פעלו כעיוורות בחזיתות, עד שגילו בהיתקלות את האויב.

סא"ל רום שיבי - קצין סיור, שכתב את תורת הלחימה בתחום סיור, תצפית ואיסוף מודיעין טקטי בשדה הקרב - ירצה בסדנת אלפרדו הקרובה, ויטען, שבתחום הזה כשירוּת צה"ל נמוכה מאוד, ותחסר לנו במלחמתנו הבאה.

הסדנה תתקיים ב"זום" (קישור לזום) באמצעות הספרייה הציבורית "לדורות" בלוד - בשעה שש וחצי בערב, ביום שלישי, 27 ביולי.