במגזר הערבי לא מלמדים שזו מדינה יהודית

אם מישהו מבקש לבחון זיהוי תהליכים בחברה הישראלית הוא צריך רק להתוודע לסיפור רציחתו של גיבור ישראל, המדען, חתן פרס לביטחון ישראל, ראש סוכנות החלל ובעיקר יהודי מסור לעמו, ארצו ובטחונה של המדינה שכל כך אהב, אבי הר אבן.

מליאת הכנסת דחתה את הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשפ"א-2021 של חבר הכנסת מיקי זוהר, אליה הוצמדה הצעה דומה של ח"כ שלמה קרעי. לאחר הצבעה שמית תמכו בהצעה 50 מול 64 שהתנגדו, בהם חברי ימינה, תקוו החדשה וישראל ביתנו.

אוהבי הארץ הזו - ארץ ישראל - חייבים בכל נפשם לזעוק, שמידה רבה של אטימות לב צריכה להיות, כשיש מי שמחליט לסתום בורות מים של רועי צאן בהרי יהודה. אות קלון לנו כחברה, כשאיננו נזעקים ומונעים את פשע סתימת בורות המים. במסורת התרבותית המפוארת שלנו שרים שירי הלל לחוצבי בורות מים - "...וַיַּחֲצוֹב בּוֹרוֹת רַבִּים, כִּי מִקְנֶה רַב הָיָה לוֹ..." (דברי הימים ב', פר' כ"ו, פס' י').

הזדמן לידי בימים האחרונים מאמר של שאול מנשה: "צו השעה - לשר החוץ יאיר לפיד", News1, 22.7.2021; שמאפיין קבוצה שלימה של מאמרים שמתעלמים למעשה מהשינויים שהתחוללו ומתחוללים במזרח התיכון, מאז כוננו בו "הסכמי אוסלו" ובמיוחד מאז ימי אובמה בבית הלבן. במאמרו מנסה ש. מנשה למקד את מבטו המדיני ב"מצב הבעיה הישראלית-פלשתינית", מתוך הנחה-משתמעת שהקמת "ממשלת השינוי" היא הזדמנות לחזור לדרך המלך של "הסכמי אוסלו", וכי המוביל במהלך זה יהיה שר-החוץ, יאיר לפיד. בהצגת דברים זו הוא טועה, כעמיתיו לדעה, מספר טעויות-יסוד: