על חשיבותו של הכסף המזומן

כבר כשלוש שנים שהשימוש בכסף מזומן בישראל מוגבל בחוק, ולאחרונה הוחלט להחמיר משמעותית את המגבלות בנושא ואף הוצע להגביל את עצם ההחזקה בכסף מזומן. חשוב לציין שמטרות החקיקה המוצהרות - פגיעה בפעילות הפשע המאורגן וצימצום העלמת מס - לגיטימיות לכשעצמן. האמצעים, לעומת זאת, הם בלתי סבירים באופן קיצוני מבחינת הפגיעה באזרחים נורמטיביים, ואף עלולים להקל על פושעים מסוימים. מעבר לכך, נראה שכוונתם של פוליטיקאים מסוימים היא להעלים כליל את הכסף המזומן באופן הדרגתי - כוונה שעל סכנותיה ארחיב מיד.

אז מה רע בעולם ללא מזומן?

ראשית, מדובר בפגיעה חמורה בפרטיות. עסקות אלקטרוניות מתעדות בזמן אמת את זהות הצדדים וכן את מיקום ושעת העסקה. פריצה למאגר מידע כזה (והרי כל מאגר מידע ניתן לפריצה) מאפשרת ריגול עסקי ברמת פירוט גבוהה וכן עלולה לאפשר סחיטת אנשים פרטיים באיומי פרסום הרגלי הצריכה שלהם. רובנו כנראה לא נתרגש מכך שמישהו יידע מתי ואיפה קנינו לחם או ביצים, אך ישנם גם מקרים אחרים.

אפשר לדמיין, למשל, צעיר ממשפחה מוסלמית שעבר לגור בעיר הגדולה, התרחק מהדת והחל לצרוך אלכוהול. בהיעדר האנונימיות שמאפשר הכסף המזומן, בהחלט ייתכן שאדם כזה יוכל להיסחט בידי מי שהצליח לשים את ידיו על פירוט העסקות של כרטיס האשראי שלו ומאיים להעביר את המידע להוריו הקשישים. וכן, גם בהיעדר כסף מזומן עבירת הסחיטה באיומים ניתנת לביצוע - הרי הסוחט יכול לדרוש תשלום באמצעות חפצים או מתן שירות.

שנית, מדובר בהפיכת כלל הציבור ללקוחות שבויים של הבנקים וחברות האשראי. נכון להיום, רוב מוחלט מתושבי ישראל (ותושבי רוב המדינות המפותחות) מחזיקים בחשבון בנק ורוב משמעותי אף מחזיק בכרטיס אשראי, אך הם עושים זאת מרצונם החופשי. הבנקים וחברות האשראי יודעים זאת מצויין, ולכן אינם יכולים להעלות את עמלותיהם ללא גבול ומשתדלים להעניק שירות סביר לכל הפחות. כל זה ישתנה דרמטית אם וכאשר הכסף המזומן ייעלם ואנשים פשוט לא יהיו מסוגלים להתנהל ללא חשבון בנק וכרטיס אשראי.

שלישית, מדובר ביצירת תלות מוחלטת של המשק במערכת התשלומים האלקטרוניים. במקרה של קריסת המערכת כתוצאה מאסון טבע או מלחמה, המשק כולו ישותק בהיעדר כסף מזומן. מדובר באיום אסטרטגי, לא פחות!

ומה אם נסתפק במגבלות הקיימות והמוצעות ולא נעלים את המזומן כליל?

תאורטית, הגבלה מסוימת על כסף מזומן בסכומים קיצוניים יכולה להיחשב לדבר סביר ולא מזיק במיוחד, אך המגבלות הקיימות הן כבר הרבה מעבר לכך: סכום העולה במעט על השכר החודשי הממוצע כבר אינו חוקי לביצוע עסקה מול עסק, ואילו לאחר הורדת הרף יהיה מדובר בסכום הנמוך מהשכר החציוני. כן, בעוד חודשים ספורים, אנשים יתקשו לרכוש מקרר גדול אם אין בידיהם כרטיס אשראי!

המגבלה על השימוש במזומן אף עלולה להביא למצב בו העלמת המס מתרחבת במקום להצטמצם. לצורך הדוגמה, נניח אדם ישר והגון העוסק בשיפוצים כעצמאי ומשלם מיסים. סביר להניח שהוא אינו שמח משיעורי המס הגבוהים יחסית בישראל, אך בינתיים היושר שלו מנצח את הפיתוי להעלים מס. עם זאת, כאשר פתאום הוא יידרש להיסחב לכל מקום עם מכשיר לקריאת כרטיסי אשראי, ועוד לשלם את עמלת הסליקה בכל תשלום - בהחלט ייתכן שהיושר ירים ידיים; הוא ימשיך לבקש את התשלום במזומן, אך כבר לא ידווח על כך.

ההצעה לחייב בדיווח על החזקה ביתית של סכומים העולים על 50 אלף שקל או סכום שווה ערך בכל מטבע אחר זהו ממש טימטום - הרי מאגר המידע של הדיווחים הללו (שייפרץ במוקדם או במאוחר, ללא צל של ספק) יקל מאוד על גנבים לתכנן את מעשיהם באמצעות בחירת המטרות המשתלמות ביותר. יש להניח שהדבר יביא לעליה במספר הפריצות לבתים.

אז מה באמת הפתרון לפשע המאורגן ולהעלמת מס?

פתרון מלא אין ולא יהיה לעולם. צריך להשלים עם זה כעובדת חיים. עם זאת, בהחלט אפשר לצמצם את כוחו של הפשע המאורגן ואת היקף העלמת המס באופן שלא יפגע בציבור, אלא בדיוק להפך. ראשית, יש להוציא מידי הפשע המאורגן כמה שיותר תחומים עסקיים באמצעות ביטול איסורים פטרנליסטיים, כגון האיסורים על הפעלת בתי קזינו או מכירת סמים קלים. עצם זה כבר יפתור שיעור דו-ספרתי מהבעיה.

שנית, יש להוריד את שיעורי המס, הן הישיר והן העקיף. ככל ששיעורי המס נמוכים יותר, פוחת הפיתוי להעלים מס. שלישית, יש לצמצם את השימוש בכספי מיסים ל"מוצרים ציבוריים מובהקים בלבד" או לפחות לשירותים שכלל הציבור משתמש ומעוניין בהם, כך שכל משלם מיסים ירגיש שהעלמת מס היא במידה רבה פגיעה במה שחשוב לו-עצמו. מימון תחומים שנויים במחלוקת כמו תרבות ודת מכספי מיסים צריך להיפסק כליל.