מכת חשמל

השדה הרדיואקטיבי של המציאות הישראלית מאפשר לכל היותר מרחב פעימה של נשימה אחת בין אירוע למשנהו. שני אירועים שונים התרחשו בהפרש של יום ומספרים את מצבה העגום של המדינה והתנהלותה. אירועים שונים זה מזה בתכלית אשר אין ביניהם כל קשר, פרט לכך שחמושים בעיר רהט ירו במסגרת סכסוך חמולות לעבר השנאי המרכזי וגרמו להפסקת החשמל לחמולה היריבה למשך שעות רבות. בחברת החשמל התפטר דב בהרב, היו"ר, שלושה שבועות לאחר בחירתו.

דב לא היה יכול לעמוד בלחצים הנוראיים כפי שהגדיר על-ידי כל מיני בכירים במערכת הפוליטית, שהתערבו באופן בוטה, כפי שניסח: "הגעתי נכון להתמודד עם עבודה קשה ואתגרים ניהוליים מורכבים, אך לצערי הרב, בשבועות הקצרים אך האינטנסיביים שעברו מאז בחירתי, אשר במהלכם התנהל הליך לבחירת מנכ"ל לחברה והליך איתור להחלפת מזכיר דירקטוריון החברה, נחשפתי למעורבות אגרסיבית של שיקולים פוליטיים בקרב חברי דירקטוריון וגורמים בהנהלת החברה כמוה לא ראיתי באף אחד מהתפקידים הבכירים שמילאתי בחברות מובילות במשק".

שני אירועים לכאורה מנותקים אלה מאלה אך מעידים כאלף עדים על הריקבון שפשה בחלק מתחנת חיינו כאזרחים בארץ הטובה. מצב מלחמה, כולל צרורות ירי חי, לאור יום, במרכז העיר, על-ידי חמושים לעבר אזרחים אחרים, רמת תעוזה שטרם נראתה במחוזותינו. אין דין, אין דיין ואין מורא. ברהט, עיר ואם בישראל, הורים אינם שולחים ילדיהם לבתי הספר, לגני הילדים, מנסים לגונן עליהם, לשמור עליהם מפני המטווח המאולתר הפועל ברחובות העיר באין מפריע.

ההורים האמיצים שולחים ילדיהם עם שכפ"ץ לבית הספר, המשטרה המתוחה עד הקצה מניידת כוחות ומגיעה לרהט באיחור רב, חסרת אונים מול רמת הפשיעה העצומה. החמושים מסכני החיים, כמעט ולא נעצרו. החמושים הפורעים רגע אחרי הצהרת המפכ"ל, הבטחת השר לביטחון פנים, המשיכו לפרוע ולירות ברחובה של עיר ללא מורא. לא הבנתי מדוע משטרת ישראל על יכולותיה ואיכות מפקדיה ושוטריה אינה עוצרת עשרות חמושים ברהט, פורעים אשר כולם מכירים, יודעים את שמם, את כתובתם.

לבוא חשבון

התדהמה גברה שבעתיים כשהתחוור שלא בכדי לא פעלה משטרת ישראל במלא עוצמתה וכמצופה ממנה. הוכרז על הודנא, על מגעים לסולחה. שקט, עכשיו מתחילים לספור דינרים ירדנים בעיר ואם בישראל. חוק השבט הוא המכריע, לא חוקי המדינה הריבונית ישראל אשר על חוקיה אפשר ללגלג ולדרוס אותם ברגל גסה. אינני מתנגד לתהליכים היסטוריים של חוקי השבט, אם יכולים הם למנוע שפיכות דמים, אדרבה ואדרבה. אלא שיחד עם הכבוד לחוקי השבט יש לתבוע במלא העוצמה את כיבוד חוקי המדינה.

החמושים הפורעים חייבים להיות עצורים, חייבים לתת את הדין על עזות המצח וההפקרות, על פריעת החוק והבריונות בליבה של עיר, על ניסיונות רצח, חייבים לגבות מהם מחיר כבד וכואב. החמושים אינם יכולים לחוש כי שילמו חובם במיליוני הדינרים ולחיצות הידיים במסגרת הסולחה. חוקי השבט יכולים להתקיים בין המשפחות ולהביא לסיום הטרור האזרחי, אך מי שנטלו חלק בטרור האזרחי חייבים לשלם מחיר משמעותי. אל לה למדינת ישראל להסתפק בשקט התעשייתי שייווצר מההודנה והסולחה. מדינת ישראל חייבת לבוא חשבון עם הטרוריסטים האזרחים, ללא מורא ובעוז.

האירוע השני אשר נבלע בגלי האירועים השוטפים את הארץ, הוא התפטרותו של יו"ר חברת החשמל, שלושה שבועות בלבד מעת מינויו והדברים הנוקבים שכתב אודות תרבות המינויים. דבריו של דב בהרב ראוי שייכתבו באותיות של זהב על כותל החברה הישראלית וישמשו תמרור אזהרה לקראת המינויים הבאים. לא נגעתי: "נחשפתי למעורבות אגרסיבית של שיקולים פוליטיים בקרב חברי דירקטוריון וגורמים בהנהלת החברה כמוה לא ראיתי באף אחד מהתפקידים הבכירים שמילאתי בחברות מובילות במשק". שני אירועים שונים בתכלית אך מעידים על הריקבון שפשה בחברה הישראלית ובהנהגתה.

הממשלה הנוכחית אשר חרתה על דגלה והשליכה הימה את כל ערכיה, אמונותיה ועקרונותיה בשם התקווה לשינוי, לאיחוי, לניהול תקין, לטוהר מידות, אינה רשאית לרחוץ עוד בניקיון כפיה ולהטיל את כל הרעות החולות המתרחשות במשמרת שלה על האיש שבגללו התאחדו שמונה ראשי ממשלה. עכשיו תורכם לתקן את חוסר המשילות בנגב, עכשיו תורכם לשמור על טוהר המידות.