דרושות מערכה נרחבת ומהלומה עזה במרחב ג'נין

בשנים האחרונות ידעו מרחב ג'נין ובעיקר העיר עצמה שגשוג כלכלי ממשי. כלכלת העיר נשענה על כוח הקנייה של ערבים אזרחי ישראל, הפוקדים בהמוניהם את העיר והמרחב. פועלים פלשתינים עבדו בישראל ומעבר ג'למה התמסד, כשהיקפי מעבר הסחורות והאנשים בו התרחב בהתמדה. הקמת האוניברסיטה האמריקנית בג'נין, שרבים מהסטודנטים הלומדים בה הם ערבים ישראלים, האיצה את הפיתוח הכלכלי של העיר. נבנו סביבה מעונות סטודנטים והמסחר בשכונות החדשות הסובבות אותה נשען על סטודנטים שעברו להתגורר שם. העיר ידעה תנופה נדל"נית וכלכלית מרשימה.

אלא שההנחה המקובלת, הקושרת בין שיפור במציאות הכלכלית והתעסוקתית לבין ירידה במוטיבציה לטרור, הופרכה במקרה של ג'נין. למרות השגשוג הכלכלי, שיעורי התעסוקה הגבוהים יחסית והקשר ההדוק מאוד עם ערבים מישראל והכלכלה הישראלית, נותרה ג'נין חממת טרור פעילה. אתוס ההתנגדות ממשיך לבעבע במרחב, המצליח לייצא טרור בהיקפים גדולים ובעיקר להיות מקור השראה למחוזות אחרים ביו"ש ומעבר לו, גם לרצועת עזה – בזכות מעמדו הבולט של הג'יהאד האיסלאמי במרחב וזיקתו לג'יהאד האיסלאמי הפעיל ברצועה.

20 שנה עברו מאז פרצה האינתיפאדה השנייה ורבים מקרב הדור הצעיר, המוביל בימים אלו את מערכת הטרור מג'נין, לא חוו אותה ותודעתם אינה צרובה במוראותיה ובתוצאותיה הקשות לחברה הפלשתינית. אולם תחושת הישג של הג'יהאד האיסלאמי והארגונים האחרים, אווירת ההסתה והמאמץ התודעתי שמוביל חמאס, וכן פעילותה של אירן ותמיכתה הרצופה והגדלה בג'יהאד האיסלאמי (ואולי גם תחושת ההישג שמקרינה אירן בצל התרחקותה של ארצות הברית מהמרחב), וזאת לצד מדיניות ישראל המהססת, המכילה והזהירה, מעלות את מפלס המוטיבציה והנחישות של הדור הצעיר להירתם למערכת הטרור נגד ישראל.

בתמונה רחבה זו משתלבים גם אירועים דוגמת הריגתה של העיתונאית שיירין אבו-עאקלה בזמן עימות בין ישראל לפלשתינים והמהומה שפרצה בעת לוויתה, שהתבררו כפיגוע תודעתי של ממש נגד ישראל והעלו מחדש את הסוגיה הפלשתינית לסדר היום העולמי. תודעת ההתנגדות האלימה מוזנת על-ידי מחיר הדמים הכבד שגבו הפיגועים, לצד תחושת הישג בזירה הבינלאומית וכן ההנחה שישראל תהסס לשוב ולפעול במתכונת בה פעלה באינתיפאדה השנייה.

אמנם מערכת הביטחון הישראלית סימנה את מרחב ג'נין כבעייתי ביותר ובחרה לרכז מאמץ התקפי מולו, אלא שהמאמץ הוא נקודתי במהותו. הפעילות במאפייני מבצעים מיוחדים למעצר מבוקשים וחשודים היא מוכוונת מודיעין בעיקרה, ומיועדת ברוב המקרים לסכל פיגועים מיידיים. פעילות זו של צה"ל, בהעדר פעילות מקיפה שתכליתה תהיה פגיעה ניכרת בכל תשתיות הטרור, מאפשרת לפלשתינים החמושים להתארגן בקלות יחסית ולרכז מאמץ וכוח אש מול הכוחות המיוחדים הישראלים.

בתנאים האלו, כל מבצע מיוחד, גם אם הסתיים במעצר חשוד או מבוקש או בהריגתו, הופך לעוד פרק מפואר באתוס ההתנגדות של ג'נין, ובחלק מהמקרים אף מסב אבדות ונפגעים לצד הישראלי. אין לזלזל בחשיבותם של סיכולים נקודתיים, אך אין בהם כדי לערער את תשתיות הטרור במרחב ג'נין. חמור מכך: הפעילות במתכונת זו אך גורמת להידוק השורות ולתחושת אחדות בקרב פעילים פלשתינים ומכרסמת בהרתעה הישראלית.

המסתייגים מפני מערכה רחבה מנמקים את הסתייגותם בסיכון שבהתדרדרות למערכה רב-זירתית ולהערכתם באיום שמייצר מרחב ג'נין נכון לטפל באופן נקודתי. אולם, הישגיה כיום של שיטת הפעולה הישראלית במרחב ג'נין עלולים לגבות ממנה מחיר גבוה מאוד בטווח הארוך. החשש מפני מערכה נרחבת בג'נין, בנוסח "חומת מגן", שתגרור לתוכה את יו"ש כולו ואולי אף את רצועת עזה וגורמים דתיים ולאומנים קיצונים מקרב ערבים בישראל, מובן ככזה על-ידי מערכת הטרור בג'נין כמו גם על-ידי הנהגת חמאס ברצועה ומחוצה לה. החשש הזה נתפס כחולשה ישראלית ומזמין העזת פנים מצד גורמי הטרור בג'נין, חיכוך יזום וכן התנשאות וזחיחות מצד הנהגת חמאס. מעבר לכך, חשש זה מוקרן גם כלפי המרחב האזורי - חיזבאללה ואירן - ושוחק את ההרתעה הישראלית.

משום כך נכון לבחון מחדש את המדיניות הנוכחית לגבי המתרחש במרחב ג'נין ולשקול את התוחלת האסטרטגית האפשרית של מערכה רחבה הרבה יותר, שאליה יוטלו כוחות צה"ל בסדרי גודל גדולים הרבה יותר והם יפעלו מול חזיתות רבות יותר במרחב הכפרי והעירוני של ג'נין. במתכונת כזו תתייתר היכולת של החמושים הפלשתינים למקד עוצמת אש מול כוחות צה"ל, שיפעלו במקביל בגזרות שונות ובהיקפים רחבים. אכן, יש סיכוי להתרחבותה של המערכה, אך אם כך יקרה, צה"ל וכוחות הביטחון הישראלים מסוגלים וחייבים לייצר את המענה המתאים והמהיר, שמא תיעשה ישראל בת ערובה למאבק שמוביל חמאס. מהלומה קשה בג'נין בהחלט יכולה לייצר הרתעה משמעותית מפני הרחבת המערכה.

התכלית האסטרטגית של מערכה רחבה זו צריכה להיות ריסוק תשתיות הטרור במרחב והקרנת עוצמה מרתיעה כלפיו ומעבר לו. יתר על כן: מערכה רחבה בג'נין אמורה לשרת גם את ההיגיון האסטרטגי מול הנהגת החמאס ברצועת עזה ולהרתיעה מפני הדבקות באסטרטגיית הפעולה שאימצה מאז מבצע "שומר החומות". השקט היחסי ברצועת עזה מטעה: האזור הוא חלק משמעותי מאוד בהסלמה הנוכחית.

אסטרטגיית הבידול שבחרה הנהגת חמאס מתאפיינת במאמץ לשמור את רצועת עזה רגועה ולכאורה מחוץ למערכה הפעילה, במקביל לעיבוי המאמץ בכל החזיתות האחרות ובהובלת מאמץ תודעתי ממוקד ושיטתי, הנשען על הסתה והכשרת הלבבות להתנגדות המזוינת. ממשלת ישראל מצידה, בשם תפיסת ההכלה והרצון שלא לגרור את רצועת עזה למערכה העיקרית המתנהלת ביו"ש, החליטה לא לגבות מחיר מהנהגת החמאס ברצועה – מדיניות הנתפסת בעיני הפלשתינים כחולשה ואולי אף מעודדת את מאמצי הטרור.

מערכה רחבה ומוחצת נגד תשתיות הטרור במרחב ג'נין תגבה מחיר כבד ממחוללי הטרור ותעצב מחדש את כללי המשחק בזירה הפלשתינית. היא תובל על-ידי מסגרות גדולות של כוחות יבשה ותקעקע את דימוי החשש הישראלי מהפעלת כוח, וכך תקרין עוצמה מרתיעה גם מעבר למרחב הפלשתיני.