מאבק פוליטי "מלוכלך" אם כל הצדדים המשתתפים בו שומרים על נורמות התנהלות תרבותיות ודרכי ניהול דמוקרטיות אך הוא בהחלט מאבק. למאבק מסוג זה עלולים להסתנן גורמים שלעיתים מזומנות מכונים "מלוכלכים", אולם עצם העובדה שהם נוטלים בו חלק, אינה צובעת בצבעיהם את המאבק כולו.
אין זה מתפקידה של הממשלה לייצג חברי-כנסת שהם נבחרי ציבור והאחריות להתנהלותם מוטלת בראש וראשונה עליהם עצמם ועל שולחיהם. אחריות המפלגות אותן מייצגים הח"כים היא להבטיח ששליחיהן אלה יתנהלו בהתאם לחוק ולנורמות ההתנהלות המקובלות וייצגו את מה ומי שנשלחו לייצגם. אם יש בכך צורך, על המפלגות המרכיבות את הכנסת לחוקק חוקים ולתקן תקנות שיבטיחו זאת.
1 כאשר נוצר מצב של "איזון דסטרוקטיבי" בין שני גושים פרלמנטריים שהתאגדו אד-הוק מבלי שזהותם או כוונתם הוצגו לציבור ערב הבחירות, יש בכך משום גניבת-דעת חרף העובדה שאין בכך עבירה על החוק. במשטר דמוקרטי נורמטיבי, אחד המאפיינים היסודיים הוא טוהר המידות: עשיית מעשים בפרהסיה ולאור השמש שאין בהם משום הונאה, רמאות, מניפולציה, גניבת-דעת וניסיון להוליך שולל את הזולת.
במצב הקיים עתה בכנסת, כמדומני שניתן לומר ברמה גבוהה של ודאות שאין אף מפלגה שמקיימת את הבטחותיה לציבור. בין אם נגזר הדבר משיטת בחירות המאפשרת זאת, מ"מוסר הוטנטוטי" שמדריך את העושים במלאכה או שהנבחרים לוקים בזיכרונם ונורמת השירות הציבורי שלהם שואפת לאפס - עצם העובדה היא מחלה קשה של מערכת השלטון הדמוקרטית שלנו. הביטוי העכשווי הבולט ביותר לכך היא העובדה שתוך שנה מהרפורמה הגרנדיוזית של "ממשלת ההצלה", הגענו לאותו מבוי סתום ולתיקו משתק בו היינו נתונים קודם לכן במבנה פוליטי שונה במהלך שלוש מערכות בחירות עוקבות. מדינה אינה מתפקדת תפקוד רציונאלי כאשר היא מטפלת רק או בעיקר בנושאי החוץ, ובאותה מידה תפקודה איננו רציונאלי כשהיא מתפקדת אך ורק בחלק מנושאי הפנים.
אילו חשב מאן דהוא בממשל הדמוקרטי שמציאות סימטרית אך מאובנת של שוויון כוחות אלקטורלי במליאת הכנסת 60:60 הוא דבר רצוי למדינה בכדי שתתפקד היטב, יכול היה בנקל לקבוע מראש שבכנסת תהיינה שתי מפלגות בלבד וכל אחת מהן תמנה 60 ח"כים. הציבור יבחר ח"כים אלה והכנסת לא תצטרך להשקיע את עיקר מרצה ביצירת דרך מלאכותית ללא מוצא לנווט את פעולתה אלא בשירות הציבור למעשה.
צביעות היא מצב בו המפסיד הופך בעורמה ובעזות מצח את הפסדו למציאות מדומיינת אותה הוא מכנה "ניצחון" או "הצלה". ממשלת ההצלה לא נולדה בכדי לשרת את הציבור אלא בכדי להציל את הנבחרים לכנסת מהתמודדות חדשה שבה היה אחוז גבוה מהם מוחלף באחרים. ממשלת ההצלה לא נוצרה בכדי לקדם מטרות לאומיות המייצגות רוב אלקטורלי בציבור אלא בכדי להטיל וטו באמצעות מנגנון פריטטי על כושר ההכרעה של הממשלה והכנסת. ממשלת ההצלה הייתה מנגנון שנועד למנוע שינויי חקיקה יסודיים שיחזירו את כושר ההכרעה לבית המחוקקים ויציבו מחדש את בית המשפט במקום הרואי לו - כבית משפט ולא כמחוקק-על. ממשלת ההצלה הייתה מניפולציית-על נוספת בדרך להרחקת נתניהו מתפקיד ראש הממשלה כאשר שלוש מערכות בחירות עוקבות לא יכלו לו; אולם בכך הפכה היא בפועל להמשך ההליך המשפטי הלקוי המכונה "משפט נתניהו". ההונאה הגלומה בתרגיל מניפולטיבי זה היא שיריביו מהימין השתמשו בממשלת ההצלה בכדי להחזיר או להציב עצמם במרכז התמונה הפוליטית בעוד יריביו מהשמאל ביקשו לקעקע באמצעותה את גוש הימין שהפך בפועל לרוב אלקטוראלי בציבור הישראלי (בעיקר היהודי). כמו-כן בקשו להמתין עד אשר קוניוקטורה בינלאומית נוחה יותר תאפשר להם מחטף נוסף בנוסח אוסלו והכרעה במעשה מרמה (כפי שהיה גם אוסלו) ובסיוע ערביי ישראל של הוויכוח הציוני בשאלת בעלותו של העם היהודי על ארץ-ישראל. ככל שחולף הזמן ותרבה ההתרוצצות העקרה סביב שימור ממשלת ההצלה, מתבררת הקנוניה יותר ויותר.
הצמדות ה"ליכוד" אל נתניהו כמנהיג "האחד והיחיד והכל יכול" של הימין, מוכיחה שרבים במחנה זה אינם מבינים את המשחק לאשורו. פיצול הכוחות במחנה הימין הוא הרסני ומסוכן והאפשרות ש"מלחמת האחים" במחנה זה תשבור אותו ותאפשר לשמאל לבצע את זממו - הופכת למציאותית יותר.
"משפט נתניהו" ככזה הוא כיום הליך מקביל להליך העיקרי המואר לעיל. אין ספק שיש להגיע לסיומו בהקדם מפני שהולדתו בחטא והמשכו בחטא גדול עוד יותר. אצל המניפולטורים הגדולים חקיקת חוק למניעת אפשרות המשך כהונה של ראש ממשלה רק מפני שהוגשו נגדו כתבי אישום הינה חלק מהקנוניה הגדולה. אבל כאן אין צורך בשום שינוי. כל מה שנדרש הוא לחזק את חוק החפות ולקבע אותו כחוק יסוד - חלק והשלמה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
2 על-פי המסלול בו מתנהל המשפט כיום, לא ניתן לקבוע שלא תידרש ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת כל סיפור המעשה (אפשר יהיה לצרף אליה את פרשת גל הירש ואולי גם נוספות). הממשלה הנוכחית הגיעה לסוף דרכה וגם אם ניתן יהיה לגרור אותה עוד כברת זמן בטרם יוכרז על פיזור הכנסת והליכה לבחירות, לא המועד הוא השיקול העיקרי אלא השאלה לאן תוליך אותנו מערכת בחירות נוספת (למעשה, החמישית במספר בכשלוש השנים האחרונות). אם לאחריה נשוב לאותו סטטוס-קוו אנטה, יהיה זה רע ומצער כאחד. מקור המאבק המר של ארבע המערכות האחרונות ומה שמתרחש ביניהן הוא החתירה להגמוניה בישוב היהודי בישראל ושליטה על דרכי שילובם של ערביי ישראל בחיי המדינה כאזרחים שאינם יהודים.
3 לפיכך, הדרך הטובה ביותר לסיום הפרשה היא: עריכת פשרה בין מפלגות הכנסת שיסודה יהיה ביטול (באישור רוב הכנסת) כתב האישום נגד נתניהו; סיכום על הליכה לבחירות חדשות; אלה תערכנה לאחר תיקונים מסוימים בחוק הבחירות כגון חובת עריכת בחירות דמוקרטיות פנימיות בכל המפלגות על ראשות המפלגה והרשימה לכנסת ותיקונים לגבי זכויות וסמכויות הח"כים להשתמש במנדט שימוש אישי בלתי תלוי במפלגה המשגרת. ההסכם יקבע שנתניהו לא ירוץ בבחירות אלה לראשות הממשלה אבל יוכל לעמוד בראש ה"ליכוד" אם יבחר. מאידך-גיסא, יוכל הוא לרוץ בבחירות הבאות לכשתתקיימנה
4. הרעיון המנחה כאן הוא למחוק מסדר היום את הזיהום המלווה את כתבי האישום, דרכי עיבודם ודרכי ניצולם לפגיעה בנתניהו ופתיחת דלת למאבק פוליטי שבו אין הוא "המלך הנרדף" המוכתר מראש. והמדינה אינה פועלת תחת אינספור ויתורים, אילוצים ו"המצאות חוקתיות" הזויות ששוחקים את האנשים והמערכות גם יחד - מהלך גדול אחד שבו אור בקצה המנהרה וניקוי אורוות בעת ובעונה אחת.
כך ניתן להחזיר את הסדר הפרלמנטרי על-כנו, להפסיק את הסחטנות המתמשכת של כל הצדדים מול כולם, לוותר על ועדת חקירה בנושא זה עתה ובעתיד ולפעול לתיקון מערכת אכיפת החוק כאחד הנושאים החשובים והדחופים תוך הסדרת הפרדת רשויות נאותה בין כולם. תיקון זה ימזער נזקים ויחזיר את תשומת הלב הציבורית והממלכתית לבעיות הגדולות באמת: ביטחון-החוץ (אירן), ביטחון-הפנים ומערכת אכיפת החוק, יוקר המחיה ושיקום מערכות היחסים הפנים-חברתיות שלנו.
הואיל ותוך מספר חודשים נמצא עצמנו ממילא במערכת בחירות נוספת, עדיף להיכנס אליה ברוח טובה ומתוך סילוק מוקדם של לפחות חלק מאבני הנגף שבדרך. מה שיכריע בדמוקרטיה - אם נשאר דמוקרטים - הוא רצון רוב הציבור שעל-פי הכרעתו עלינו להתרגל לחיות. אין לנו דרך אחרת!!! .
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
