להתפשר עם החרדים בנושא הגיוס

התמורה סיום המלחמה

את הפקעת שבה נתונה ממשלה מופקרת ומטורללת זאת, שמקפחת את חיינו, אפשר להתיר אם יהיה מוסכם על כולם כי הדרך הטובה של התנועות החרדיות לתרום למאמץ המלחמתי היא לסיים את המלחמה, או את מה שנקרא עדיין "מלחמה" בעזה וכפועל יוצא את המערכה המתישה בצפון.

הרי כל המאבק על "שוויון" הוא עקרוני, ובהתחשב במציאות שבה "כול בחור וטוב לנשק" - מלבד הבחורים "שתורתם אומנותם" - מוסר נפשו למען המולדת - זאת המציאות. החרדים מוסרים נפשם למען התורה. כאשר דוד בן-גוריון ביצע את העסקה של שחרור חרדים ש"תורתם אומנותם" המטרה הייתה "דיל" פוליטי כדי לצרף את החרדים לממשלתו. אפשר וצה"ל באותה עת היה זקוק לאותם תלמידי ישיבות, אני מסופק, אבל נניח. אשר לעיקרון השוויון, הרי ברגע שאנו מגייסים חרדים - אליבא דעלמא כולא שוויון זה לא קיים. לחרדים יש צרכים מיוחדים שחלקם נכפים על כל הצבא. ואנו בולעים תרופה זו שהיא מיותרת.

זה ועוד. הלמדנים החריפים מקרב החרדים יכולים להשתלב בפעילות של הייטק בצה"ל ובכך גם לשמור על אורח חייהם הדתי וגם להביא פרנסה למשפחה. אני משער שחלק מהם כבר נמצאים שם. אני מזמן הייתי בעד החלופה של שירות לאומי של החרדים בשכונות שלהם ובמילוי צרכים ציבוריים של הקהילות שלהם עצמם.

לכן, בהתחשב בנסיבות הקיימות, הקמת ממשלה חלופית בלי "עוצמה יהודית" של איתמר בן-גביר ו"הציונות הדתית" של בצלאל סמוטריץ' שהם אבן נגף גם לתנועות החרדיות, היא פתרון ביניים אך הוא חיוני להפסקת שפיכות הדמים לשווא. למלחמה זאת אין תכלית מלבד סיומה המוקדם. להערכתי רבים חושבים ככה אך הם לא אומרים זאת מן הטעם של "תקינות פוליטית".

לכן ייאמר כי המלחמה בעזה ערערה הרבה מוסכמות ביניהן "תקינות פוליטית". צריך להציג בפני הציבור פורמט זה של פשרה בגיוס תמורת קץ המלחמה. זאת המטרה ואין בלתה. הציבור יהיה בעד.