גאווה ותקווה בעזה

ב-24 בנובמבר 2022, פורסם באתר האינטרנט של צה"ל מאמרו של תא"ל נמרוד אלוני, מח"ט הצנחנים ומפקד אוגדת עזה לשעבר, הנושא את הכותרת "מבצע "שומר החומות" ומבצע "עלות השחר" כרצף אסטרטגי אחד". הנקודות העיקריות במאמר:

1. בולטת רתיעתה של חמאס מלהיגרר לכל סוג של הפעלת כוח מהרצועה.

2. הישגים אלו מחוזקים על-ידי מדיניות ישראלית אזרחית המאפשרת תחילתו של שיקום ברצועה והחייאה של הכלכלה העזתית.

3. מדיניות זו היא גם מאפשר חשוב וגם כלי המשמש כגורם מרתיע אשר מסייע להרחיק עימות.

4. במהלך השנה האחרונה חזר תשלום כספי הפקידים של חמאס (המענק הקטרי) אחרי חמישה חודשים של עצירתו המוחלטת, פעולה שהייתה כמו "אוויר לנשימה" לרחוב העזתי.

5. השינוי החשוב והמהדהד ביותר היה מתן 15,000 היתרי עבודה בישראל אשר מפרנסים כ-300,000 אנשים באופן ישיר ותורמים לכלכלה, אך בעיקר לתחושת הגאווה והתקווה של עזתים רבים.

5. יכולתנו לאפשר מהלכים אזרחיים-כלכליים אלו נשענת הן על תחושת הכישלון הצבאית והן על חולשתם הפוליטית של החמאס ושל סינוואר, והיא מהווה גורם מרתיע נוסף ועוצמתי לצידו של האיום הצבאי וחוסר מוכנותה של חמאס להיכנס למערכה נוספת כל עוד היא אינה ערוכה צבאית.

להלן קטע מהמאמר העוסק במבצע "שומר החומות" (סבב העימות בין ישראל לחמאס במאי 2021 המכונה גם "חרב אל-קודס") ובמדיניות ישראל כלפי רצועת עזה:

[...] מבצע "שומר החומות" כרקע לכניסה למבצע "עלות השחר" [סבב לחימה בין ישראל לג’יהאד האיסלאמי באוגוסט 2022]

מבצע רחב

הבנת האופן בו נכנסו "השחקנים" (ישראל והחמאס) למבצע "שומר החומות" חשובה להבנת הישגי המבצע, להבנת הלקחים שלמדו הצדדים מהמבצע ומהכניסה אליו ומכאן להבנת הגורמים אשר השפיעו הן על ישראל והן על החמאס בתהליכי קבלת ההחלטות טרם ובמהלך מבצע "עלות השחר". בתקופה אשר קדמה לפתיחת מבצע "שומר החומות" (ביום ה-10.5.2021) התפתחו אירועי אלימות בירושלים סביב שער שכם ושכונת שיח' ג'ראח, בין משטרת ישראל וערביי מזרח ירושלים. אירועים אלו לובו על-ידי תנועת החמאס מרצועת עזה אשר לקחה בהם חלק פעיל על-ידי ירי רקטות לעבר דרום הארץ, הפרחת בלוני תבערה לעבר יישובי העוטף והפגנות אלימות על גדר הגבול ביום ובלילה. שיאה של התגרות זו של חמאס בירי רקטות לעבר ירושלים במהלך "מצעד הדגלים" ובעקבותיה החלטת ממשלת ישראל לצאת למבצע רחב (הראל, 2022).

במישור הפוליטי הפנים - פלשתיני, יחיא סינוואר, מנהיג החמאס, כמעט והפסיד בבחירות הפנימיות להנהגת התנועה ונזקק לסבב בחירות נוסף על-מנת לזכות, אך ברוב דחוק. סינוואר הופתע וביטחונו העצמי נפגע. "כמעט הפסד" זה סימן לסינוואר כי ייתכן שהתנהלותו מול ישראל לא הביאה אותו מהר מספיק ליעדיו השלטוניים. לכך התווסף ביטול הבחירות ברשות הפלשתינית כגורם לחץ נוסף על החמאס לפעול. בנוסף, תקופה ארוכה לפני כן חש סינוואר כי תהליך ה"הסדרה" מול ישראל לא מתקדם. לקראת סוף שנת 2020 גבר הלחץ בסביבתו של סינוואר סביב אי-מימוש השלבים הנוספים בשיקום הכלכלי, לחץ אשר הוביל לפגיעה במעמדו. נקודה כלכלית-אזרחית זו חשובה ביותר גם להבנת שיקולי חמאס סביב מבצע "עלות השחר".

כשלושה שבועות לפני פתיחת "שומר החומות" ירה החמאס, בשילוב ארגונים נוספים, מטח רקטות גדול מהרגיל (ליל שבת ה-26/4). ישראל הגיבה למטח זה באופן מתון בשל הרצון למקד את מאמציה בפתרון החיכוכים בירושלים. חמאס פירשה תגובה זו כרתיעה של ישראל מעימות וכהרגלה שאבה מכך ביטחון. המרכיב האחרון של הרקע ל"שומר החומות" היה שישראל נמצאה בשיאה של מערכת בחירות נוספת, דבר אשר הוסיף לניתוח (השגוי) של החמאס לפיו ישראל נרתעה מעימות בעת ההיא.

שובר הגלים

מסיבות אלו ואחרות (אותן לא אפרט) ומניתוח התנהלות הזרוע הצבאית בשעות הראשונות אני מעריך כי תנועת החמאס לא רצתה ולא נערכה למלחמה. חמאס העריכה כי ישראל תכיל את ירי הרקטות לכיוון ירושלים. זאת ועוד, בידי חמאס כלים יעילים נוספים לפתיחה במלחמה פרט לירי רקטות ארוכות טווח ובראשם פשיטות החטיפה וירי טילי נ"ט. הבחירה שלא לשלבם בירי הרקטות מעידה על בחירה מודעת של דרך פעולה אשר בעיני חמאס נתפסה מתחת לרף המלחמה עם ישראל.

כאשר מחליטה ישראל להפוך את "אירוע הרקטות" למערכה רחבה, נתפסת חמאס מופתעת ולא מוכנה וזו אחת הסיבות לחוסר הצלחתה לממש הישגים צבאיים משמעותיים במהלך המבצע כולו ולתחושת הכישלון והצורך בבנייה מחדש של יכולותיה הצבאיות. לצד זאת עלינו לזכור את הישגה של חמאס בגיוס ערביי ישראל למאבק בישראל (הנקין, 2022, עמ' 10). הישג זה חשוב מאוד שיילמד ויילקח בחשבון במערכות הבאות. עם זאת, דווקא בשל הישג זה בולטת בעיני עוד יותר בחירתה של חמאס שלא לקחת חלק פעיל באירועי "שובר הגלים" ובוודאי כפי שאציג ב"עלות השחר". רקע זה חשוב על-מנת להבין את המצב המנטלי בו נמצאת החמאס לפני ובמהלך "עלות השחר".

הישגי מבצע "שומר החומות" הם בראש ובראשונה חוסר הצלחתה הצבאית של חמאס בניהול המערכה. לצד פגיעה משמעותית בפעילי חמאס ובמערכים חיוניים (ברעם ופרל פינקל, 2021, עמ' 8), לא הצליחה הזרוע הצבאית לממש פשיטות לשטח ישראל בכלל וזאת למרות ניסיונות רבים. המערכים ההתקפיים האחרים, גם הם לא נוחלים הצלחה. תוצאות אלו מחזקות את ההבנה של חוסר התוחלת במערכה שאינה ייזומה. תהליך בניין הכוח עצמו, הנובע מכך, מהווה גורם נוסף המרתיע את חמאס מליזום מערכה עד אשר יושלם. קבוצת ההישגים השנייה, קשורה בהחלטות אשר מקבלת הנהגת החמאס בזמן שגרה. הן באשר להפעלת כוח למול ישראל והן באשר לשימור הרגיעה הכללית למול ישראל (בכלל, ובמרחב הגבול בפרט).

ששה-עשר החודשים אשר חלפו מסיום המבצע היו שקטים מאוד למול רצועת עזה. שקט אשר התבטא בכך שאין שריפות במרחב העוטף כפי שהורגלנו בשנים שחלפו, אין הפגנות במרחב הגדר וחמאס לא יורה רקטות, אפילו לא בתגובה לאירועים בעקבותיהם נהג לירות בעבר. בנוסף, לא יוזם החמאס פיגועים כנגד כוחותינו במרחב הגבול. זאת ועוד, בשנה וחצי שחלפה מאז המבצע פעלה חמאס באגרסיביות לרסן כל פעילות של ארגונים סוררים ממרחב הרצועה לעבר ישראל על-מנת למנוע מצב של הסלמה אשר תוביל למערכה נוספת מול ישראל.

במקרים המעטים בהם בכל זאת נורו רקטות על-ידי ארגונים אחרים ובראשם הג'יהאד האיסלאמי [הג’יהאד האיסלאמי הפלשתיני], הרי שחמאס הפעילה כוחות ריסון במטרה לעצור ולטפל בחוליות הירי, הכבידה את ידה על פעילי הג'יהאד ו"הכילה" את תקיפות התגובה הישראליות גם כשאלו הלכו והחריפו וכללו נכסים חיוניים לחמאס. שיאו של ריסון זה הגיע בסוף מרס 2022 ובמהלך תקופת "שובר גלים" שאחריו. תקופת יום האדמה ורמדאן עברה בשקט מוחלט מצידה של חמאס ברצועת עזה. חמאס מיקדה את מאמציה בהבערת השטח ביהודה ושומרון (ללא הצלחה אמיתית מצידה), ובמקביל ריסנה בנחישות (מעצרים אלימים, הכאת עצורים, מעצר חוליות שטרם ביצעו ירי ועוד) ניסיונות של הג'יהאד האיסלאמי לגרור את הרצועה לפעולה אקטיבית כמו זו שלפני "שומר החומות".

שיקום הרצועה

דווקא לאור אירועי שנה קודמת והציפייה במזרח ירושלים וביהודה ושומרון, בולטת רתיעתה של חמאס מלהיגרר לכל סוג של הפעלת כוח מהרצועה. הצריבה של חמאס מהניתוח השגוי של הסבלנות הישראלית במאי 2021 מביאה אותה להחלטה לבלום כל הפעלת כוח מתוך חשש מקריאה שגויה של הצד הישראלי וכניסה למערכה שלא ביוזמתה. רתיעה זו מהיגררות לכל סוג של עימות עם ישראל מוצאת את ביטויה גם במרחב הגבול ובמהלך תקופה זו משלימים באוגדת עזה מספר מהלכים חשובים לשיפור היציבה במרחב הגבול, בחישוף מרחב ה'פרימטר' (מרחב ביטחוני מיוחד בתוך שטח הרצועה) ואכיפתו, בהפעלת טנקים לראשונה במרחב ה'פרימטר' ופעולות נוספות לייצוב וארגון מרחב הגבול. גם פעולות האוגדה למול החקלאים במרחב הגבול, אשר נענו בעבר בתגובה חמאסית, עברו הפעם בשקט מלא. הישגים אלו מחוזקים על-ידי מדיניות ישראלית אזרחית המאפשרת תחילתו של שיקום ברצועה והחייאה של הכלכלה העזתית. מדיניות זו היא גם מאפשר חשוב וגם כלי המשמש כגורם מרתיע אשר מסייע להרחיק עימות.

במהלך השנה האחרונה חזר תשלום כספי הפקידים של חמאס (המענק הקטרי) אחרי חמישה חודשים של עצירתו המוחלטת, פעולה שהייתה כמו "אוויר לנשימה" לרחוב העזתי. החלו פעולות לשיקום מרחבים שנהרסו במבצע, ניתנו הקלות משמעותיות ורחבות מבעבר לכניסה ויציאה של סחורות מהרצועה, דבר אשר מסייע לעסקים הקטנים ולשוק העבודה המוגבל ממילא. אולם השינוי החשוב והמהדהד ביותר היה מתן 15,000 היתרי עבודה בישראל אשר מפרנסים כ-300,000 אנשים באופן ישיר ותורמים לכלכלה, אך בעיקר לתחושת הגאווה והתקווה של עזתים רבים. יכולתנו לאפשר מהלכים אזרחיים-כלכליים אלו נשענת הן על תחושת הכישלון הצבאית והן על חולשתה הפוליטית של החמאס ושל סינוואר, והיא מהווה גורם מרתיע נוסף ועוצמתי לצידו של האיום הצבאי וחוסר מוכנותה של חמאס להיכנס למערכה נוספת כל עוד היא אינה ערוכה צבאית. זאת ועוד, הרי שככל שבעזה מתרגלים למצב זה, היכולת לוותר עליו ולהחזיר מצב לאחור מאותגרת. [...] [סימוכין]