נתניהו הציע ליוון לקלוט הגז מלווייתן

כדי לשרת את תזרים המזומנים שלהן, נזקקות חברות הגז למכירת הגז במהירות. לכן החלו החברות לבחון שלוש אופציות ליצוא הגז הטבעי. חלופה אחת היא לייצא את הגז באמצעות צינור תת-ימי שיוליך אותו לטורקיה או ליוון, שם ישתלב בצינורות הגז המתוכננים מטורקמניסטאן ואזרבייג'אן לדרום אירופה ולמזרחה. היתרונות בחלופה זו הם היעדר הצורך בהקמת תשתית יבשתית או בשינוי מצב הצבירה של הגז המופק וכן חסות של האיחוד האירופי לפרויקט, שתבוא לידי ביטוי באשראי נוח או אף במענקים.

האופציה השנייה שאותה בוחנות השותפות היא שוק ה-LNG (גז טבעי נוזלי). מדובר בהקמת מתקן הנזלה יבשתי בקפריסין או בשימוש במתקני ההנזלה שבמצרים, שאליהם יוזרם הגז בצינור, ושמהם הוא ישווק באמצעות מיכליות לצרכנים בעולם.

ואולם, היתכנותן הכלכלית של שתי חלופות אלה הוטלה באחרונה בספק נוכח מצבו של שוק הגז הטבעי באירופה ובעולם. בראיון ל-TheMarker אמרה באחרונה ד"ר ברנדה שפר, ראש תוכנית ה-MA לניהול מדיניות אנרגיה באוניברסיטת חיפה, כי מעמדן הפיננסי של יוון, איטליה וטורקיה לא יאפשר גיוס כספים למיזם, מה גם שצריכת הגז ביוון רק יורדת בעקבות המיתון, איטליה מייבאת את הגז מרוסיה וטורקיה רוויה בגז. שפר הוסיפה שרוסיה לא תאפשר לגז ישראלי לפגוע בשיווק הגז לאירופה, וכי ממילא ישראל לא תוכל להתחרות בגז שיוזרם בעתיד מטורקמניסטאן למשל, או מאירן.

שפר גם הסבירה כי היא אינה רואה עבור הגז העודף שוק חלופי לזה הישראלי שנמצא בהישג יד. "לחברות הגז יש אינטרס להציג שוק יצוא בהישג יד, כי זה יעזור למחיר הגז בשוק המקומי", אמרה שפר. לדבריה, הקמת מתקן הנזלה מותנית בחתימה על חוזים ארוכי טווח כאשר לגז הישראלי אין יתרון בתחום זה על פני גז אוסטרלי, אינדונזי או רוסי למשל, הממלאים כיום את צורכי מדינות אסיה.

מעבר לכך, הדגישה שפר כי על ישראל לשמור את הגז הטבעי שיימצא לצרכים אסטרטגיים ולהבטיח את הביטחון האנרגטי של המדינה לתקופה שלאחר מיצוי הגז מתמר. בראיון ל-TheMarker לאחר שהתבשר על תוצאות הסקר בלווייתן אמר הממונה על חיפושי הנפט והגז במשרד התשתיות, ד"ר יעקב מימרן, כי נשקלת האפשרות לייצא את הגז מלווייתן. לדבריו, "אי-אפשר להכריח את חברות הגז למכור את הגז בשוק המקומי". עם זאת, מימרן אמר כי הגז שיימצא הוא רכוש המדינה וכי נשקלת האפשרות לשריין חלק ממנו העתידי לאחסון אסטרטגי לצרכים לאומיים.

האפשרות לייצא גז טבעי ישראלי ליוון קיבלה ביטוי פומבי ראשון לפני כשלושה חודשים, בעקבות תוצאות הסקר הססמי התלת-מימדי (3D) שערכה נובל אנרג'י בסוף 2009 בשטח של 4,500 קמ"ר מול חופי ישראל. הסקר נערך בחמישה רישיונות רציו-ים לשעבר - עמית, רחל, דוד, חנה וערן, שבהם מחזיקות דלק (45%); נובל (40%); ורציו (15%) - וכן ברישיונות אלון A ואלון B, שבהם מחזיקות דלק (53%) ונובל (47%). הסקר כלל גם את שטחי בלוק 12, שהוא זיכיון חיפושים בשטח של כ-770 קמ"ר שבו מחזיקה נובל אנרג'י עם אופציה להכנסת קבוצת דלק כשותפה (30%).

את עיקר תשומת הלב משך מבנה לווייתן התת-ימי, המשתרע בשטחי שניים מחמשת רישיונות רציו ים לשעבר - רחל ועמית. שטחו של המבנה כפול מזה של מבנה תמר לשעבר, ועומקו (מים+קרקע) מוערך ב-5,000 מטר. נובל העריכה כי ממוצע הפוטנציאל הכלכלי של עתודות הגז הטבעי בנות-ההפקה במאגר זה מסתכם ב-453 מיליארד מ"ק (16 TCF). זאת, כאשר ההסתברות להימצאות הגז במבנה זה הוערכה בידי נובל בשיעור גבוה יחסית של-50%, לעומת הסתברות של 35% בלבד למשל שעליה דובר לפני קידוח מאגר תמר.

לגבי שלושת הרישיונות הנותרים של היתר רציו ים - חנה, דוד וערן - הועלתה הסתברות גיאולוגית למציאת 3 BCM נוספים. באשר ליתר השטחים שנבדקו בסקר הססמי (אלון A, אלון B ושטח בלוק 12 שבקפריסין), וכן באשר לשטחי רישיונות רות הסמוכים, העריכה נובל כי הפוטנציאל הכלכלי של עתודות הגז הטבעי בנות ההפקה בשטחים אלה יהיה לפחות 850 BCM (TCF 30) נוספים. הבדיקה ההסתברותית לגבי שטחים אלה עדיין לא מוצתה, כאשר עד סוף 2010 אמורות נובל ודלק להתחיל בביצוע סקר תלת-ממדי נוסף בשטחי רישיונות רות.

קידוח האקספלורציה במבנה לווייתן צפוי להיעשות ברבעון האחרון של 2010, אך עדיין לא גובשה או תוקצבה תוכנית קידוח כלשהי. זאת, בין היתר, משום שהשותפות מתקשות לאתר עבור הגז הטבעי שוק מיידי. לפי הערכות, הגז במאגר תמר צפוי לספק את צורכי המשק הישראלי למשך 30-25 שנה. לפיכך, נותר מאגר לווייתן ללא שוק צרכנים קרוב.