"בהפסקת המשחק מול מלטה ירדנו לחדר ההלבשה ב-1:1. חשבנו שלואיס יתפוצץ עלינו, כמו שהיה בימי קשטן, אבל הכל היה שונה. הוא הרגיע, כיוון, נתן בטחון". הסיפור הזה מעיד אולי יותר מכל על התחושות הקיימות בקרב שחקני הנבחרת תחת לואיס פרננדז. האווירה הטובה, הרוגע והאמונה העיוורת של המאמן בשחקניו לא נסדקו גם בעקבות הביקורות הקשות שנשמעו אחרי ה-1:3 הבינוני בבית.
כבר אחרי המשחק הרשמי הראשון בעידן הצרפתי חצי הביקורת אמנם כוונו, נורו ופגעו. בעיקר ברגשות. הרגיזו, אבל לא פגעו במרקם. השפיעו על שחקן כזה או אחר, אבל לא הזיזו למאמן, שנשאר בשלו. "עד עכשיו מאמנים ניסו ולא הצליחו להגיע לאירוע גדול", הסבירו בנבחרת. "ללואיס יש את השיטה ואת הגישה שלו, ואיתן הוא יילך עד הסוף".אז היכן הביקורות כן השפיעו? לפרננדז חשובים השחקנים. ביקורות המכוונות אליו לא ממש משפיעות, אבל ביקורת על שחקן כזה או אחר מיד גורמת לו להתעצבן ולהבהיר את עמדתו בפניו של אותו עיתונאי (ולעיתים לכמה מהם ביחד), בלי יותר מדי גינוני טקס מסורבלים. כנראה שבגלל זה כל חניכיו מכנים אותו שוב ושוב "גבר" ו"בן אדם חמוד", בלי קשר לכמות הדקות לה הם זוכים במדים הלאומיים.
אל תטעו, פרננדז לא טומן את ראשו בחול. הוא מודע לנקודות התורפה וליכולת החלשה מול מלטה הקיקיונית, אבל מעדיף להסתכל על הדברים הטובים - על העובדה שליאור רפאלוב הוכיח לו שוב כי יש על מי לסמוך; על יוסי בניון שלא נגמר; על טל בן חיים, שממשיך להיות הבלם היחיד שאפשר לסמוך עליו ושקשה בלעדיו; על הבאנקר שהוא דודו אוואט; על אלמוג כהן, שבהופעתו הראשונה הרשים מעבר למצופה; ועל גילי ורמוט, שעלה מהספסל וגרם לשינוי חיובי.מלבד ששת השחקנים האלה, פרננדז דאג לפרגן גם ליתר חבריהם. חשוב לו מאוד לתת מילה טובה לכל שחקן כדי לעלות לו את הבטחון, אבל בשורה התחתונה ישנם גם כמה שחקנים מהם ציפה ליותר. האכזבה היא עניין תלוי ציפיות, והמאמן הלאומי לא מסתיר את חוסר שביעות רצונו כשדברים לא מסתדרים על פי התכנון. בין חברי הסגל שלא בלטו לטעמו היו בן סהר ודדי בן דיין, שלדעת רבים היה טוב אבל המאמן חשב אחרת ולכן יואב זיו תורגל ואמור לפתוח באגף בגיאורגיה. שני שחקני הפועל ת"א אמנם זכו לשיחות אישיות ולעידוד מצד פרננדז, אבל בנבחרת הדגישו שאם איתי שכטר היה כשיר הוא היה זה שפותח בחוד.
לואיס פרננדז דוגל כרגע בשיטת החלוץ היחיד כשמאחוריו חמישה קשרים. בניגוד לשאננות היחסית בארץ לקראת הביקור של מלטה, לקראת המשחק בטביליסי אף אחד לא מעז לזלזל. גיאורגיה אמנם חוותה טורניר מוקדמות מחריד לפני גביע העולם החולף, כשסיימה אחרונה בבית 8. אולם, מבט קצר על התוצאות מראה ששלוש הנקודות של הגיאורגים בקמפיין הושגו במשחקי הבית מול קפריסין, בולגריה ומונטנגרו, וגם המשחק מול איטליה (2:0) הסתיים בהפסד רק בגלל שני שערים עצמיים של הקפטן קאחה קלאדזה.
[קישור] בגיאורגיה, מבחינתו של המאמן הלאומי, קריטי בעיקר בעקבות התיקו של היריבה ביוון במחזור הראשון. "מלטה יריבה חלשה מאוד יחסית לגיאורגים", הזהיר פרננדז את חניכיו. "למעלה מ-60 אלף צופים מחכים לנו במגרש ויהיה עליכם הרבה לחץ. היו רגועים ושחקו את המשחק שלכם".
בניגוד למשחק מול מלטה, שהתבססה על התקפות מתפרצות והתגוננה עם עשרה שחקנים, ההערכות בנבחרת הן כי בטביליסי הדברים ייראו אחרת. השחקנים הגיאורגים מכירים את ישראל, במיוחד בשל העובדה שלאחד מחברי הסגל קוראים ולדימיר דבאלישווילי ובעקבות מערכת היחסים הטובה בין המאמן טמורי קצבאיה לעוזר מאמן מכבי חיפה גיאורגי דרסיליה. הדגשים הטקטיים של פרננדז וטל בנין התרכזו בפיזיות ובבעיטות החופשיות המסוכנות של היריבה, והציפיות הונמכו בהתאם.
האמירה "תוצאה טובה מבחינתנו היא ניצחון או תיקו" פשוט משקפת מציאותיות. לא פחדנות, לא הסתגרות, אבל כן זהירות. נבחרת ישראל עדיין בשלב ההרכבה והניסויים, על אף שמדובר כבר בתוך תקופת הקמפיין, ולקראת משחק חוץ ראשון אצל יריבה שהוציאה תיקו ביוון מנסים בנבחרת להימנע ממכירת אשליות. אין לנו את הגנה כמו של הולנד, מרכז שדה כמו לספרד או אפילו התקפה כמו של קרואטיה. ואין גם סיבה לעורר את המארחים יתר על המידה. העליה עם הרכב דומה לזה שניצח את מלטה באה לשדר את המסר הבא: "במבחן התוצאה עמדנו. קצת סבלנות וכיוונונים קלים לפה או לשם, וזה גם ייראה טוב יותר". ולא תמצאו כיום סדקים פנימיים גם בהתייצבות מאחורי המסר הזה. כל עוד לא מדובר באובדן נקודות, גם בבית וגם על הספסל מוכנים לנשוך שפתיים ולהמתין בשקט.
[קישור]
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
