יצחק ומרגלית יהב, תושבי גבעתיים, הואשמו על-ידי חברת התיירות "הדקה ה-90" במרמה. הם וילדיהם הוטרדו על-ידי החברה בביתם, ובטלפון הסלולרי הפרטי שלהם, פספסו את חופשת חג הסוכות, וכמעט ונאלצו לשלם עבור חופשה שלא הזמינו. שימו לב לניסיון ניצולו של האזרח הקטן.
ביום 17.9.02 הזמין יצחק יהב, עורך דין במקצועו, באמצעות הטלפון, חבילת נופש זוגית בברצלונה, דרך חברת התיירות 'הדקה ה-90'. חבילת הנופש שהזמין יהב כללה טיסה ושהייה בת ארבעה ימים במלון בברצלונה, בחופשת חג הסוכות.
בבירור טלפוני שערך יהב עם החברה, הובטח לו כי המלון - "פלאיה-סנטור", שהזמין במסגרת חבילת הנופש, ממוקם באזור מרכזי בברצלונה. עבור חבילת הנופש שילם 6,217 ש"ח.
לאחר שערכו התובעים בדיקה קצרה באינטרנט, התברר כי המלון ממוקם מרחק רב ממרכז העיר, וסמוך לאיצטדיון הכדורגל של קבוצת ברצלונה. הזוג יהב פנו לחברה בדרישה להמיר את המלון, אך החברה טענה כי הדבר בלתי אפשרי. בעקבות כך, ביטלו הזוג יהב את ההזמנה, בהסכמת החברה, ללא דרישת כל תשלום מצד החברה.
למרות ביטול ההזמנה, שכאמור, נעשה בהסכמתה של החברה, פנתה 'הדקה ה-90' לחברת האשראי בדרישה לממש את התשלום, על-פי פרטי כרטיס האשראי שמסרו הזוג יהב במעמד ההזמנה הראשונית. כשגילה את הדבר פנה יצחק יהב לחברה, ודרש להחזיר את הכסף שנגבה. החברה לא נענתה.
ביום בו אמורים היו הזוג לטוס אל ברצלונה, אלמלא בוטלה העסקה, יצרה החברה קשר עם בני הזוג, וטענה כי התברר לה שהם אכן עזבו, כביכול את הארץ לברצלונה, ואף מימשו את שובר בית המלון.
לא עזרו טיעוניו של יהב ואף הזמנתו את נציגי החברה אל ביתו שבגבעתיים, על-מנת שיווכחו בעיניהם כי הוא מצוי בישראל ובביתו. החברה התעקשה כי הוא עזב את הארץ ונמצא בבית המלון בברצלונה.
נציגי החברה אף הטרידו בטלפון הסלולרי את ילדיו של התובע, וניסו לתחקרם באם אביהם אכן מצוי בארץ או שמא טס לחו"ל.
במקביל, חברת האשראי הודיעה כי תיאלץ לגבות התשלום. יהב, פנה לבית המשפט בבקשה למתן צו זמני אשר ימנע את גביית התשלום על-ידי חברת האשראי. הצו ניתן ליהב. כשבוע לאחר מכן קבע בית המשפט כי ביטול העסקה הינו בר-תוקף, ואי לכך נפסק כי הצו למניעת התשלום הינו קבוע.
בינתיים, יצחק ומרגלית יהב, אשר ספגו האשמות מצד החברה, ואף פספסו את חופשת חג הסוכות שלהם, פנו לבית משפט השלום בתל אביב, והגישו תביעה נגד חברת 'הדקה ה-90', אשר, כך סברו, חייבת במתן פיצוי. יש לציין כי עובדת היותו של יצחק יהב עורך דין, ככל הנראה היא שהביאה להגשת התביעה, וסביר להניח כי אם מדובר היה באזרח תמים, היתה יוצאת החברה בלא כל תשלום פיצויים לנפגעים.
החברה, אשר רצתה להימנע מתביעה, הודתה ב-"טעות ובצירוף מקרים נדיר", כדבריה, והציעה לפצות את בני הזוג בכרטיסי טיסה לברצלונה, במועד הנוח לחברה בלבד. הצעה זו נדחתה על-ידי בני הזוג.
בסופו של עניין, רק לאחר שהגיעה התביעה לידון בבית משפט, הציעה החברה לבני הזוג יהב הצעה אותה תפסו כהוגנת: זוג כרטיסי טיסה לברצלונה, במועד הנוח לבני הזוג (ובלבד כי יהיה זה במהלך שנה מעתה), כולל מיסי נמל, דמי רישום והיטל ביטחון. שופטת בית משפט השלום, רחל עורקבי, אישרה את ההסדר.
בני הזוג יהב פוצו, ואף קיבלו את התנצלות החברה. סביר כי אזרחים רבים החסרים ביוזמתו של יצחק יהב, סובלים ממקרים כגון זה אשר חוזרים על עצמם באופן לא כל כך נדיר, לאו-דווקא במעורבות 'הדקה ה-90', אלא בקרב כל החברות, אשר לעיתים רבות מנצלות את תמימותו של האזרח.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
