בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל (8.8.12) את חיובה של משטרת ישראל לפצות ב-113,000 שקל אוהדת כדורגל שנפצעה בהתפרעות לאחר משחק בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים בנובמבר 2007.
רבקה כדורי נפצעה מאבן שהושלכה לעברה לאחר המשחק, שהתקיים באיצטדיון קריית אליעזר בחיפה. המשחק הוגדר בידי המשטרה "ברמת סיכון גבוהה - משחק רגיש ביותר", ולאבטחתו הוקצו מאות שוטרים. הללו אמורים היו להיות מוצבים במגרש ובסביבתו עד השעה 23:00, ובשעה זו אכן עזבו את האזור כאשר הוא שקט. כדורי נפצעה עשר דקות מאוחר יותר.
בית משפט השלום בחיפה קבע שהמשטרה התרשלה כאשר לא דאגה לאבטחה בתחנת האוטובוס בה נפצעה כדורי, במרחק של 200 מטר מהאיצטדיון. עוד נקבע, כי מלכתחילה לא היה זה סביר לפנות את השוטרים 19 דקות בלבד לאחר שריקת הסיום.
השופט המחוזי
עודד גרשון אומר, כי דווקא ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום מחייבים לקבל את הערעור. ההתפרעויות התרחשו רק לאחר שהשוטרים עזבו את המקום בהתאם לתכנון המוקדם, והמשטרה פעלה באופן סביר. "בבואנו לקבוע את היקף חובת הזהירות של המשטרה כלפי הציבור הרחב שומה עלינו לאזן בין חובתה לשמור על שלום הציבור לבין החשש מפני פגיעה בשיקול דעתה והחשש מפני שימוש עודף בסמכויותיה", אומר גרשון.
גרשון מוסיף: "קביעה כי היה על השוטרים לשהות באזור תחנת האוטובוס לפרק זמן נוסף, הינה תוצאה של ראיית הדברים בדיעבד שאינה עומדת במבחן הסבירות ובמבחן המציאות שבה פועלת משטרת ישראל עם משאביה המוגבלים. בענייננו איני רואה כל פגם או חוסר סבירות באופן שבו פעלה המשטרה. ממילא, על כן, אין כל הצדקה להטיל עליה אחריות כלשהי לפגיעה שנפגעה המשיבה. הואיל ושוטרי משטרת ישראל עזבו את האזור לאחר שהרוחות נרגעו ולאחר שמשמרתם במקום תמה בהתאם למה שסוכם עם המשטרה מלכתחילה, הרי שהקשר הסיבתי בין משחק הכדורגל לבין הפגיעה במשיבה, כמתואר לעיל, נותק".
לדברי גרשון, "מעצם חובתה של המשטרה לשמור על שלום הציבור נגזרת חובת זהירות מושגית שלה כלפי הציבור הרחב. ואולם מכך לא משתמעת חובת זהירות קונקרטית כלפי כל אדם, בכל שעה משעות היממה, ובכל מקום שבו הוא נמצא. המשטרה אינה יכולה ואינה חייבת להפקיד שוטר/שומר על כל אזרח מחשש שמא אזרח אחר יעשה מעשה פלילי ויפגע בו. חובת הזהירות המוטלת על המשטרה אינה מוחלטת. שאם לא תאמר כן, הרי שהיינו מוצאים עצמנו במצב שבו המשטרה חבה בנזיקין בגין כל עבירה שבוצעה בתחומי המדינה".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
