הישיבה והמשפט

לימודיו של אהרון קליין בישיבת בר-יוחאי במירון הביאו את אביו, שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין, לפסול את עצמו מלדון בתביעת ביטוח על אירוע שהתרחש בישיבה.

בפתיחת הדיון בתביעתו של חגי בניג'י נגד חברת הפניקס, הודיע קליין לצדדים: "עם הכנת התיק, התחוור לי שאחד מילדי (אהרון) למד בישיבת בר-יוחאי במירון, ישיבה שבה התרחש האירוע נשוא תביעה זו. כתוצאה מלימודיו בישיבה, יש לי היכרות אישית עם ראש ישיבה הרב אנגל ועם מנהל הישיבה בזמנים הרלוונטיים, מר בני קליין. בנסיבות אלו לא קיימת עילת פסילה סטטוטורית אך יחד עם זאת מן הראוי להציע לצדדים להביע דעתם בקשר לדיון ע"י מותב זה או מותב אחר בטרם אתן החלטות אופרטיביות בתיק זה".

לדברי קליין, דעתו שלו בנוגע לפסלות שופטים השתנתה בעקבות מאמרה של ד"ר לימור זר-גוטמן בנושא. באותה מאמר קבעה זר-גוטמן, כי המבחן של פגיעה במראית פני הצדק הוא המבחן הראוי והמתאים לשמש כלל אתי.

אכן הזכות לשבת בדין היא גם החובה לשבת בדין, ממשיך קליין, אך "תיתכנה נסיבות בהן ייטיב השופט לעשות אם ימשוך את ידיו ממשפט כזה; לא, חלילה, מטעמים של נוחות אישית, אלא מחשש שבנסיבות העניין עלולה ישיבתו באותו משפט להכביד על יכולתו למלא כראוי את תפקידו השיפוטי, או ליצור מראית לא נאותה".

לדעת קליין, זהו המקרה הפעם: "לימוד בישיבה תיכונית אינו דומה ללימוד בבית ספר תיכון. תלמיד ישיבה לומד וחי בישיבה. הישיבה היא מרכז חייו, שם הוא בונה את אישיותו. כתוצאה מכך, המעורבות של ההורים עם צוות הישיבה היא מעורבות גדלה פי כמה מהמעורבות במוסדות לימוד אחרים. לא רק קשר אינפורמטיבי נוצר עם מי מצוות הישיבה אלא גם קשר נפשי עמוק. יתרה מזו, בני למד באותה ישיבה בעת קרות האירוע הנטען וקיים חשש שמידע כזה או אחר יגיע לתודעתי שלא דרך הגשת מוצגים ושמיעת העדויות בפני בית המשפט, דבר היכול לפגוע ב'סטריליות' ההליך המשפטי".

ברמה העקרונית, אומר קליין, "קיימים מצבים שלא הוכרו בדיני פסלות השופט כמקיימים אחר התנאי של חשש ממשי למשוא פנים, אך עדיין נוצר בהם ניגוד עניינים אתי. מצבים אלו שייכים לחלק שמהרף ומעלה, בהיותם משקפים את אידאל האתיקה השיפוטית. במצבים אלו אין החוק מחייב פסילת השופט, אך האתיקה המקצועית מטילה חובה על השופט להיות קשוב לאידיאל המקצועי שלו ולפעול לפי חובותיו האתיות".