בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביהמ"ש: "על הלשכה להקפיד כי חבריה ינהגו ביושר וניקיון כפיים"
|
בית המשפט העליון קבע כי את תקופת ההשהיה של חברותו של עו"ד שהורשע בעבירה שיש עימה קלון יש לספור מיום ריצוי העונש, ולא מיום ביצוע העבירה
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של יעקוב חדאד על החלטת לשכת עורכי הדין להשהותו מתפקידו לכשבע שנים מיום גמר ריצוי עונשו.
|
המערער, ששימש בעבר כמנהל באחד מסניפיו של בנק, החל ללמוד משפטים בשנת 1997. בשנת 1999 התעורר נגדו חשד כי היה מעורב בביצוען של עבירות בתחום תפקידו, אולם הדבר לא מנע ממנו מלבצע התמחות, והוא אף עבר, בחודש אפריל 2001, בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין. דא עקא, מספר ימים לפני טכס ההסמכה, הוגש נגדו כתב אישום בעובדותיו הודה, וכתוצאה מכך הורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף מסמכים ושימוש בהם, וכן קבלת דבר במרמה. על כל אלה נדון המערער לשנת מאסר, שנה מאסר על-תנאי וקנס. משסיים לשאת במאסרו בחודש יוני 2004, ביקש המערער מהמשיבה להעניק לו רישיון לשמש כעורך-דין מן המניין, אולם בקשתו נדחתה והיא עתידה לשוב ולהתברר בשנת 2011, כאשר תסתיים תקופת ההתיישנות שמניינה שבע שנים מיום סיום ביצוע העונש.
|
המערער סבור כי נכון להתחיל את מניינה של תקופת ההתיישנות ממועד ביצוע העבירה, הואיל וגם פרק זמן זה מאפשר לבחון אם הוא היטיב את דרכיו ואם הוא ראוי לשמש כעורך דין.
|
סעיף 44 לחוק לשנת עורכי הדין הסמיך את לשכת עורכי הדין לסרב לבקשתו של מועמד לקבלו לשרותיה, חרף כשירותו, אם הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות העניין, משום קלון, וכן אם נתגלו עובדות אחרות שמובילות למסקנה כי אין המועמד ראוי לשמש עורך-דין. בית המשפט העליון מצא כי הפרשנות שמציע העורר לסמכותה של הלשכה, אינה יכולה לעמוד. חיקוקים רבים מונעים מאדם להגיש מועמדות לתפקיד מסוים אשר הורשע בעבירה שיש עימה קלון, כשבע שנים מתום ריצוי העונש. בית המשפט העליון סבר כי שתיקתו של חוק לשכת עורכי הדין באשר למועד ראשית 'מרוץ שבע השנים' אינו הסדר שלילי אלא לאקונה, וכי יש להקיש מחיקוקים בעלי תכלית דומה כי המחוקק התכוון כי מועמד לא יוכל להתקבל כחבר ללשכה כשבע שנים לאחר תום ריצוי עונשו. בכך הפעיל בית המשפט תפיסה אשר כונתה לא אחת בפסיקה 'הרמוניה נורמטיבית', קרי, תפיסה אשר מייחסת חשיבות לקוהרנטיות ולאחידות הרעיונית בין דברי חקיקה שונים. השופט אדמונד לוי נדרש גם לתכליתה של חסימת מי שעברו עבירות שיש עימן קלון מפני חברות בלשכה. השופט אדמונד לוי ציין כי "הלשכה, על מוסדותיה השונים, נדרשת להקפיד על כך שחבריה וגם אלה המבקשים להצטרף אליה, יקפידו על קיום החוק, וינהגו ביושר וניקיון כפיים, שאם לא כן תיפגע אנושות תדמיתו של עורך-הדין בעיני הצבור".
|
- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים - בפני: כבוד השופט אדמונד לוי, כבוד השופטת עדנה ארבל, כבוד השופט חנן מלצר - למערער: עו"ד אביגדור פלדמן - למשיבה: עו"ד משה אליאש
|
|
|
- עע"ם 10146/07 יעקוב חדאד נגד לשכת עורכי הדין(ניתן ביום 4.12.08).
|
|
תאריך:
|
04/12/2008
|
|
|
עודכן:
|
04/12/2008
|
|
ענבל בר-און
|
ביהמ"ש: "על הלשכה להקפיד כי חבריה ינהגו ביושר וניקיון כפיים"
|
|
תקציר העובדות - התובע,יליד 1961, עבד מחודש יוני 2002 כשף-מנהל בחברת פיסת-בר בע"מ; העוסקת בבישול עבור מוסדות דת (קייטרינג). ביום 11.6.02, לאחר שהתובע סיים את עבודת הבישול והמזון הועמס על הרכב שיצא לחלוקתו, התקשר נהג הרכב ואמר כי הרכב נתקע באזור ירוחם. הממונה על התובע ביקש ממנו לנסוע לרכב התקוע ולנסות להתניעו והתובע עשה כדבריו.
|
|
|
ביום האירוע נהג הנתבע, שי בן צבי גלזר, במונית בשדרות שאול המלך בתל - אביב. אותה עת נהג המנוח, אמון מוריס באוטובוס של חברת "דן" אחרי המונית בה נהג הנתבע. מסכת האירועים החלה כשהנתבע עצר את מוניתו בתחנת האוטובוס בשדרות שאול המלך כדי להוריד נוסע ולהסדיר עמו התשלום. אחריו עצרה מונית נוספת. המנוח הגיע לתחנה עם האוטובוס כדי להעלות נוסעים, עמד אחרי שתי המוניות והמתין שתזוזנה כדי להמשיך בנסיעתו. ההמתנה התארכה, המונית שעמדה אחרי הנתבע נסעה אך הנתבע עדיין לא נסע והמנוח צפר לו מספר פעמים שיפנה את מקומו בתחנה. בסופו של דבר עקף המנוח את מונית הנתבע, עקיפה משמאל, אך כפי הנראה תוך סטייה ימינה לכוון המונית. הנתבע נסע בעקבות המנוח והשניים הגיעו לצומת שד' שאול המלך ודרך נמיר. בעת עצירתם ברמזור אדום יצא הנתבע מהמונית, ניגש לחלון הסגור של תא הנהג של האוטובוס וצעק על המנוח בשל כך, שלטענתו, המנוח "חתך אותו" בנסיעתו. המנוח השיב לנתבע בצעקות ולא פתח את החלון.
|
|
|
בעוד שכלל הבסיס בדיני החוזים הוא ש"חוזים יש לקיים" הרי פני הדברים הם שונים כאשר אחד הצדדים לחוזה הוא הרשות השלטונית. הטעם לכך נעוץ בעובדה ש"לרשות השלטונית אין כלום משל עצמה", ואין לה כל אינטרס במובן החוזי של העניין. כשרשות שלטונית מתקשרת בחוזה היא רשאית בנסיבות מסוימות להפר אותו, שכן על הכף לא עומדים רק האינטרסים של הרשות ושל המתקשר, אלא האינטרסים של כלל הציבור, אשר עליהם הרשות השלטונית אמונה. הרשות השלטונית הינה 'נאמנת הציבור' ועל כן על המתקשר בחוזה עם רשות שלטונית להיות מודע לכך שיש צד נוסף לחוזה- הציבור בכללותו. לעיתים האינטרס של אותו ציבור עשוי להפקיע את תוקף החוזה. הכל כפי שהתרחש במקרה שלהלן.
|
|
|
תקציר- בפני בית המשפט הוגשה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, שבאה לעולם לאחר שהנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, סירבה לשלם לתובע, שפע ראובן, תגמולים בגין ניתוח קטרקט שנותח בעינו.
|
|
|
התובעת, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, הנפיקה לטובת הנתבע, ורור ריאד פוליסה לביטוח רכב. השופט מנחם (מריו) קליין קבע בהחלטתו, כי הסכום ששילמה התובעת למבטחת של צד ג' כמעט זהה לסכום ההשתתפות העצמית, קיים חשש כי התובעת משיקוליה ובכדי להישאר ביחסים טובים עם המבוטחת של צד ג', בחרה להיענות בחיוב לדרישתה ולגלגל את האחריות כלפי המבוטח שישא בעלות השיפוי של צד ג' וזאת בצורת תשלום דמי השתתפות עצמית ומבלי שהוצגה כל תשתית ראייתית לחבות של הנתבעים.
|
|
|
|