תשלום שמקבל עובד ממעבידו הוא הכנסת עבודה החייבת במס בשיעור מלא, אלא אם כן יצליח העובד להוכיח שמדובר ברווח הון הזכאי לשיעור מס נמוך יותר. כך קובע (2.2.14) בית המשפט העליון, בפסק דין בעל חשיבות רבה לכל העובדים בארץ.

בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של פקיד שומה חיפה וקבע, כי עובדי בתי הזיקוק ישלמו מס מלא על מענק הפיצול ומענק ההפרטה שקיבלו בשנים 2007-2006 עם פיצול בז"ן בין המתקנים בחיפה ובאשדוד והפרטת החברה. בסך-הכל קיבלו העובדים 106 מיליון שקל. הם ביקשו לחייבם במס רווח הון בשיעור 20%, ומשמעות החלטת העליון היא תשלום מס נוסף בהיקף של 15-10 מיליון שקל.

המשנה לנשיא מרים נאור אומרת, כי "נקודת המוצא לדיוננו היא שהמענקים שולמו במסגרת יחסי העבודה בין העובדים לבז"ן. משכך, סיווגם הנכון לדעתי הוא 'הכנסת עבודה', ככל תשלום המשולם ממעביד לעובדו במסגרת יחסי העבודה". חזקה על תשלומים של עובד למעביד שהם הכנסת עבודה, אם כי במקרים חריגים ניתן לקבוע שמדובר ברווח הון - למשל: הקצאת אופציות ומענקי פרישה, לגבי שניהם נקבע הסדר חוקי מיוחד.

לדברי נאור, הקביעה לפיה מדובר בהכנסת עבודה נמצאת במדרגה גבוהה מזו של הסדרים אחרים. לכן, אין לקבל את גישתו של השופט המחוזי רון סוקול, לפיה יש לבחון תחילה את טיבו של התשלום ולא לקבוע חזקה שמדובר בהכנסת עבודה. "נקודת מוצא זו עלולה לעורר קשיים ניכרים", היא אומרת על גישתו של סוקול.


למנוע מניפולציות


"תפיסה זו עליה עמדתי כעת - לפיה תשלום שהגיע לעובד ממעבידו במהלך יחסי העבודה הוא הכנסת עבודה בידי העובד, אלא אם נקבע בחוק אחרת - מוצדקת אף בשל תכליות כלליות של דיני המס. יש בה כדי לקדם יעילות, פשטות ובהירות בדיני המס בכלל, ובהסדרי המס הספציפיים החלים על הכנסת עבודה (ומשכך על מספר נישומים רב מאוד) בפרט", מוסיפה נאור. גם כאשר עובד מוותר על זכות שלו - כפי שעובדי בז"ן ויתרו במסגרת ההסכם עימם - התמורה שהוא מקבל היא הכנסת עבודה.

נאור מדגישה: "לעובדים זכויות רבות וחשובות הכלולות במשפט העבודה. כזו גם זכותם להתנגד לשינוי מבני במקום עבודתם אשר הוכרה בפסיקה. יש להגן על זכויות העובדים לפי משפט העבודה ככל משפטו וחוקתו, לרבות באמצעות פיצוי לעובדים במקרים המתאימים. המדינה חייבת בכיבוד זכויות העבודה של העובדים, בפרט כאשר נוקטת היא בצעדים רבי-משמעות של הפרטה. ואולם, קיומה של זכות והכרה בה במסגרת דיני העבודה אין פירושה שפיצוי לעובד בגין ויתור עליה או השעייתה יהווה 'מכירה' של 'נכס' בדיני המס.

"...גישה זו, יש בה כדי לקדם יעילות ובהירות בדיני המס. יש בה כדי למנוע העלמות מס לא רצויות, ונסיונות של מעבידים ועובדים לחמוק מחובת תשלום מס הכנסה. בנוסף, גישה זו מקדמת שוויון בין העובדים במשק: גישתו של בית המשפט המחוזי עשויה להביא לכך שרק עובדים שידעו 'לתרגם' שינויים שונים שנערכו במקום עבודתם לזכויות אותן כביכול 'מכרו', ייהנו מהמשטר ה"מקל" של מס רווחי הון. שאר העובדים, שזכויותיהם מוגנות 'רק' בחוזה העבודה ובדיני העבודה הכלליים ללא ה'תרגום האמור של שינויים קונקרטיים לפגיעה בזכויות קונקרטיות, יהיו כפופים למשטר המס הפירותי, המחמיר יותר. בכך טמון פתח למניפולציות ולפגיעה בשוויון בין העובדים במשק".


המאפיינים והמבחנים


השופט עוזי פוגלמן קבע: "מן הראוי לקבוע חזקה שלפיה כל תקבול שמשולם לעובד ממעבידו הוא הכנסה פירותית שמקורה בעבודה. זאת, מכיוון שככלל, תקבול המשולם לעובד ממעבידו יהיה בתמורה לעבודתו. אולם לשיטתי חזקה זו ניתנת לסתירה. לשם סתירת החזקה האמורה, העובד לא יידרש בהכרח להצביע על הוראת חוק ספציפית הקובעת כי מדובר ברווח הון, אלא יידרש לשכנע את פקיד השומה ואת בית המשפט כי מאפייניו הפרטיקולאריים של התקבול מצדיקים את סיווגו כרווח הון, על-רקע המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה".

השופטת אסתר חיות סברה בדעת מיעוט: "איני רואה מקום לקביעת חזקה כמו זו שהציעה המשנה לנשיא ונראה לי כי יש לדבוק בהקשר זה במבחנים שפותחו בפסיקה להבחנה בין הכנסה פירותית ורווח הון על-פי מהות התקבול והתכלית שבגינה ניתן". עם זאת, בנוגע לעובדי בז"ן הסכימה חיות עם נאור, שכן "ה'נזקים' אשר בגינם ניתן הפיצוי לעובדי בז"ן, נוגעים לתנאי ההעסקה והשכר של העובדים ומכאן שמדובר במאפיינים קלאסיים ורגילים של הכנסת עבודה".

את פקיד השומה ייצגו עוה"ד יורם הירשברג ויעל ורבה-זלינגר, ואת חיים ניסים (עובד בז"ן שהפסיקה בעניינו תחול גם על חבריו) ייצגו עוה"ד אדם קדש ירון מהולל ונעה לב-גולדשטיין.