חבר הכנסת לשעבר,
ינון מגל, הגיב לראשונה להמלצת המשטרה לסגור את תיק החקירה נגדו בחשד להטרדה מינית. במסיבת עיתונאים שקיים בפתח ביתו, אמר מגל כי חייו נהרסו בעקבות ההאשמות כי הטריד מינית נשים איתן עבד בעת שהיה העורך הראשי אל אתר וואלה. הוא ציין כי אין במעשיו כל היבט פלילי ומי שסבורה אחרת - זו העת להגיש תלונה במשטרה נגדו. לדבריו, הוא אינו יודע אם ישוב בעתיד לחיים הציבוריים.
להלן דבריו (ציטוט): "אני רוצה להודות למשטרה שחקרה באופן מהיר יחסית את הדברים. שמחתי לשמוע על ההמלצה לסגור את התיק, אך לא הופתעתי. כפי שאמרתי כשהתפטרתי: אני בטוח שלא היה היבט פלילי במעשי.
איני רוצה להטיל ספק בתחושת הפגיעה של אף אחת ואני אומר שוב: אם מישהי חשה פגועה, למרות שזאת לא הייתה כוונתי אני מצטער על כך ומבקש סליחה.
עם זאת, הופתעתי, מאוד, מהפרסומים נגדי. א. כי אף אחת מהנשים שיצאו נגדי לא אמרה לי זאת; ב. כי לא הייתה לי אף פעם כל כוונה לפגוע או לעלוב במישהי, ואני גם מאמין שכל מי שדיברה בתקשורת יודעת זאת.
אני מודע לכך שנשים באמת מוטרדות מינית, ומאמין בכל ליבי שצריך לעשות הכל כדי למגר את התופעה. יותר מזה, אני מאמין בזכותו של כל אדם לחיות בלי שיוטרד ובלי שיחווה אלימות מכל סוג; אך גם שלא יפגע, או יואשם כעבריין, על לא עוול בכפו.
פתאום קם אדם בבוקר והוא עבריין מין סידרתי. לא חשוד. לא לכאורה. פושע. ההמון והתקשורת מרשיעים אותו, רוצים את דמו. רוצים את ראשו. שמו הטוב מוכתם. במצב שכזה אין יכולת ואין טעם בתפקידו כשליח ציבור בכנסת, כי מה יש לו לאדם מלבד שמו הטוב? אתם אולי המשכתם בשגרה - אבל החיים שלי נעצרו. תחשבו על הפער שבין הטענות כלפי ובין המחיר ששילמתי. הושפלתי לעיני כל. הפסקתי שליחות ציבורית שבנפשי. קטעתי קריירה מבטיחה, נותרתי ללא עבודה ונפגעתי קשות. וזאת למרות שבאופן חריג לא הכחשתי. לא תקפתי, לא הכפשתי, התנצלתי ולקחתי אחריות. המשטרה קבעה שאין תשתית ראייתית להגשת כתב אישום, אבל לי זה לא מספיק.
לכן, אני פונה לכל מי שהאשימה אותי בתקשורת או ברשת - אנא לכי להתלונן במשטרה. דברים כאלה. דיני נפשות. לא יכולים להסתיים בבית הדין של פייסבוק או בהודעות אנונימיות לתקשורת.
בלי הקשר, בלי רקע, בלי בדיקה ובלי חקירה. עדיין יש כאן חוק, משטרה ובתי משפט. אני חושב שזו הדרך הראויה לפעול במקרים מסוג זה. לא בעתיד (אם אחזור לפוליטיקה או לכל פעילות ציבורית אחרת), עכשיו. לא נאחזתי בקרנות המזבח, ואיני רוצה שום הנחות. אני לא בורח ולא מסתתר, כי למרות הדרך שבה ניסו לצייר אותי, אני לא עבריין ולא פושע.
הארוע המצער הזה כבר חשף אותי לעולמות מקצועיים חדשים. אני מודה על כך לקדוש ברוך הוא ואיני יודע אם ארצה לחזור בעתיד לפוליטיקה, אבל נראה לי שמעבר לסיפור האישי שלי, יש כאן עניין חברתי עקרוני שדורש בירור.
אנחנו חוגגים היום את ט"ו בשבט. אדם יכול להיראות כמצליחן כלפי חוץ, "צמרתו מלאה" ויש לו בית יפה ומכונית טובה. אך אם שורשיו דלים, החיים מזמנים לו אתגרים שהוא אינו מסוגל להתמודד איתם. "רוח חזקה יכולה להפוך עץ על שורשיו". אך אם אדם, בלי קשר למעמדו, קשור לקהילה ומחובר לשורשיו, גם הרוחות החזקות ביותר שינשבו, לא יצליחו להזיזו ממקומו ומהאמת שלו. אני רוצה להודות לגיתית אישתי שתמכה וחיזקה אותי לאורך כל הדרך, לאמי עדנה ולאחיי אלעד, אדוה ואיתי על התמיכה ללא גבולות. לחבריי, ובראשם שמעון ריקלין דוד ורטהיים ואראל סגל שקפצו בשבילי לאש. לחברי בבית היהודי ובראשם
נפתלי בנט,
איילת שקד,
בצלאל סמוטריץ' והרב אלי בן-דהן ולציבור העצום שתמך בי בהודעות, בטלפון וסתם ברחוב. תודה לכם. חיזקתם וריגשתם אותי מאוד. אני מקווה שבעתיד אזכה להשיב לכם כגמולכם", דבריו.
העיתונאית
רחלי רוטנר, שהייתה המתלוננת הראשונה ברשתות החברתיות נגד מגל ונמנעה מהגשת תלונה במשטרה, אומרת כי סגירת התיק אינה מעניינת אותה לחלוטין. לדבריה, כל שביקשה הוא שהציבור יידע על מעשיו של מי שמייצג את המגזר הדתי.