העיתונאי
מנחם גלילי והמקומון "השבוע באשדוד" שבבעלותו ובעריכתו חויבו לפצות את ראש עיריית אשדוד,
יחיאל לסרי, ב-275,000 שקל על שני פרסומי לשון הרע שנעשו בזדון. גלילי גם חויב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. כך קבעה (9.1.18) שופטת בית משפט השלום בבאר שבע,
מיכל וולפסון.
לסרי טען, כי גלילי ובניו - עו"ד
שרון גלילי ו
נאור גלילי - הפכו מתומכיו למתנגדיו זמן קצר לאחר בחירתו בשנת 2008, משום שסירב להעניק משרות לבנים. מנחם גלילי טען, כי הוא מבצע את תפקידו כעיתונאי-חוקר המצביע על ליקויים בתפקודם של העירייה ושל העומד בראשה. וולפסון לא נכנסה למניעי הצדדים, אלא בחנה לגופם את שלושת הפרסומים בגינם תבע לסרי פיצוי, וקיבלה במלואה את תביעתו לגבי שניים מהם.
בפרסום הראשון נטען, כי לסרי הפר את הקוד האתי החל על ראשי הרשויות המקומיות בכך שמינה למשרות בעירייה רבים ממי שתמכו בו בבחירות 2008. וולפסון קבעה, כי הפרסום היה שקרי משום שבאותה עת טרם נכנס לתוקפו הקוד האתי. עוד נמצא, כי לא היה אמת בחלק של הפרסום בו נאמר שמדובר במאות עובדים, שכן לסרי מינה רק אחדים מתומכיו לתפקידים בעירייה, וכי גלילי לא הוכיח את טענתו לפיה לסרי תפר מכרזים למקורביו.
הפרסום השני היה ראיון שהעניק גלילי לרדיו דרום, ובו, בין היתר, תיאר את לסרי כעבריין וסחטן, וטען שמימן לעצמו "סוללה של מאבטחים" וביצע מינויים פיקטיביים. וולפסון קבעה, כי השימוש במילה "סחטן" נעשה בתגובה לשימושו של לסרי באותה מילה כלפי גלילי, אך אין לגלילי הגנה לגבי תיאורו של לסרי כעבריין וכאחראי למינויים פיקטיביים.
וולפסון דחתה את התביעה לגבי הפרסום השלישי, בו נטען שלסרי מנסה לפתות את גלילי לשנות את הקו כלפיו על-ידי הצעת משרות לבניו. לדברי וולפסון, עיקרו של הפרסום היה הטענה לפיה לסרי אינו מצליח להפריד בין תפקידו הציבורי לבין ידידות אישית, ובהקשר אליו הוכח שזו הייתה דעתו
בתום לב של גלילי.
לגבי סכום הפיצוי אומרת וולפסון, כי היא עצמה ספגה ביקורת קשה מגלילי, אך החליטה שאין צורך שתפסול את עצמה משום שעזבה את העיר לפני בחירות 2008. היא אומרת, כי הוכח ששני הפרסומים נעשו במזיד במטרה לפגוע בלסרי, ולכן פסקה את הסכום המירבי הקבוע בחוק למקרים כאלו. את לסרי ייצגו עו"ד עמוס ון-אמדן ושלומית הראל-שוורץ, ואת גלילי - עוה"ד
שלומי הדר ודורית דגן-אולקיניצקי.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
