|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ראיון עם המשוררת הצעירה עם העתיד המבטיח, טל איפרגן, לרגל צאת ספר שיריה החדש - "נגיעות" - בהוצאת טרקלין
|
|
|
|
נגיעות
|
|
|
|
|
טל איפרגן (26), משוררת צעירה, פרסמה לפני כמה חודשים ספר ביכורים - "נגיעות" - בהוצאת 'גוונים'. בריאיון הבא חושפת טל את עולמה. עולם של משוררת צעירה שחוותה התאהבויות וגם פרידות. עולם בו הכתיבה כר לרקום חלומות. הכתיבה כתחום בו בוראת המשוררת עולם חלופי של חלומות. כדאי להציץ גם בטקסטים שטל איפרגן כותבת ב- ynet, ניכר שיש לפנינו כותבת מוכשרת מאוד. טל אינה רק משוררת מוכשרת אלא גם סופרת בראשית דרכה. מהיכרותי את היוצרת אני בטוחה שזוהי רק ההתחלה, אני יכולה לאבחן שיש בה ניצוצות רבים של כתיבה, והיא לא תניח לאש היצירה להיכבות לעולם. טל, ספרי מעט על עצמך. "שמי טל איפרגן, באוקטובר הקרוב ימלאו לי 26 אביבים. מאז שהשתחררתי מהצבא למדתי מעט משלל התחומים שמרתקים אותי. עיצוב גרפי, עיתונאות, תקשורת ופסיכולוגיה. "כעת סיימתי סדנת כתיבה בבית הליקון. זו הייתה הראשונה שהשתתפתי בה. עד אליה לא ממש התחברתי אל הסדנאות האלה, העדפתי לכתוב תמיד מן המקום הנקי שלי. והאמת שזו הייתה חוויה משחררת מחסומים. יצא לי להכיר כותבים מוכשרים, את מנחי הסדנה המכוונים ונוצרה הפריה הדדית. "לפרנסתי אני עובדת בבית קפה, לצד הסבלנות הנדרשת אוהבת מאוד את שירות הלקוחות. "לא מדמיינת ימיי בלי מוזיקה טובה ברקע וללא גיחות קטנות לים על בסיס שבועי קבוע. כלרבים מאיתנו גם לי הים מעניק השראה. "כעת החלטתי לקחת חופשה קצרה מן הספרים. אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה, והלימודים דרשו הרבה זמן פנוי, אותו ברצוני להקדיש כרגע לכתיבה. "מאז שהייתי קטנה, עט ודף היו חלק בלתי נפרד מתיק הצד שלי. ורק לפני שנה קלטתי כמה כוח טמון במילים. הבנתי שאם ניתנה לי היכולת להשתמש בכוח הזה לשם ריפוי עצמי והתמודדות אישית, ובמקביל למען אחרים שחוו חוויות דומות, מחויבת אני לעשות זאת. לעיתים כשנקלע אדם למצוקה מסוימת, די לו לקרוא קובץ מילים מכוונות כדי להתחזק. לשמוע שיר נכון". מה הניע אותך לפרסם ספר שירים? מדוע שירים ולא פרוזה? אני ביקרתי באתר האינטרנט בו את מפרסמת פרוזה וניכר שאת כותבת פרוזה מרגשת ביותר. מדוע הבחירה הזאת? "מאחורי 'נגיעות' עומד זקוף הרצון הטהור לגעת באנשים. להעלות חיוך על פניהם, להעיר זכרונות אהבה פרטיים, לעורר את הרגש. אני מאוד אוהבת לכתוב פרוזה. ומאמינה שגם היא תמצא בעתיד מקומה יותר. אך בשירה קיים קסם שונה. "מעט אנשים מאפשרים לעצמם לטעום ממנו, שכן השירה מעניקה לעיתים תובנות גדולות במילים מאופקות ובאופן שמצריך מחשבה. אולי השירה שלי שונה בכך שהיא נעה בין הפשטות והבהירות לנסתר. ברצוני שתגיע למיני אנשים, לא לשוחרי שירה בפרט, שלא תהיה מסובכת מדי, שתלחש חוכמות בקול". השירים מאוד ליריים בקובץ שלך 'נגיעות'. את מבטאת געגועים, רצון להיות נאהבת, תחושה של בדידות, אכזבה. התפעמות, התרגשות של אוהבים. ספרי מתי את כותבת כאישה צעירה, כיצד מה שאת קולטת הופך לשיר, האם השיר במידה מסוימת מרפא את הפחד, בשירים שלך את כותבת הרבה על הפחד לאהוב. "מעט מהשירים בספר נכתבו בקיץ שעבר, שירים אחרים נכתבו עוד לפני קבלת התואר: אישה. פעמים אחדות אני כותבת עליי ובשאר נעזרת בתחושות, בחוויות שעברתי ובדימיון כדי לתאר את האחר. ממקום של הזדהות והבנת רגשות הקורא, מתוך הכרה בקיום האורות והחושך בכל אחד מאיתנו. "וכן, מאמינה ששיר אכן מרפא פחד. השיר מצלם תמונה מסוימת, עליה ניתן יהיה להביט מזוויות שונות. "את יודעת, אני עונה על השאלות שלך, לאחר שטרקתי דלת אהבה שפג תוקפה. ובמקום לנעול את שאר הדלתות הנוספות ולהישאר סגורה מאחוריהן כשם שנהגתי לעשות בעבר, הפעם אינני מוכנה לוותר לאהבה. אני מגלה עד כמה לב שבור מתאחה והופך רחב יותר. מכין עצמו לאהבה אחרת, שונה. "לעיתים אתה נמצא בתוך משהו, הופך שבוי למחשבה שזה נצחי, שזה לעולם לא יניח לך, לא ירפה. שלא קיים טוב מכך. וזו טעות. מפני שתמיד קיים טוב יותר במקום ממנו בוחר אתה לצאת. אותו פחד לאהוב נובע מהאפשרות שאת המעוף יחליף כאב, אכזבה, חלל ריק ובדידות. ועדיין הוא לא מהווה תירוץ נכון מספיק כדי לוותר עליה". חיפשתי בספרך נגיעות אחר שיר שלך שיבטא אותך מעבר לדיאלוג של אהוב אהובה, שכן הספר שלך רווי בדיאלוגים כאלה הנותרים בלא מענה, ומצאתי שהשיר "הריקוד שלי" מבטא אותך. בשיר הזה מתנהל דיאלוג עם דמות של האהוב אולם בסיומו הדוברת חוזרת "ללבד". מדוע את חוזרת ללבד? האם יש כאן אמירה פילוסופית מעבר למילים? "השיר 'הריקוד שלי' נכתב בהשראת חברה שהיא רקדנית. בנחישות ובעוצמה שלה היא הזכירה לי עצמי. ובעצם את כל אחד ואחת מאיתנו. השיר מזמין את הקורא לצאת לרקוד באופן הכובש שלו, להשתחרר. בסיום השיר אני אכן חוזרת ללבד. אולי מפני שרחבה קטנה יכולה אומנם להכיל שני אוהבים, ריקוד משותף ושמחה אחת גדולה. שמחה שבכוחה להתעצם בזרועות בן זוג תומך - אך שאל לה להתקיים בזרועותיו בלבד. "אדם צריך שתהיה לו היכולת להגיע אל שמחות גדולות בעצמו, להיות מודע להיותו מיוחד ומסוגל להחליט לקום, לגשת אל רחבת הריקודים ולהיות מאושר. להתמודד עם כל מקצב וסגנון". |
|
אִישׁ עוֹד לֹא יָכוֹל
לִרְקֹד אֶת הָרִקּוּד שֶׁלִּי
שׁוֹנֶה הוּא מִן הַשְּׁאָר
אוּלַי מְעַט יוֹתֵר אִטִּי.
נִרְאֶה, כִּי אֵינֶנּוּ זָז
לְפִי מִקְצַב הַצְּעָדִים
אַךְ הוּא לָבֶטַח לֹא עָיֵף
וּמְשַׁקֵּף צְלִילִים.
רִקּוּד שֶׁמְּסֻגָּל לְהִשְׁתַּחְרֵר
מִמַּה שֶׁבֶּעָבָר הִגְבִּיל אוֹתִי
בֵּין הַיָּפֶה לִמְיֻחָד
נוֹטֶה לִהְיוֹת הוּא אֲמִתִּי.
הִצְטָרֵף אֵלַי,
אֶל רְחָבָה אַחַת קְטַנָּה
שֶׁתָּכִיל אֶת שְׁנֵינוּ יַחַד
בַּשִּׂמְחָה אַחַת גְּדוֹלָה.
תּוֹבִיל מְעַט וְאָז אֶפְשָׁר
לִרְקֹד לְרֶגַע לְבַדִּי.
מִפְּנֵי שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא יָכוֹל
לִרְקֹד אוֹתוֹ כְּמוֹתִי.
השיר 'לוכד החלומות', שיר יפהפה, מנין נובע הרצון ללכוד חלומות? מה הם החלומות שלך? האם "לעצב מחדש את חדרי הלב?" הרק אלה החלומות שלך, טל?
"הרצון ללכוד חלומות קיים בכולנו. לתפוס אותם ברשת כדי להיות בטוחים בוודאות שלא ייעלמו, או חלילה יישכחו. שהם ישארו בתוך תוכה של הרשת עד לרגע המתאים למימוש. כרגע אני יכולה לומר לך שאחד מחלומותיי הוא אכן 'לעצב מחדש את חדרי הלב'. לספר שזה המנחה אותי כרגע בכתיבת שיריי החדשים. מכל קשר יש לקחת משהו, תובנה, ידיעה שלמה שלא נכנסים אל אותו נהר פעמיים.
"אחד מחלומותיי הגדולים ביותר הוא בפשוטו להמשיך לעשות את מה שאני עושה. לזכות בכך ש'המילים שלי ידברו אל אלף רבבות' - כנכתב בשיר החותם את הספר. הסיפוק הגדול ביותר מגיע אליי משם, מתגובות הקוראים, מהנתינה המופלאה הזו לצד היכולת לגרום לאחר להתרגש".
|
|
תָּלִיתִי לוֹכֵד חֲלוֹמוֹת
עַל הַקִּיר
לְצַד הַסְפָּקוֹת
שֶׁיֵּשׁ בָּאֲוִיר.
כְּשֶׁאֲנִי קָמָה בַּבֹּקֶר
הָרֶשֶׁת מְלֵאָה.
בְּחִידוֹת הָאֹשֶׁר
בְּסִימָנֵי שְׁאֵלָה.
הָיִיתִי יוֹצֶרֶת
אֶת הַסִּבּוֹת
מִתְבַּשֶּׂמֶת בִּסְמָלִים
מִתְלַבֶּשֶׁת בְּנוֹצוֹת.
וְיוֹצֵאת לְבַקֵּר
אֶת חֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי
הַשַּׁיָּכִים לְאַחֵר
שֶׁמַּגְשִׁים בִּמְקוֹמִי.
אַךְ קָמָה מְאֻחָר
הַמִּשְׁאָלוֹת כְּבָר עֵרוֹת
הֵם יָצְאוּ לְפָנַי
הוֹתִירוּ בְּרִירוֹת.
וְהַתִּקְרָה יְצִיבָה
אֵין סִבָּה לְסָרֵב
לְעַצֵּב מֵחָדָשׁ
אֶת חַדְרֵי הַלֵּב.
בכמה שירים בספר את כותבת בלשון האוהב המצפה לאהובה, ניקח לדוגמה את השיר 'מופיעה', מנין הרצון שלך לכתוב כאוהב על אהובה.
"הרצון לכתוב כאהוב אל אהובה, התחיל מפרויקט שלי ושל ידיד טוב, יוצר, מלחין וזמר. ברצוני שאחדים משיריי יזכו ללחן ויבוצעו על-ידי זמרים וכך הכרנו. הוא התחיל להלחין שיריי, שהיו כתובים בלשון בת ובשלב כלשהו התחלתי לכתוב שירים גם בשבילו. בלשון זכר. הכנסתי עצמי אל דמות הדובר, האוהב, החושק, המתגעגע. אהבתי את האתגר הזה, את היכולת לכתוב לאחרים והמשכתי בכך.
"רבים סבורים כי סופר/משורר מתעד ביצירותיו מציאות קיימת, מספר במדויק על עצמו או כותב לנשוא מסוים. חשוב לי לנצל את הבמה הנהדרת הזו כדי לומר שלא תמיד זה נכון! הגדולה בכתיבה בעיניי, מגיעה מהיכולת המופלאה לשלב אמת פנימית עם היכולת להעצים חוויות מסוימות, רעיונות ומקרים - עם הדמיון. זוהי נחלת משוררים וסופרים גדולים".
חסרים לי בספר שירי משפחה, או שירים שיש להם נופך שונה, התעסקות באני המתאהב מאוד בולטת בספר והיא באמת, מתאימה לכותרת 'נגיעות'. האם יש לך שירי משפחה שלא נכנסו לספר? האם יש שירים חדשים שעוסקים בנושאים חדשים?
"ההתעסקות באני מתאהב אכן בולטת במיוחד. אני משערת שזה מחמת השמחה שזה קרה גם לי. להרגיש בה ברגע נתון זה נהדר, היא רחוקה מלהיות דבר יומיומי, שגרתי וברור מאליו. אך יש לזכור שלעיתים היא מטשטשת את הראייה, מסנוורת. שאהבה ללא אמון היא בלתי אפשרית. ושזה בזבוז זמן לנסות להילחם בזה.
"לגבי שירי משפחה הם נמצאים עדיין במגרות. המשפחה היקרה שלי מתגוררת הרחק מכאן, מצב המכיל געגוע שאינו מרפה עימו למדתי לחיות. שירים יפים נכתבו לאימא, שהיא הכותל שלי ואף זכו ללחן. אישה גאה, חזקה, אופטימית. כמובן שיש שירים חדשים, חלקם עוסק שוב באהבה, בפרידה, השאר בנפש האדם. הפתעה".
טל, מה חשת עם פרסומו של הספר, מה היו התגובות שקיבלת? האם את מחוברת לקבוצת משוררים צעירה? יש לך חברים שכותבים?
"עם פרסומו של הספר התרגשתי מאוד. קיבלתי תגובות חמות. ושמחתי כל-כך שהן הגיעו דווקא מקומץ רוכשים שאינו נוהג לקרוא שירה או שחשוף אליה. אנשים שאהבו את הסגנון הישיר, את גובהן של העיניים. הם ציינו את ה'ניצוץ' הקיים בכל שיר.
"אני מאוד אוהבת חריזה, חושבת שהיא מנעימה את הקריאה, מחליקה אותה. ומראש חשוב לי לקחת את הקורא בחשבון, לתת לו הזדמנות להתרגש ללא מאמץ ייתר. אנשים המגיעים מתחום הכתיבה העירו לי על ההתמסרות אל החרוזים. כך שבשיריי החדשים הרשיתי לעצמי לשבור מעט מבלי לפגוע בצלילים. עמי יסעור - אדם יקר כתב ביקורת מרשימה לספר, מן המקום מקצועי שלו.
"אמי החלה מתרגמת שיריי לספרדית, וגם משם, מצידי הדרום אמריקני אני זוכה לתגמולי מחמאות. הן מבחינתי העושר, האושר והייעוד".
-
טל הרשימה אותי בתשובות ישירות, בפתיחות חשפה לפני את עולמה, ועולם זה מגיע אל הקורא ללא חציצה. זוהי יכולת האמן ליצור דיאלוג עם הקהל. אני מאמינה שלטל יש ייחוד שימשיך להתפתח.
טל בראשית דרכה האמנותית, היא מנסה לרקוד את הריקוד שלה בדרכה המיוחדת. היא מציירת לנו במילים עולם של שאיפות. מכאן ניכר שזוהי התחלה מרשימה, זהו רק ריקוד הפתיחה, ואני בטוחה שנשמע על מניפה מרשימה של יצירות.
טל היקרה, אנו מצפים!
|
|
| תאריך:
|
03/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/09/2009
|
|
שושנה ויג
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
תקרת זכוכית
|
3/09/09 15:49
|
|
הסיפור מתחיל בשעת ערב מאוחרת, כשרוב ילדי העיר נבואית כבר שקעו בשינה עמוקה.
|
|
|
|
|
מהי חשיבותה של הבנה הדדית? מהו הצורך האנושי לעזור לחבר בעת צרה? מדוע יש צורך להקשיב לחברים?
|
|
|
|
|
יפה לורנצי 1 משוררת מאוד פורה. לו יכולתי להיות הקהל שלה כל יום הייתי בוודאי זוכה לשמוע בכל בוקר שיר חדש. יפה לורנצי אינה לאה מכתיבה. היא מתעוררת כמעט כל בוקר בגלישה אל שפת ימה של העיר בה היא מתגוררת, ולארוחת הצהריים היא מכינה גם מרק משובח, אופה עוגות התופחות לממדים ענקיים, אשת חיל מי ימצא ניתן לומר על יפה לורנצי.
|
|
|
|
|
לפני למעלה ממאה שנים הכירו קומץ פיזיקאים מרחיקי ראות ובראשם איינשטיין, פלאנק והייזנברג, כי אי ודאות היא התכונה היסודית ביותר של אבני הבניין בטבע. הייזנברג אף הרחיק לכת וניסח חוק יסוד חדש לטבע שקרא לו עיקרון אי הוודאות. על-פי העיקרון החדש אין שום דרך לעמוד הן על מאפייני החומר של גוף ופעולתו (מסה ואנרגיה) והן על מיקומו במרחב הזמן. לכל היותר אפשר לאמוד את ההסתברות לפעולה בזמן.
|
|
|
|
|
בשירתה של אילנה רוטמן נמצא את החידוד והסאטירה בשבילי הפיכחון, אשר נשענים על משענת קנה רצוץ של הפוליטיקה (ע' 14): ..."בְּאֵיזוֹ עֲדִינוּת נוֹגַעַת בִּי הַמִּלְחָמָה!/הִיא שׁוֹלַחַת לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ/וּתְמְרוֹת עָשָׁן, מְרַסֶּקֶת בְּדַרְכָּהּ/אֲנָשִׁים, בָּתִּים מְכוֹנִיּוֹת,/מְכוֹנִיתִי נִמְחֲצָה קְצָת,/אֲנִי יָצָאתִי שְׂמֵחָה/רַק קֶרַע קָטָן נִפְתַּח בְּמִכְנָסַי"... ואותם המבינים, יכולים לפרש ככל העולה על דעתם.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
